פורום אוצר החכמה

היות ותת הפורום "פורים" עדיין לא פעיל כל כך, אני כותב זאת ב"בית המדרש":
א. יש לדון האם באדר הראשון ישנו גם כן הענין להרבות בשמחה, (כמובן חוץ מהסעודות בפורים קטן שמפורש בפוסקים).
ב. כמו כן יש לדון האם בא' דראש חודש אדר, (עת כתיבת ההודעה), דהיינו ל' שבט, ישנו גם כן הענין להרבות בשמחה.

ראוי להחמיר בזה...

בפרט שאולי גם על זה חל הכלל של שלושים יום קודם החג וכו

מתמונתו של 'שמח' אכן ניכר כי הוא מקפיד בכך, תמיד תמיד.
ושמא אף מקפיד ללכת בבגדי שיראין ושטריימל מידי יום ביומו!

זו מחלוקת היעב"ץ והחת"ס. צאו ובקשו באוצר...

בס"ד



האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל

הגרמ"מ שארפ שליט"א

יש תשובה ע''ז בשבה''ל ח''י ק''ה כמדומני
ושם כותב שמסתבר שרק בא''ב

חכם באשי כתב:מתמונתו של 'שמח' אכן ניכר כי הוא מקפיד בכך, תמיד תמיד.

לא רק מתמונתו אלא גם משם ניקו...

ר' קולמוס, יפה מאד. ייש"כ על כל המרמ"ק.

אך למה נשמט היעב"ץ??

בס"ד
בספרים המצורפים כPDF הוא מובא.
בכל אופן ייש"כ על ההעלאה.

ולהעיר משלחן ערוך מפורש (סוף חלק או"ח):
יוֹם י''ד וְט''ו שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, וַאֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית; אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים אֵין נוֹהֲגִים בָּהֶם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית מֻתָּרִים. הגה: וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחַיָּב לְהַרְבּוֹת בְּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה בְּי''ד שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן (טוּר בְּשֵׁם הָרִי''ף) וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן, מִכָּל מָקוֹם יַרְבֶּה קְצָת בִּסְעֻדָּה כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי הַמַּחְמִירִים; (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם סְמַ''ק) וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד (מִשְׁלֵי ט''ו, ט''ו).

ראיתי היום בספר דברי אמת להחוזה מלובלין זי"ע, שכותב שענין השמחה בחודש אדר הוא כשלשים יום קודם לחג, כי השמחה האמיתית הוא בר"ח ניסן שאז מאיר הצירוף שם הוי"ה ביושר ויוצא מפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ, ולפי דבה"ק יוצא שהשמחה אינו מתחיל כי אם מר"ח אדר השני, כמובן.

'משנכנס אדר מרבים בשמחה' – גם משנכנס אדר א'?
מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'.
מתוך אתר שטייגן

יאיר כתב:

חכם באשי כתב:מתמונתו של 'שמח' אכן ניכר כי הוא מקפיד בכך, תמיד תמיד.

לא רק מתמונתו אלא גם משם ניקו...

לא לשכוח כי עצם החיוב "מרבין בשמחה" אומר כי תמיד צריך להיות בשמחה. אלא שבאדר יש להרבות.
אין מרבין אלא אם כן יש על מה להרבות.

עקב שמחה גדולה בביתי ב"ה נעדרתי קצת, וברצוני להודות לכל המגיבים והמסייעים בבירור הנושא, ובפרט לקולמוס הסופר שהאיר עינים וגרם לנו להרבות בשמחה.
ואגב, זה מופת של האשכול הזה, שכמה שעות לאחר שכתבתי את השאלה, זכיתי ב"ה להרבות בשמחה גדולה מאד מאד שאכהמ"ל וד"ל.

מעשה רב בטור השמאלי.

קצת ארוך, אך אם זכיתי להבנת מה, ר"צ כותב שבאדר א' הוא זמן מיוחד שאינו מצוי בשנים פשוטות, שאפילו הנידחים לגמרי שאין להם חלק לעולם הבא ר"ל, אדר הראשון בכוחו לחברם לקדושה.

וכי יש ימים שמחים מאלו.

ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד קמב

ובהגהת רמ"א סוף שולחן ערוך אורח חיים מסיים וטוב לב משתה תמיד ורוח ה' דיבר בו דפתיחתו בשולחן ערוך אורח חיים שויתי ה' לנגדי תמיד שזהו התחלת קדושת ישראל בפנימיותו דחודש ניסן שהוא ראשון לחודשי השנה בזמן וכן בנפש ההתחלה הוא בזה ואחר שהשלים נפשו על ידי השתדלות אברי גופו בכל מעשה המצוות מגיע לאחרית שנה באדר דאז הוא טוב לב שכבר נתישר לבו בהשתדלותו, וכשנתעברה שנה לא נוסף חודש שלוש עשרה שהרי אין לו שם בפני עצמו רק הראשון נקרא אדר הראשון, וכמו שיש בשמן על דרך משל ראשון ושני כמו שאמרו במנחות (פ"ו א) אלא דשם הראשון משובח וכאן דהשבח הוא הסמיכות והחיבור לניסן השני הוא המשובח, אבל הראשון גם כן דוגמת השני אלא שזה יצא ראשון וכעין קליפה הקודמת לפרי, וזה כשרוצים לכוין את חג הפסח שיהיה במועדות דהיינו שיהיה ליווי ויחוד ישראל עם אביהם שבשמים כראוי:

וזה על ידי קדושת חודש האדר הקודם שלא יהיה דבר גופני וחומרי חוצץ ביניהם, ופעמים שמתרחק שנת הלבנה משנת (החמה) ואז צריך להוסיף ימים על שנת הלבנה, ובודאי כיון יש שתוספת ימים יתירים והארכת זמן עד שיגיעו לקדושת חג הפסח מסתמא אין יכולים ישראל אז להגיע לקדושת אור הפסח אלא בהשתדלות של ריבוי זמן יותר, כי לא לחנם נתארך הזמן והקב"ה חפץ למהר יום שמחת לבו בקדושת המועדים עם ישראל, אבל מצד ריחוק זמן האביב על כן רומז איזה ריחוק בישראל שצריכים להתקדש יותר, ועל כן ההוספה רק באדר שהוא התקדשות כל פעולות הגופנית דישראל שמצדם הוא הריחוק, ואז נחלק כח זה של אדר לשנים והיינו כנ"ל דיש בישראל שנראה כעין שנדחו לגמרי כגון אותן שאין להם חלק לעולם הבא:

ואדר הוא נפתולי אלקים המחבר כל הפסולת שבישראל לקדושה כאשר מרוחק לגמרי עד שמצד משפט הגלוי לנו מפי חז"ל בתלמוד אין להם חלק לעולם הבא חס ושלום נעשה אדר ראשון שנקרא גם כן אדר המורה לבוש של גבורה לשון אדרת שער ולשון אדיר במרום כי הגוף הוא לבוש דנפש, ואין בין אדר ראשון לשני אלא וכו' דבאמת שניהם קודש לה' רק מקרא מגילה המורה התגלות הוא רק בשני, כי בראשון אין התגלות של קדושת הגוף שהרי כפי ההתגלות אין להם חלק לעולם הבא, אבל מכל מקום גם הם יש להם חיבור לקדושה על דרך שאמרו (ראש השנה י"ז א) דרוח מפזרת אפרן תחת כפות רגלי הצדיקים, וכן יש הרבה מדריגות שנקרא אין לו חלק אבל מכל מקום קיום יש לו ואינו נכלה לגמרי כנפשות אומות העולם רק קיום לעד על ידי דיבוקו בשורשו באלקים חיים הקיים לעד רק שחלק מיוחד אין לו, מלבד מה דדורשי רשומות אמרו כולם יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין ק"ד ב) הגם דהם אמרו על אותן הנפשות הפרטים שנמנו במשנה מן הפרט ילמוד על הכלל כולו, וכמו שנתבאר במקום אחר כי אלו שבע פרטים של אנשים רשומים שנמנו הם נגד שבע עניני קלקולים שאפשר ליאבד חלק עולם הבא על ידן

שמעתי בשם צדיקים (אולי יועיל מאן דהוא להביא מקור) כי בשנה מעוברת העצבות בטל בשישים ימי אדר שמרבין בהם בשמחה.

ולכאורה קשה, שהרי אדר השני הוא רק בן כ"ט יום, וא"כ יש רק נ"ט יום?

ויש ליישב בב' אופנים:
א) לפי מה שנתברר למעלה הרי יש סוברים שגם א' דר"ח אדר א' (ל' שבט) נכלל בימי השמחה, וא"כ שפיר איתא שישים.
ב) בדין הכחל מצאנו שהוא מתבטל בנ"ט (ראה יו"ד סי' צ'), ומסקנת הראשונים שהטעם הוא כי גם הכחל עצמו מצטרף לביטול בשישים. ויש לומר גם בנידון דידן, שהעצבות עצמו מצטרף לביטול, וע"פ מה דאיתא בספה"ק לקחת את היגון והאנחה ולצרפו לתוך השמחה.

החושך מתכלל בנהורא

שמח כתב:שמעתי בשם צדיקים (אולי יועיל מאן דהוא להביא מקור) כי בשנה מעוברת העצבות בטל בשישים ימי אדר שמרבין בהם בשמחה.

המקור הוא אדמו"ר רמ"מ מליובאוויטש זצ"ל בשיחותיו האחרונות ממש, בחודש אדר א' תשנ"ב.

האם יש מקור שנס פורים אירע בשנה מעוברת באדר ראשון?

נס פורים אירע בפסח.
המלחמה היתה בי"ג בחודש השנים עשר הוא חודש אדר, ואין הוכחה מהמגילה אם זה אד"א או אד"ב (אם כי מסברא שאם זה היה אד"א היו ימי הפורים נקבעים לאד"א כי אז היתה המלחמה וזה גובר על הסברא של לסמוך גאולה לגאולה) יתר על כן, מסתימת הלשון משמע שזה היה באדר רגיל (דהיינו בשנה לא מעוברת)
אם יש ראיה ברורה מחז"ל וראשונים נגד מה שאמרתי אז הסברות בטלות כמובן

איתא בירושלמי מגילה (פ"א ה"ה): ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת. וביערות דבש (ח"ב דרוש ב) כתב שמשמע מפסוקי המגילה שהנס היה באדר ראשון.

מן השורה כתב:האם יש מקור שנס פורים אירע בשנה מעוברת באדר ראשון?

הבאתי לעיל מהחתם סופר.

קולמוס הסופר כתב:

מן השורה כתב:האם יש מקור שנס פורים אירע בשנה מעוברת באדר ראשון?

הבאתי לעיל מהחתם סופר.

בחי' חת"ס מגילה דף ז' ראיתי שחזר בו ופירש ד' הירושלמי על השנה שהפיל בה המן את הגורל, אבל השנה שאח"כ שהיא שנת הנס לא הי' מעוברת.

כמדומני שהמהר"ל באור חדש אומר שהיה באדר הראשון.

ב"ספר המנהגים" לרבי יצחק אייזיק מטירנא כתוב להרבות בשמחה גם בפורים קטן (ופורים דשושן קטן).

הב"י מהיא כן בשם הר"ן, והרמ"א מוסיף אף בשם מהרי"ל ור"א טירנא.
מלבד שזה לא נושא האשכול.

הניק שלו הוא נושא המרכזי של האשכול. וההודעה היא תוספת!

איש רגיל כתב:הב"י מהיא כן בשם הר"ן, והרמ"א מוסיף אף בשם מהרי"ל ור"א טירנא.
מלבד שזה לא נושא האשכול.

נושא האשכול הוא בעניין להרבות בשמחה גם באדר ראשון ולכך התייחסה תגובתי.

אוף!!!
אתה כתבת על הנושא של חיוב סעודה בפורים קטן, ולא על נושא האשכול אם משנכנס אדר ראשון מרבין בשמחה.

והנה העלתי מה שכתב בזה ב"חשוקי חמד" לר' יצחק זילברשטיין

תמיד בשמחה כתב:ב"ספר המנהגים" לרבי יצחק אייזיק מטירנא כתוב להרבות בשמחה גם בפורים קטן (ופורים דשושן קטן).

נושא זה נידון כאן
viewtopic.php?f=17&t=26046

רבים דיברו על דברי החת"ס
אך ראוי לציין את דעת הגר"י איבשיץ ביערות דבש
(כמדומני ח"א דרוש ב')
שכתב שבאותה שנה היו ב' אדרים וגזירת המן היתה על אדר הראשון אך לאחר שנתבטלה הגזירה נתהפכו היהודים ובאדר השני נלחמו באויביהים.

(אך קצת קשה בלשון הפסוק "ביום אשר שיברו" דמשמע אותו היום ממש ודילמא הכוונה באותו תאריך ודוחק.)

ולגבי ענין השמחה באדר הראשון
הנה ברש" תענית כט. כתב דטעם הרבות השמחה באדר הוא מחמת ימי ניסים פורים ופסח ומשמע מדבריו דהוא רק באדר הראשון (אמנם משמע שצריך להרבות עד פסח ודו"ק.)
אמנם בעלון דברי שי"ח (פרשת תרומה) הביאו מהגרח"ק שיש להרבות אף באדר א' ואמר שהדיוק מרש"י אינו דיוק (אשמח לדעת מדוע?)

ובעלון מעין השבוע (פרשת כי תשא) הביא הגר"י יוסף שליט"א מחלוקת בהאי ענינא
דאי נימא שהשמחה מצד הנס חל החיוב רק באדר ב'
אך אם החיוב מחמת שימים אלו שמחים טפי א"כ ענין זה נמצא אף באדר הראשון.

לידתו של משה היתה באדר ראשון כמבואר בסוטה

וממילא זה שהחודש הזה נהפך להם כו' שזה מצד ז' אדר כידוע (שהמן לא ידע שמשה נולד בחודש זה) - שייך לאדר ראשון

האם מותר לומר פורים תורה באשכול הזה?

על מנת שזה מותר, אני כותב מה שדרשתי פעם בענין זה בשבע ברכות בשנה מעוברת

הנה יש להתפלא על המן מה לו ולחדשי ישראל לגזור על שלשה עשר לחדש שנים עשר לפי קביעות ישראל, דהא ודאי היתה גזרתו לפי מניננו כי בו ביום היה הנס ונקבע יום טוב.
אמנם כבר מביאים שהפרסיים גם הם היו מחשבין את שנותיהם בדומה להבדיל אלף אלפי הבדלות לחשבוננו, ע"פ השמש והירח גם יחד, עם שנות עיבור.
אבל מכל מקום דבר חדש הוא שבאותה שנה קרה שקביעותן הושוה לקביעתנו, וגם לא משמע שהיה כן על דרך המקרה אלא הכל אותו י"ג אדר.
ועוד דעצם הדבר מתמיה שחשבון השנה שלנו שעליו נאמר כי הוא חכמתכם ובינתכם, וכהיום הזה אה"ע מחשבין או לשמש או לירח, מנא להם לפרסיים חשבון הזה.

והנראה דאדרבה התקיים אז כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר הכירו שרק חשבוננו הוא הנכון, והיו גם הם סומכים על קביעותן של בית דין.
וסמך גדול לדבר מהא דויאמר המלך לחכמים ידעי העתים, ששאל לבני ישכר מחשבי העתים, הרי שהכירו גם הם אשר ידעי העתים הן בני ישראל, ולא בכדי הזכיר הפסוק זאת כאן, אלא שהם היו ידעי העתים וקובעיהם גם לאחשורוש.

הלא מעתה אם מעברים את השנה מפני גליות שנעקרו וכו' אין ספק שמעברין מפני הצלת חיי שעה של כל ישראל, ואם כן ודאי עברו את השנה לדחות את גזרת המן לחדש אדר שני, שהוא העיקר בפשטות, אלא דמכיון שלא היו נזקקים לעבר את השנה אלא לצורך זה, ידעו בני ישראל שהם יכולים כבר לשלוח יד במבקשי רעתם באדר הראשון, ולבסוף יבטלו העיבור, כדין שיכולים לבטלו עד ר"ח ניסן/אדר שני. וממילא הגוי שרצה לשלוח יד באדר הראשון לא העיז כי יענישהו המלך שעוד אין זה חדש שנים עשר העיקרי, אך בני ישראל נקהלו בעריהם מיד ולא המתינו לחדש אדר ב', בידעם שאחר שיעשו כן יקום להיות זה חדש אדר מבלי אדר שני אחריו.

וזוהי השמחה באדר ראשון דהן אמנם שלבסוף לא היתה שנה מעוברת, עכ"פ ההצלה היתה תלויה בזה שמתחילה עברו השנה, והכריזו על זה כאדר ראשון.