פורום אוצר החכמה

במגילה (ז.) מביאה הגמ', כמה וכמה דעות, מהיכן דרשינן שאסתר ברוח הקודש נאמרה. בין הדברים מביאה הגמרא את שיטת רבי מאיר: רבי מאיר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר ויודע הדבר למרדכי, ופי' רש"י, ויודע הדבר למרדכי - מי גלה לו רוח הקדש שרה עליו:

ולכאורה, הדברים תמוהים מאוד. הלוא מפסוק זה יש ללמוד רק שמרדכי היה בעל רוח הקודש, ומנא לן ש'אסתר' ברוח הקודש נאמרה?

שפת אמת
בגמ' אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר ויאמר המן בלבו כו' קשה בכל הנך ראיות דמייתי הגמ' דנהי דודאי מוכח שהם היו בעלי רוה"ק אבל מנ"ל דנאמרה ברוה"ק, וי"ל דלולי שנאמר להם ברוה"ק לכתוב לא היו כותבין כן לגלות רוה"ק שלהם, וגם אפשר דבלא רשות אסורין לגלות מה שנאמר להם ברוה"ק:

ע"ע בטו"א, בחת"ס, בבן יהוידע וביערות דבש ח"ב ריש דרוש ב.

בקרו טלה כתב:שפת אמת
בגמ' אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר ויאמר המן בלבו כו' קשה בכל הנך ראיות דמייתי הגמ' דנהי דודאי מוכח שהם היו בעלי רוה"ק אבל מנ"ל דנאמרה ברוה"ק, וי"ל דלולי שנאמר להם ברוה"ק לכתוב לא היו כותבין כן לגלות רוה"ק שלהם, וגם אפשר דבלא רשות אסורין לגלות מה שנאמר להם ברוה"ק:

ייש"כ.

בדרך צחות [פורמדי'ג] י"ל למאי דכתב רש"י 'לקחה לבת' היינו לבית לאשה א"כ אשתו היתה 'ואשתו כגופו'.

אגב, רש"י מפרש "ויודע הדבר למרדכי" שנאמר לו בחלום, וחיפשתי מקור בחז"ל ע"ז ולע"ע לא מצאתי כי אם בפיוט ר"א הקליר לשמונה עשרה לפורים [הנאמר בכמה קהלות ונדפס בסידור] עיין בקטעים הנוספים בסידור אוצר התפלות. וכידוע שדברי הפייטנים הקדומים היוו מקור לרש"י.

מה שנכון נכון כתב:ע"ע בטו"א, בחת"ס, בבן יהוידע וביערות דבש ח"ב ריש דרוש ב.

בחת"ס על מסכת מגילה פירש שכולם נסמכים על דרשת שמואל קיימו וקיבלו קיימו למטה מה שקיבלו למעלה אמנם קשה מי החליט על נוסח זה ולכן מביאים ראיות שגם נוסח זה נאמר ברוה"ק עיי"ש

וביערות דבש פירש בגאונותו דאיתא על "ויקרא" א' זעירא שמשה בענוותנותו הקטין אות א' ונראה כ"ויקר" ומסתמא גם מרדכי הצדיק היה ענו וכיצד כתב על עצמו "ויודע הדבר למרדכי" דמשמע שיש לו רוה"ק ובהכרח שהמגילה נכתבה ברוה"ק והוכרח מרדכי לכתוב כפי שנצטווה.

ועד ועוד....

ראש חכם כתב:אגב, רש"י מפרש "ויודע הדבר למרדכי" שנאמר לו בחלום, וחיפשתי מקור בחז"ל ע"ז ולע"ע לא מצאתי כי אם בפיוט ר"א הקליר לשמונה עשרה לפורים [הנאמר בכמה קהלות ונדפס בסידור] עיין בקטעים הנוספים בסידור אוצר התפלות. וכידוע שדברי הפייטנים הקדומים היוו מקור לרש"י.

נא להודיע היכן נמצא פיוט זה של ר"א הקליר, (ואיך פותח הפיוט) ובמטותא האם אפשר לצטט את דבריו ז"ל. תודה רבה מראש.

סיפרון כתב:

ראש חכם כתב:אגב, רש"י מפרש "ויודע הדבר למרדכי" שנאמר לו בחלום, וחיפשתי מקור בחז"ל ע"ז ולע"ע לא מצאתי כי אם בפיוט ר"א הקליר לשמונה עשרה לפורים [הנאמר בכמה קהלות ונדפס בסידור] עיין בקטעים הנוספים בסידור אוצר התפלות. וכידוע שדברי הפייטנים הקדומים היוו מקור לרש"י.

נא להודיע היכן נמצא פיוט זה של ר"א הקליר, (ואיך פותח הפיוט) ובמטותא האם אפשר לצטט את דבריו ז"ל. תודה רבה מראש.

כנראה נפלה ט"ס בדברי הכותב, וצ"ל "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" שמדבר על גזרת המן, ולא "ויודע הדבר למרדכי" שמדבר על ענין בגתן ותרש.
ראה בפיוט הפותח תמימים כרשו ארץ, "חלום יהודי חלם והבין כסלם".

עוד כמה שאלות בענין:
1. עוד הביאה הגמרא ראיה מ"ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה".
בהמשך אמר רבא שלכולהו אית ליה פירכא - ולזה במסוים - דלמא כר"א דאמר מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו.
וצ"ע איך ידעו בלי רוח הקודש שלכל אחד נדמתה כאומתו?
ורש"י נזהר מזה וכתב "והיו אומרים בפיהם זו משלנו היא".
וצע"ע אם כן היה אפשר להקשות בפשטות - דלמא ידעו שנשאה חן בעיני כל רואיה כי כל אחד אמר בפה שהיא נאה?
(ולומר על הפרסיים והמדיים שמחמת צניעותם לא היו אומרים כך בפה הוא לא יתכן)

2. הפרכא על ויאמר המן בליבו - סברה הוא דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה והאי כי קא מפיש טובא ואמר אדעתיה דפשיה קאמר.
וצע"ע - האם ניתן לכתוב בכתבי הקודש כעובדה ברורה - ויאמר המן בליבו - דבר שרק נראה לכותב מסברא? מגילת אסתר זה יתד נאמן??

3. לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא - שדרש קימו וקיבלו - קימו למעלה מה שקיבלו למטה.
פלא פלאים. על כל הראיות מפשט הכתובים אפשר להביא סתירה, אבל על דרשה של שמואל שאיננה מוכרחת כלל אין פרכא? אפילו בתור דחיה אי אפשר לומר ודלמא כפשוטו קיימו היהודים וקבלו לעתיד??

השעיר החיי כתב:עוד כמה שאלות בענין:
1. עוד הביאה הגמרא ראיה מ"ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה".
בהמשך אמר רבא שלכולהו אית ליה פירכא - ולזה במסוים - דלמא כר"א דאמר מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו.
וצ"ע איך ידעו בלי רוח הקודש שלכל אחד נדמתה כאומתו?
ורש"י נזהר מזה וכתב "והיו אומרים בפיהם זו משלנו היא".
וצע"ע אם כן היה אפשר להקשות בפשטות - דלמא ידעו שנשאה חן בעיני כל רואיה כי כל אחד אמר בפה שהיא נאה?
(ולומר על הפרסיים והמדיים שמחמת צניעותם לא היו אומרים כך בפה הוא לא יתכן)

2. הפרכא על ויאמר המן בליבו - סברה הוא דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה והאי כי קא מפיש טובא ואמר אדעתיה דפשיה קאמר.
וצע"ע - האם ניתן לכתוב בכתבי הקודש כעובדה ברורה - ויאמר המן בליבו - דבר שרק נראה לכותב מסברא? מגילת אסתר זה יתד נאמן??

1. ימחל לי ידידי אשר מן הצאן, כך קיבל ר"א לפרש את הפסוק.
2. ושוב ימחל, חכמינו ז"ל ודאי יודעים מה גורמות לאדם מידותיו ולהיכן הוא יגיע בודאות כמו שראינו במשך כל הדורות. וכיון שכן אי אפשר כלל להשוות בין דברי חכמינו לאותם לבלרי יתד

המליצות נאות אבל לא התשובות.
1. השאלה איננה נה מקובל לר״א הגמרא דנה האם יש אפשרות לפרש אחרת האם אפשר לדחות. ואפשר ודאי להגיד שאמרו בפה שהיא נושאת חן. ועדיין צ״ע.
2. גם סברת אנשי כנסת הגדולה ואחרוני הנביאים איננה עובדה ולכאורה איננה אמורה להיכתב ככזו. יש פה חידוש גדול מאוד לדעתי שלא ראיתי שעוררו עליו.

1. כיון שר"א קיבל כן, מדוע יש להמציא פשט חדש, וכפי שהקשה כבודו בשאלה השנייה. ודבריו סתרי אהדדי.

השעיר החיי כתב:
2. הפרכא על ויאמר המן בליבו - סברה הוא דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה והאי כי קא מפיש טובא ואמר אדעתיה דפשיה קאמר.
וצע"ע - האם ניתן לכתוב בכתבי הקודש כעובדה ברורה - ויאמר המן בליבו - דבר שרק נראה לכותב מסברא? מגילת אסתר זה יתד נאמן??

לא זכיתי להבין את הקושיא, ודאי שחז"ל לא היו קובעים סברא כאילו היא עובדה, אבל מאחר שכתוב ויאמר המן בליבו הרי הקורא מבין שכוונת הכותב שמסתבר שכך היה, ומה רע שיקבעו חז"ל בכתוב סברא כאשר מובן לקורא שהיא סברא, והרי התלמוד מלא אין ספור סברות ולא ערער אדם בדבר מעולם.

ניתן לומר ששונה התלמוד מכתבי הקודש שכולם עובדות מזוקקות כסף צרוף שבעתיים, אך כמובן שזה משום שהם נאמרו ברוה"ק וזה גופא הנידון.