פורום אוצר החכמה

האם הכוונה של פנימיות המצווה היא כוונה שלא לצאת ?

הרי הוא זכר גם את העובדות הפשוטות שהיו, והוא רק הוסיף פרשנות, וא"כ אפי' הפרשנות שלו לא נכונה מ"מ את הסיפור כצורתו הוא ג"כ זכר.
ובודאי שהוזכר את הסיפור כמסופר בתורה סגי.

הוא שמע קריאת פרשת זכור כתיקונה ודקדוקיה, אך מרוב שלמד ספרי חסידות ודרוש על עמלק שהוא היצה"ר, הוא כוון על מצוות מחיית היצה"ר.

כתב הרמב"ם (פי"א מהל׳ מלכים, כמדומני שבדפוסים זוהי הלכה ד):
וְעִיקַר הַדְּבָרִים, כָּכָה הֶן: שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת אֵין חֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ מִשְׁתַּנִּים לְעוֹלָם, וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְלֹא גּוֹרְעִין מֵהֶן, וְכָל הַמּוֹסִיף אוֹ גּוֹרֵעַ, אוֹ שֶׁגִּלָּה פָּנִים בַּתּוֹרָה וְהוֹצִיא הַדְּבָרִים שֶׁל מִּצְווֹת מִפְּשׁוּטָן הֲרֵי זֶה בַּוַּדַּאי רָשָׁע וַאֲפֵיקוֹרוֹס.

ועפ"ז מי שאומר ש"עמלק" הוא רק היצה"ר וכיו"ב - הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס רח"ל.

לדעתך כל הספרים החסידיים וספרי הדרוש הם אפיקרסות ?

דייקתי וכתבתי "רק" היצה"ר.
כלומר: מי שאומר שצריך למחות את עמלק הגשמי "וגם" את היצה"ר וכו׳ - איננו מוציא את דברי המצוות מפשוטן, וח"ו לומר שזו אפיקורסות, אבל מי שאומר שכל המצווה היא רוחנית, ואין כלל מצווה מן התורה לזכור ולמחות את מעשי האומה שיצאה מבני עמלק בן אליפז בן עשו בן יצחק אבינו - הוא אפיקורס.

ואם אראה לך ספרים שכתוב בהם כי היום (בזה"ז) אין מצווה של מחיית עמלק, ולכן הפשט של מצוות הזכירה היא על היצה"ר ?

למה להסתבך בדברים פשוטים?
כוונת הספרים הנ"ל שבזה"ז א"א במציאות לקיים את מצוות מחיית עמלק בפועל, אז מתקיימת המחיה בבחי' הרוחנית של המצוה

אולי גם זה קשור

viewtopic.php?f=7&t=9163&p=82640#p82640

יש כאן ערוב של מצוות זכירה עם מצוות מחייה. קריאת פרשת זכור היא קיום של מצוות הזכירה, שמשמעה הוא לזכור את האירוע ההיסטורי. בטעמי המצווה יש דרכים שונות בראשונים (הרמב"ם כותב שטעם המצווה הוא לעורר הלבבות לצורך קיום מצוות מחיה, אבל בחינוך משמע שהטעם אינו קשור לאומת עמלק דווקא, וכ"ש לטעם הסמ"ק שהזכירה היא בעיקר ביחס ל"לא ירא אלקים", שלא נחטא, ויש גם טעמים ע"פ דרוש וע"פ סוד). לפיכך נ"פ שטעמי המצוות אינם מעכבים ואם זכר את האירוע ההוא יצא, בלי קשר לשאלה את מי הוא רוצה למחות, אם בכלל, בעקבות כן, בדיוק כפי שמי שאכל מצה יצא בלי קשר לשאלה אם כוון בכוונת טעמי המצוות לטעם זה או אחר.

כאן הוא התכוון לעמלק רק חשב שעמלק הוא היצה"ר.

אם יש מי שחושב שמשה קרא ליהושע להלחם ביצר הרע שזנב את הנחשלים בישראל, אולי אתה צודק. אני מניח שאנחנו מדברים על אדם המבין כי הפסוק מזכיר את המעשה ההיסטורי של מלחמה בצבא בו"ד של עמלקים, ורק חושב שמטרת הזכירה היא ללמוד מכך שיש למחות את היצר הרע. אם כך, את המצוה קיים כצורתה, ובחר לו טעם אחד מטעמי המצוות התלויים בה.

גם בעניין המחיה לא הבנתי את הסיפור שאתם דנים עליו. הוא סובר שבהניח ה' לנו בכל אויבינו מסביב לא נמחה את עמלק? או שהוא סובר שמלבד המעשה הזה יש גם צורך למחות את היצה"ר וגם זה הוא בכלל מחיית עמלק?
ממה שנכתב למעלה נראה שהכוונה לאפשרות הראשונה, אבל אז כמו שכתבו שם הבעייה אינה קשורה לקיום המצווה הזאת אלא לאמונתו בתורה בכלל.

אכן בדיוק זה החילוק, ואמשול משל:
מי שאומר שהתורה ציוותה על הקרבנות, והציווי הזה כולל בדרך הרמז (או הדרוש והסוד וכיו"ב) גם את עבודת התפילה (תפילות כנגד תמידין תקנום) ולימוד התורה (ונשלמה פרים שפתינו) וכו' - הרי הוא מקיים את התורה בשלימות, ואומר שחוץ מהפשט יש גם דרוש ורמז וכו'.
אבל מי שאומר שעבודת הקרבנות היא רק עבודה רוחנית, ואין צורך להקריב בהמות גשמיות, גם כשתחזור המלוכה לישראל ונוכל לבנות את בית המקדש - הרי הוא "בודאי רשע ואפיקורס".

וזה מה שכתבתי בתחילה (קצת ברמז), שאם אדם אומר שיש רק רמז במצוות מחית עמלק - ברור שלא יצא י"ח זכירה, וצריך לבדוק את האמונה שלו בתורה, אבל אם אדם אומר שבימינו מקיימים רק את העבודה הרוחנית - הרי הוא צודק, כמי שאומר שבימינו מקיימים את הקרבנות רק ע"י תורה ותפילה וכו'.

גימפעל כתב:הוא שמע קריאת פרשת זכור כתיקונה ודקדוקיה, אך מרוב שלמד ספרי חסידות ודרוש על עמלק שהוא היצה"ר, הוא כוון על מצוות מחיית היצה"ר.

כשאר הכותבים האחרונים לא הבנתי את המקרה. אך אשאל שאלה אחרת: מי ששמע קריאת פרשת זכור וכיוון בליבו שעמלק הוא אך ורק גוי רשע שהיה לפני אלפי שנים, ואין לכך כל משמעות לזמננו, וכל מחשבותיו בשעת הקריאה היו: לא למחות את היצה"ר! להשאיר אותו בשלימותו! לנהוג לפי הוראותיו!
האם הוא יצא י"ח?...
ומסתבר שחובת מצוה זו הוא יצא, אך השאלה היא על רמת היהדות שלו באופן כללי.. (כנ"ל בענין נצחיות התורה)

אוצר החכמה כתב:גם בעניין המחיה לא הבנתי את הסיפור שאתם דנים עליו. הוא סובר שבהניח ה' לנו בכל אויבינו מסביב לא נמחה את עמלק? או שהוא סובר שמלבד המעשה הזה יש גם צורך למחות את היצה"ר וגם זה הוא בכלל מחיית עמלק?

והיה בהניח לך ה"א מכל אויבך וכו', עתיד הקב"ה לשחוט את היצה"ר.
לשיטתו.
(הייתי ממליץ לך לשאול רב חסידי, ולא להעלות נושא מקפיץ שכזה באתרא הדין).

אעשה סדר קצת בבלבול, אחד ששמע קריאת פרשת זכור כתיקונה ודקדוקיה, וצייר בדעתו שעמלק הוא היצה"ר, שעליו מחיובים בזכירה ובמחייה, וכמו שיצייר בדעתו בשעת קריאת עמלק למשל את הנשיא אובמה ולמעשה מתברר שאובמה הוא לא מזרע עמלק.

ואם התברר שאובמה כן מזרע עמלק? האם יוצא י"ח כשכיוון למחות רק אחד מזרע עמלק ולהשאיר את כל השאר?
לא ברורה הסיבה שאדם יחשוב רק על היצה"ר (או על אובמה) וישלול את עמלק הראשון.

גם אני הק' מזדהה יותר עם הצד שלא יצא יד"ח.
כמובן באופן שאין כוונתו לתוספת ענינים וכו', אלא כשהוא סבור שזה עצם הענין וכל השאר אליגוריה...
וע"ע מש"כ כאן -
viewtopic.php?f=17&t=24241&hilit#p259297
viewtopic.php?f=24&t=25060&hilit#p253349

ע. התשבי כתב:ואם התברר שאובמה כן מזרע עמלק? האם יוצא י"ח כשכיוון למחות רק אחד מזרע עמלק ולהשאיר את כל השאר?
לא ברורה הסיבה שאדם יחשוב רק על היצה"ר (או על אובמה) וישלול את עמלק הראשון.

אבל זו לא כוונה הפכית, שלא למחותם.

אפשר להביא עוד דוגמאות לשאלה זו,
השומע קול שופר ומכוון לבניין המלכות,
המבטל חמצו בערב פסח ומכוון על היצה"ר,
ולסיום יש סיפור ששמעתי פעם מחסידי אדמו"ר ידוע מירושלים, שלמחרת נישואיו הלך האדמו"ר לר' דוד יונגרייז זצ"ל לבקשו היות שבשעת חופתו לא כיוון על האשה אלא השכינה שקרואה כלה, ולכן הא רוצה לעשות קידושין מחדש.

גימפעל כתב:המבטל חמצו בערב פסח ומכוון על היצה"ר

רח"ל, עובר על בל ייראה. זה כבר לא שאלה של כוונה במצוות, פשוט לא חל שום ביטול והפקר.

גימפעל כתב:יש סיפור ששמעתי פעם מחסידי אדמו"ר ידוע מירושלים, שלמחרת נישואיו הלך האדמו"ר לר' דוד יונגרייז זצ"ל לבקשו היות שבשעת חופתו לא כיוון על האשה אלא השכינה שקרואה כלה, ולכן הא רוצה לעשות קידושין מחדש.

ולא צריך להיות ר' דוד יונגרייז בשביל לגלגל את השאלה מכל המדרגות (לא את החתן שמצווה לשמחו)

גימפעל כתב:אפשר להביא עוד דוגמאות לשאלה זו,
השומע קול שופר ומכוון לבניין המלכות

עי' בספר הרב מבריסק ח"ד עמ' 426

מה כתוב שם ?

לעומקו של דבר כתב:

גימפעל כתב:יש סיפור ששמעתי פעם מחסידי אדמו"ר ידוע מירושלים, שלמחרת נישואיו הלך האדמו"ר לר' דוד יונגרייז זצ"ל לבקשו היות שבשעת חופתו לא כיוון על האשה אלא השכינה שקרואה כלה, ולכן הא רוצה לעשות קידושין מחדש.

ולא צריך להיות ר' דוד יונגרייז בשביל לגלגל את השאלה מכל המדרגות (לא את החתן שמצווה לשמחו)

אך המספרים שבאו להפריז בשבחו, שכחו את הכלל שלא עם הארץ חסיד ולא בור ירא חטא, ושבחים כאלו כל השומע מהם יצחק.

עושה חדשות כתב:

גימפעל כתב:המבטל חמצו בערב פסח ומכוון על היצה"ר

רח"ל, עובר על בל ייראה. זה כבר לא שאלה של כוונה במצוות, פשוט לא חל שום ביטול והפקר.

ואם הוא כיוון על חמץ מסויים שמבטלו, ולא שחושב שסוג האחר הוא לא רוצה לבטל, רק בסתם חשב שכל הלחם מבוטל, ולא חשב על שאר הסוגים של החמץ, האם גם בזה אתה סובר כנ"ל.

לעומקו של דבר כתב:

גימפעל כתב:יש סיפור ששמעתי פעם מחסידי אדמו"ר ידוע מירושלים, שלמחרת נישואיו הלך האדמו"ר לר' דוד יונגרייז זצ"ל לבקשו היות שבשעת חופתו לא כיוון על האשה אלא השכינה שקרואה כלה, ולכן הא רוצה לעשות קידושין מחדש.

ולא צריך להיות ר' דוד יונגרייז בשביל לגלגל את השאלה מכל המדרגות (לא את החתן שמצווה לשמחו)

טעות, אם אכן הקידושין לא חלו הוא אינו חתן ואין כלל מצוה לשמחו.

גימפעל כתב:

עושה חדשות כתב:

גימפעל כתב:המבטל חמצו בערב פסח ומכוון על היצה"ר

רח"ל, עובר על בל ייראה. זה כבר לא שאלה של כוונה במצוות, פשוט לא חל שום ביטול והפקר.

ואם הוא כיוון על חמץ מסויים שמבטלו, ולא שחושב שסוג האחר הוא לא רוצה לבטל, רק בסתם חשב שכל הלחם מבוטל, ולא חשב על שאר הסוגים של החמץ, האם גם בזה אתה סובר כנ"ל.

ישנו נוסח שאומרים בעת ביעור חמץ, שתבער את כל הזדים וכו'.
האם נאמר שהחמץ שזרק למדורה אין עליו 'חלות ביעור' כיון שהתפלל לביעור הקליפות?

הרב גימפעל, אני חושב שאני ורוב החברים לא הבינו את המקרה. תבהיר יותר מה הכוונה 'צייר בדעתו'. הוא לא יודע את הכוונה הפשוטה? הוא נכנס להזיות מיסטיות?
גם האדמו"ר החתן ההוא לא ברור לי מה הייתה שאלתו. ויש לעיין שמא שמא המעשה לא מדוייק כ"כ.

רוב החברים הבינו את המקרה וענו לעניין,
אחד שיודע הכוונה הפשוטה רק לא כיוון את זה וכיוון על היצה"ר.
הסיפור שמעתי מזמן, ואולי הדבר היחיד שלא מדוייק בו הוא שיכול להיות שהתבלבלתי בשם בין ר' דוד יונגרייז לר' פינחס אפשטיין.

להבין את המקרה זה די פשוט. השאלה היא האם זה מקרה מציאותי אצל יהודי מדקדק במצוות, או שאנו עוסקים ב'לו יצויייר' שקבליסט מהודו הגיע לכזו מסקנה.

אולי זה מחלוקת הרש"י והערוך.
במגילה דף כ"ה איתא במשנה, האומר "ומזרעך לא תתן להעביר למולך" - לא תתן לאעברא בארמיותא, (רש"י - לא תבא על הכותית לתוליד בן לעבו"ז) משתקין אותו בנזיפה. ופירש"י שעוקר הכתוב ממשמעו שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהן לאש, ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג ומיתת ב"ד על המזיד בהתראה..
אמנם המהרש"א (בח"א) הביא את דברי הערוך דקושטא הוא דהכתוב מדבר בישראל הבא על הנכרית. ומתני' דקתני משתקין אותו היינו דאומר דהכתוב אינו מדבר אלא בארמיים שמעבירין זרעם למולך.
הרי שהערוך מוציא הכתוב מפשוטו, וכן הוא בתרגום ירושלמי.

לפ"ז, אם רש"י הק' היה שומע שמישהו מפרש את הפסוק כהערוך, היה משתקו בנזיפה.

(פורים תורה.
ברור שאם מישהו יגיד שהתורה לא אסרה להעביר למולך, הרי הוא מפב"ת שלכ"ה).

אני בכל מקרה עדיין לא הבנתי. מה אתה מתכוון כשאתה אומר התכוון.

כשאני כותב התכוון אני מתכוון למה שאתה קורה מתכוון,
עכשיו הבנת ?

איך בן אדם יכול להתכוון למשהו אחר ממה שהוא יודע, הוא עובד על עצמו?

יש לשאול כן איך שייך מלקות על לאו דבל תוסיף למ"ד "לעבור עליו בעי כוונה", ודו"ק.

וכן יש לשאול איך מפגל מתכוון שיאכלו את הקרבן שלא בזמנו [בחושב על אחרים שאין כאן תכנוןפרקטי אלא שינוי צורת הקרבן].
והביאור ששני אלו [מוסיף ומפגל] מתכוונים לשנות, ואומרים אני לוקח את התורה/הקרבן עם הוספות משלי.
אבל מה שייך בבן אדם שבא לקיים את המצווה כצורתה שיכוון למשהו אחר ממה שהוא יודע?

עושה חדשות כתב:

שומע ומשמיע כתב:איך בן אדם יכול להתכוון למשהו אחר ממה שהוא יודע, הוא עובד על עצמו?

יש לשאול כן איך שייך מלקות על לאו דבל תוסיף למ"ד "לעבור עליו בעי כוונה", ודו"ק.

כמדומני שיל"ע בזכר טוב (או זכר דבר, אני לא זוכר ולצערנו אינו באוצר) להגרד"ל שליט"א.

כיו"ב יש לשאול על המבו' ברמב"ם ששייך בל תוסיף בתקנת חז"ל, אם היו קובעים דבריהם כאיסור דאו', ("אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב הרי זה גורע, ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף"), והרי בשוגג אינם עוברים על לאו זה, (מן הסתם, דאל"ה הרי מצינו הרבה מחלוקות על רשות/מצוה), ואילו במזידים צ"ע במה חשיבי ב"ד כשמתכוונים לרמות את העם.