פורום אוצר החכמה

הלא תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואולי בגלל בזכור אין דין שנאמר בכל לשון אם נאמר שצריך דווקא מתוך הספר.

חביבה מצווה בשעתה, במצות שהן מזמן לזמן כמו שכתבו ברא' לעניין זרזים מקדמין למילה

נשאל אחרת, ממתי נהוג במנהג קריאת זכור בהברה נוספת להברה המקובלת?

התימנים נהגו
ומקור המנהג לכאו' מהישיבות שם יש גם תימנים, על כן קוראים בהברה תימנית עבורם.

אTKH כתב:התימנים נהגו
ומקור המנהג לכאו' מהישיבות שם יש גם תימנים, על כן קוראים בהברה תימנית עבורם.

ומדוע לא נהגו גם בהברות של שאר העדות שישנם באותם ישיבת?

אני מכיר ישיבות ובתי כנסיות שנוהגים גם בהברה בבלית וכו'

מה שבטוח שבתקיעת שופר כיום רבים מהדרים לצאת כל מיני שיטות ומסורות של שברים ותרועה.
ואגב אני מכיר ואני בטוח שיש כאן עוד שמכירים, מי שנוהג בכל יום לקרוא בק"ש גם ד' רפויה במסורת תימנית.

ד' רפויה איננה רק מסורת תימנית, כידוע

לא הד' הרפויה אלא המבטא שלה לא היה ידוע באשכנז עי' שו"ע הרב הל' ק"ש.

לכאורה שלא בדל"ת רפויה לא ניתן כלל להאריך בדל"ת של אחד.

פרי יהושע כתב:לא הד' הרפויה אלא המבטא שלה לא היה ידוע באשכנז עי' שו"ע הרב הל' ק"ש.

ברור שלא היה ידוע, אבל היום כשזה כן ידוע ע"י השמיעה מעדות אחרות, אין שום סיבה לקרוא לזה "מסורת תימנית" בדווקא, כאשר גם יוצאי בבל וג'רבה וכו' גם ידעו זאת ונהגו כן.

אני מסכים אתך, אבל כנראה זה שעושה זאת סובר אחרת, אולי צריך לשאול אותו.

פרי יהושע כתב:אני מסכים אתך, אבל כנראה זה שעושה זאת סובר אחרת, אולי צריך לשאול אותו.

כמדומני שדבריי לא היו מובנים כל צרכם:
אני התכונתי לומר שודאי שיש לומר כך את הד' הרפויה (ולא באתי לפקפק על חזרת ק"ש, אלא להסביר למה זה קרוב להיות חיוב מעיקר הדין)

מבטא הד' הרפה מוכח על ידי כך שהוא מתייחס לד' הדגושה כפי שכל האותיות הרפות מתייחסות לדגושות.
דא עקא, שרוב מי שאינם תימנים ומנסים לעשות ד' רפה אינם מצליחים אלא עושים כמין 'דז' ונמצאו מקלקלים שאם היו נשארים בהברתם היו קוראים דגוש במקום רפה ועתה הם משנים את האות לגמרי.

כח הטענה כתב:מבטא הד' הרפה מוכח על ידי כך שהוא מתייחס לד' הדגושה כפי שכל האותיות הרפות מתייחסות לדגושות.
דא עקא, שרוב מי שאינם תימנים ומנסים לעשות ד' רפה אינם מצליחים אלא עושים כמין 'דז' ונמצאו מקלקלים שאם היו נשארים בהברתם היו קוראים דגוש במקום רפה ועתה הם משנים את האות לגמרי.

זה בסה"כ דורש אימון, וכלל אינו קשה אחרי שמתרגלים

בקש הרי אסור לומר פעמיים

עצם השוואה בין זכור לק"ש היא לא ברורה כי ק"ש נאמרת בכל לשון ולגבי זכור לא מצינו שנאמרת בכל לשון

אליעזר בלוי כתב:בקש הרי אסור לומר פעמיים

אסור לומר פעמיים מיד. אבל מי שנוהג לחזור עושה זאת אחרי התפילה

אסור לומר פעמים שמע שמע דהיינו כל הפסוק שנראה כממליך ב' רשויות, אבל לחזור על מילה כגון "ואבדתם", או אפי' תיבת "אחד" אין איסור [ומ"מ נוהגים לחזור על אחד רק בשקט].