פורום אוצר החכמה

אשמח לדעת....
1. מדוע נחלץ מרדכי לעזרת אחשוורוש? הרי כעת מלך ערל לקח את אסתר, ועכשיו מרדכי שומע על מזימה להורגו. מה עניינו של מרדכי למנוע זאת?
2. מדוע אסתר לא נקראה למלך זה שלושים יום? הרי הוא חיפש בכל מלכותו נערה, וכעת לא קורא לה שלושים יום?
יישר כוחכם!

לשאלה הראשונה:
יתכן שמרדכי חשש שאם יקרה משהו למלך יאשימו את היהודים.
עוד יתכן שהבין שיש משהו שהוא ואסתר צריכים לתקן וחכה לראות מהו.
לשאלה השניה:
עיין בס' תורי זהב שהביא הגמרא שחזקה אין אדם מעמיד עצמו שלשים יום ולכן אסתר הניחה שודאי יקרא לה עוד מעט או לאידך גיסא שאינו חפץ בה יותר.
לגוף השאלה, יתכן ליישב שכשיש לו פת בסלו אז אינו ממהר...

א. חז"ל אמרו באבות הוי מתפלל בשלומה של מלכות. הוא מצד עצמו לא עשה מעשה רשע במה שלקח אסתר, רק שכל טובתן של רשעים רע אצל צדיקים.
ב. לאחשורוש היה בית הנשים. ומ"מ היתה מכרת בו שלא ירחק ממנה הרבה יותר מל' יום.

בדרך הצחות אומרים, שעדיף היה למרדכי שייהרגו שני גויים (בגתן ותרש) מאשר גוי אחד (אחשוורוש) בלבד...

עפר תחת רגליכם כתב:אשמח לדעת....
1. מדוע נחלץ מרדכי לעזרת אחשוורוש? הרי כעת מלך ערל לקח את אסתר, ועכשיו מרדכי שומע על מזימה להורגו. מה עניינו של מרדכי למנוע זאת?
2. מדוע אסתר לא נקראה למלך זה שלושים יום? הרי הוא חיפש בכל מלכותו נערה, וכעת לא קורא לה שלושים יום?
יישר כוחכם!

1. דיברו בזה חז"ל והמפרשים, למיטב זכרוני.
2. יכול להיות שהיה טרוד במלחמותיו ועניניו עד ש"עשאוה כבולשת".

קו' הראשונה. הוא קו' המדרש בבראשית רבה לט יב.

ע. התשבי כתב:בדרך הצחות אומרים, שעדיף היה למרדכי שייהרגו שני גויים (בגתן ותרש) מאשר גוי אחד (אחשוורוש) בלבד...

יש המביאים שכן תירץ הגר"ח מבריסק בילדותו [ויש שהצמידו זאת כדרכם לר"ר העשיל]

בקרו טלה כתב:

ע. התשבי כתב:בדרך הצחות אומרים, שעדיף היה למרדכי שייהרגו שני גויים (בגתן ותרש) מאשר גוי אחד (אחשוורוש) בלבד...

יש המביאים שכן תירץ הגר"ח מבריסק בילדותו [ויש שהצמידו זאת כדרכם לר"ר העשיל]

ואני קראתי את זה על הר"ר יהונתן אייבשיץ

עפר תחת רגליכם כתב:אשמח לדעת....
1. מדוע נחלץ מרדכי לעזרת אחשוורוש? הרי כעת מלך ערל לקח את אסתר, ועכשיו מרדכי שומע על מזימה להורגו. מה עניינו של מרדכי למנוע זאת?

אסתר רבה ו
ו כְּתִיב (שמות יז, יד): וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז, שְׁנַיִם חָשׁוּ וּשְׁנַיִם לֹא חָשׁוּ, משֶׁה נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, יַעֲקֹב נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ. יַעֲקֹב אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כח, טו): וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַיִּירָא, אָדָם שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מִתְפַּחֵד, דִּכְתִיב (בראשית לב, ח): וַיִּירָא יַעֲקֹב וגו', אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית לָבָן הַטָּמֵא נִתְלַכְלַכְתִּי בְּטֻמְאָה. משֶׁה, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר שֶׁאַתָּה מֵת וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וּכְתִיב (דברים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', אֲבָל דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ, דָּוִד אָמַר (שמואל א יז, לו): גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ, אָמַר דָּוִד וְכִי מָה אֲנִי סָפוּן שֶׁהִכֵּיתִי חַיּוֹת רָעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא דָּבָר עָתִיד לֵיאָרַע אֶת יִשְׂרָאֵל וְהֵן עֲתִידִין לִנָּצֵל עַל יָדִי. מָרְדֳּכַי, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, אָמַר אֶפְשָׁר לְצַדֶּקֶת זֹאת שֶׁתִּנָּשֵׂא לְעָרֵל, אֶלָּא שֶׁעָתִיד דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיֵּאָרַע עַל יִשְׂרָאֵל וַעֲתִידִים לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ.

אחרי דברי דורש מבקש שהביא המדרש בבראשית דשם איתא שמרדכי למד כן מיעקב לכבד המלכות או מאברהם שהכל בזכות ישראל, עיי"ש.
וכן אחרי דברי ידידיה שהביא המדרש באסתר שמרדכי חש שיש סיבה למה אסתר בבית המלך, וכן שנו הדבר עוד בתנחומא ובמכילתא בשלח.
באמת שאין להוסיף. אבל נשאר שאלה האם זה מותר להלכה, הרי יש דרך להציל אשה מנישואי עכו"ם, וכי הדבר מותר בכה"ג. ואולי ג"ז בכלל רוה"ק נאמרה?

ולכן נראה תירוץ פשוט ואמת, הרי אם מרדכי היה שותק, והיו תופסים את בגתן ותרש, [כי גם אם היו מצליחים להרוג אחשורוש, מכ"מ סוף גנב לתליה], לא היו סתם תולים אותם, אלא היו חוקרים אותם לדעת אם יש עוד אנשים במזימה, והיו חוקרים למה ומה מתי וכו', והיה מתברר שדיברו ורקחו הכל במקום עומדם קרוב למקום ישיבת מרדכי, וממילא כמין ימא לטיגנא היה מרדכי מוזמן לק.ג.ב. של פרס ומדי, והיו חוקרים אותו שתי וערב, השמעת הידעת, האם היו שרים אחרים מבקרים אותם כו' וכו', ועתה אם מרדכי אינו יודע הרי קל לשתף פעולה עם כל החקירות, אבל אם היה יודע בסתר ליבו מה שהם רצו לעשות, סוף כל סוף זה היה יוצא באיזה דרך על שלחן החקירות, ולכן מיד ראה עצמו בסכנה והיה מן ההכרח להגיד להציל א"ע.

וזה הרגש בסיסי, ברגע שיש לך מידע מסוכן בראש, אם אתה לא מטפל בזה באופן הראוי, בסופו של דבר בין באונס בין ברצון, יפלילו אותך, ויגיעו אליך.

בקשר לשאלה השניה,
יש איזה סימנא מילתא, במדרש מסופר שאחשורוש התפוצץ מזעם כשראה את אסתר ורצה להורגה מיד כי הפירה את חוק המלך, ועיי"ש מסופר כל הענין.
נמצא שאשתו ראשונה הרג על שלא בא לפניו, ואילו אשתו השניה רצה להרוג על שכן בא לפניו, תחילת הונהפוך הוא.

יעוי' בתוספות השלם על המגילה (גליס) הרבה אופנים לענות על השאלה הראשונה.

על השאלה הראשונה כותב רס"ג בפירושו למגילת אסתר, הנמצא ב"ה כעת בדפוס:

ולימדנו בכך כמה דברים מועילים, מהם שנחשוף את אנשי הרשע ולא נאמר שזו מלשינות אסורה, אלא עדיף שהם יפלו במה שהם חפרוהו, מאשר יפלו בו הצדיקים.
ושראוי שניטיב עם המאמין והכופר בתשומת לב, שהרי הבורא יתעלה משגיח על כולם ומרחם עליהם, כפי שאמר (תהלים קמה, ט) 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'.

צא וראה מה בין גאוני קדמאי לאחרונים.

לשאלה א'. בילקוט שמעוני מביא מספר תשובות לזה.
שאלה ב' - לא הבנתי. זה לא היה כמה שנים אחרי זה? ובכלל, מן הסתם היה לו עוד הרבה נשים.

הוגה ומעיין כתב:על השאלה הראשונה כותב רס"ג בפירושו למגילת אסתר, הנמצא ב"ה כעת בדפוס:

ולימדנו בכך כמה דברים מועילים, מהם שנחשוף את אנשי הרשע ולא נאמר שזו מלשינות אסורה, אלא עדיף שהם יפלו במה שהם חפרוהו, מאשר יפלו בו הצדיקים.
ושראוי שניטיב עם המאמין והכופר בתשומת לב, שהרי הבורא יתעלה משגיח על כולם ומרחם עליהם, כפי שאמר (תהלים קמה, ט) 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'.

צא וראה מה בין גאוני קדמאי לאחרונים.

תמוה טובא, והלא אין עניין לכאורה להיטיב עם כופר ואפיקורס. וק"ו שלא עם נכרי דהרי זה בכלל לא תחונם. והגם ששאלה זו קובעת ברכה לעצמה.

1. על דרך ההיגיון, ברור מדוע הציל מרדכי את המלך - עדיפה למרדכי מלכותו של אחד ש"חייב" לו, שמכיר אותו כאחד משלו, נותן בו אמון ומכבד אותו (וכפי שבאמת קרה בהמשך המגילה). 2. נראה לענ"ד שברבות השנים פג קסמה של אסתר בעיני אחשורוש, וזה גם מסיבות פסיכולוגיות (העובדה שיש לו אינסוף נשים) וגם בשל יחסה שלה אליו (שהסתירה ממנו את עמה ומולדתה, וזה גרם לריחוק ביניהם). נראה שמה שראה בה תחילה - היה זה נשיאת חן, שאמנם הייתה אותנטית עבורו לשעתה, אבל לא היה ראוי לה בכל ימיו. בכלל, נראה שהיחסים בין מלך ומלכה בארמון הנ"ל לא היו יחסי איש ואשתו, וכמו במעשה ושתי.

ולהוסיף, שגם מה שמתחילה שנשאה חן בעיניו לא היה מובן מאליו, וחז"ל מפרשים שהיה זה חסד מיוחד מאת ה'.
(גם רס"ג מפרש שזו הנהגה מיוחדת שנוהג ה' עם בני ישראל בהיותם בגלות. כשהם בארצם, ה' מטיל את חיתתם ואימתם על הגוים. כשהם בגלות, ה' חונן אותם בנשיאת חן בעיני רואיהם. ומביא דוגמאות).

לכל מלך פרסי היו נשים רבות, ונרמז גם במגילה ובהיקבץ בתולות שנית.

חלמישצור כתב: נראה לענ"ד שברבות השנים פג קסמה של אסתר בעיני אחשורוש, וזה גם מסיבות פסיכולוגיות (העובדה שיש לו אינסוף נשים) וגם בשל יחסה שלה אליו (שהסתירה ממנו את עמה ומולדתה, וזה גרם לריחוק ביניהם). נראה שמה שראה בה תחילה - היה זה נשיאת חן, שאמנם הייתה אותנטית עבורו לשעתה, אבל לא היה ראוי לה בכל ימיו. בכלל, נראה שהיחסים בין מלך ומלכה בארמון הנ"ל לא היו יחסי איש ואשתו, וכמו במעשה ושתי.

לא ברורים לי דברי ידידנו הרב החלמישצור, א' דהלא מדובר ביופי על טבעי דאסתר ירקרוקת היתה אלא שחוט של חסד משוך על פניה [מגילה יג, א]. ואם מדובר ביופי על טבעי, אין סיבה שתפוג קסמו גם במרוצת ימים ושנים, כאשר חסד אלו-ה נטוי על ראשה של אסתר.
ב' למה שכתב הבן יהוידע בפירושו למגילה [יג, א] שאדרבא אסתר היה לה יופי נדיר כפי באבני חן הנדירות שקורין 'אלמא'ס', והוא יקר הערך והמציאות.
וכן נראה בדברי השל"ה [שער האותיות] בשם התולעת יעקב.