פורום אוצר החכמה

ידועים דברי החת"ס בתשו' אה"ע קי"ט, לענין תקנת ר"ת מפסוק ותם לריק כוחכם לגבי חזרת נדוני' או חודש העיבור בכלל ... ונ"ל אדאורייתא סמך דבתי ערי חומה גאולתו עד תום שנה תמימה, וכ' רמב"ן שם וז"ל: בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו ויבוש כי ימכרנו רצתה תורה שיגאלנו בתוך שנה ראשונ' וכו' אבל הבית לאחר היאוש משנה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו ע"ש הרי זה מבואר נגלה בתורה כי אחר שנה לא יוסיף עצב עמו וכבר נשכחו חפצו ומעותיו ולפ"ז דינו בתי ערי חומה שנה תמימה עם עיבורה ונ"ל מזה מה שאנו קורין פרשת זכור פעם אחת בשנה ולרוב הפוסקים הוא דאורייתא או סמך מן התורה דכתיב לא תשכח ושיעור שכחה היא שנה וא"כ במערבא דמסקו לאורייתא בתלתא נמצא שנה האמצעי' אין בו לא פ' עמלק בבשלח ולא פ' עמלק שבכי תצא רק מה שקורין פ' זכור ונמצא אם הוא שנה מעוברת עוברים על לא תשכח אע"כ ילפי' מערי חומה שכך הוא שיעור שכחה ולענין חקירתו של שבו"י וכי בשנה פשוטה ישכח אחר יב"ח ובשנה מעוברת בעי' י"ג חדשים אם מחויבים אנחנו לדרוש טעמא דקרא נאמר כמ"ש הראשוני' הפשטני' דבשנה יש היקף של כל הימים ימי שמחה וימי צומות ושארי ענינים שיש לכל יום ביומו שמעוררה לזכור ענין ואם עבר שנה בהיקף כל זמנים כבר הוציא מדעתו ואם כן כיון שלא כלו המועדים ושינוי הזמנים עד י"ג חדשים אינו מוציאו מלבו ע"ד משל אם כלתה לו י"ג חודש ר"ח באדר שני מ"מ כשיגיע פורים הראשון יזכור ויתעצב וכדומה וכן בכל ענין ולא קשיא מידי קו' שבו"י עכ"ל
וזה דלא כמו שכ' תלמידו המהר"ם שיק בספרו על המצוות מצוה תר"ג בשמו לכוין בכי תצא.
ומ"מ לכל הדברות והאמירות צע"ג דהרי בבתי ערי חומה, שיעור שכחה הוא מיום ליום, בקפידא, והרי משבת זכור למשנהו, לפעמים היא יותר מי"ב [י"ג] חדשים דהרי תלוי בקביעת יום ר"ח אדר כמובן.

עיי' כאן
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?8 ... 1102318875

יישר כח, ועכשיו שמא בידך גם הפני' לתירוץ

לכאורה גם בשנה פשוטה יש לחוש שמהרה יבנה המקדש ויבוא גואל, ויעברו בי"ד את השנה?

מעיין כתב:יישר כח, ועכשיו שמא בידך גם הפני' לתירוץ

אולי יש ליישב לפי מה שכתב בספר צרור המור (ריש פ' מקץ) לבאר הכתוב (בראשית מא, א) ויהי מקץ שנתיים ימים וגו', לפי שלמעלה בפרשה הקודמת סיפר הכתוב (שם מ, כג) ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, רצה לפרש זמן הזכירה והשכחה, כי האדם זוכר הדבר בתוך שנתו, וכשעבר שנה שניה הדבר נשכח מכל וכל. וזהו שאמר הכתוב, ולא זכר שר המשקים את יוסף, בשנה הראשונה, וישכחהו, בשנה שניה. ולכן אמר ויהי מקץ שנתים ימים הנזכרים וכו', עכ"ד.
וכן כתוב בספר פנים יפות (פ' וישב ד"ה הלא לאלקים) לבאר הכתוב, ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, והיינו שנשכח לגמרי מלבו של השר המשקים את יוסף, כדאמרינן בגמרא (מגילה יח.) זכור בפה ולא תשכח בלב, והוא היפוך מה שאמר יוסף (בראשית מ, יד) כי אם זכרתני אותך, ופירש הרמב"ן (שם) שיוסף ביקש ממנו שיזכור אותו בלבו כאילו יהיה עומד עמו בפועל ממש. והנה השר המשקים זכר את יוסף בשנה ראשונה רק בלבו, אבל כבר לא זכר אותו בפה, ובשנה שניה נשכח לגמרי מלבו, כי כן דרך שכחת הלב י"ב חודש, כמו שמצינו בגמרא (ב"מ כד:) גבי אבידה, דתריסר ירחי שתא הוי יאוש, ובשנה שלישית, דהיינו מקץ שנתיים ימים, הוצרך יוסף להזכירו על ידי חלום פרעה, עכ"ד. היוצא לנו מדבריהם, כי אעפ"י שזמן שכחה היא שנים עשר חודש, אבל מכל מקום אינו נשכח מן הלב לגמרי רק אחר שנה שניה.
יותר מזה מצינו בספה"ק בני יששכר (חודש אדר מאמר ג' אות י"ד) שכתב כי שורש תיבת זכרון בלשון הקודש הוא זכר, שהזכרון הוא כעין זכר המוליד מן המוח, כן הוא כח הזכרון, שכל מה שנחקק אצל האדם במוחו בראותו או בשמעו איזה דבר, ואחר זמן כשיצטרך לזכור אותו דבר, הוא מוליד במוחו ע"י החקיקה ההיא, וזוכר אותו הדבר כמו בפעם הראשון שראה ושמע הדבר, והיא נקרא זכרון כפעולת הזכר המוליד בדומה מן המוח, עכ"ד.
מבואר מדבריו הק', כי הדבר שנחקק בלבו של האדם, לא במהרה נשכח ממנו, כי תמיד יוכל להוליד מן הכח אל הפועל הדבר שראה או שמע ע"י כח הזכירה. ויש להביא זכר לדבר, ממה שאמרו בגמרא (כתובות כ:) כיון דרמי עליה, אפילו טובא נמי [יכול לזכור], יעו"ש. ובזה נבין שפיר מדוע אינם עוברים על הלאו של לא תשכח בשנה מעוברת, אף שכבר עברו יותר משנים עשר חודש, שהרי בתחלת שנה שניה עדיין נבלע הדברים בלבו, ובפרט דבר שנחקק היטב בלבו. וכיון שמחיית עמלק נחקק היטב בלב כל איש ישראל בעת שקורין פרשת זכור, וא"כ יש זכירה אפילו יותר משנה, ולכן סגי לקרות פרשת זכור פעם אחת אפילו בשנה מעוברת, ודו"ק.

זה תירוץ מחודש על עצם הענין, אבל לא על דברי החת"ס שמשמע מדבריו שמשבת לשבת הוא שנה שלימה.

כמדומה שהאדמו"ר מסאטמאר בתשובותיו דברי יואל (סי' כ') עמד בסתירת דברי החת"ס עיי"ש

ועיי"ש בדברי יואל סימן ל"ג שהאריך לחלוק על המהר"ם שיק, יעו"ש.