פורום אוצר החכמה

כבר האריכו האחרונים בגנאי המסכתות ההיתוליות שנעשו בתבנית גמרא. כמו שהובא בבאר היטב ועוד הרבה. וטעמם שהוא בזיון התורה, לעשות ליצנות כדוגמת התלמוד הקדוש.
--------
הפוסקים מזכירים מסכת שיכורים.
ואני לא מצאתי אותה כאן ובשום מקום במאגרים האלקטורניים.

ואגב כך אקרא לחכמים לעשות כאן קישורים, המכונים לינקים, לכל המסכתות הללו המצויים באוצר החכמה ומה שאין באוצר אזי במקום אחר.

תודה רבה מאד

הגדה לליל שכורים
http://www.hebrewbooks.org/45399

שמחת פורים (כלול בתוכה מסכת פורים)
בגדד תרכ"ח

מגילת סתרים ומס' פורים
http://www.hebrewbooks.org/37448

א"מ הברמן במאמרו 'מסכת פורים, מהדורותיה ודפוסיה', הנדפס ב"ארשת", ה (תשלב) 136-144 (מצוי באוצר), רשם רבות מ'מסכתות' אלו ומהדורותיהם.

כותב, אני מחפש מסכת שיכורים שאליה נתכוונו הפוסקים. תוכל לעזור?
חכם באשי, יאש"כ. אבל כמאמר החכמה, אם אתה לא שם אתה לא קיים. היינו אני מחפש רק מה שיש באוצר החכמה ובשאר מאגרים, לא זולת.

כמדומני שלא נמצא במאגרים (שהרי נאסר ללמוד בה...). אבל בספר שמחת פורים הנ"ל, כלול בתוכה מסכת שיכורים (ולא כמו שכתבתי בטעות, מס' פורים).

הגדה לליל שיכורים, מצויה בה"ב: http://www.hebrewbooks.org/45399

גם בסוף מחזור ויטרי (המהדורה הישנה, לא מהדורת ר"א גולדשמידט), בקונטרס הפיוטים, מצויים קידוש לפורים ועוד כיוצא בזה.

באוצרו של אאמו"ר פעם היה "מסכת פרוהיבישן" שנתחברה ע"י אחד בתקופת החרם על כל מוצרי אלכוהול
אודה למי שיודע דבר מה עליו מכיוון שנעלם הספר ההוא מאוצרו של אבי מורי שליט"א

חכם באשי כתב:הגדה לליל שיכורים, מצויה בה"ב: http://www.hebrewbooks.org/45399

גם באוצר החכמה
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... OKS&page=1

זכורני שבנעורי עשיתי סיום על מסכת 'אדומים', שענינה היה כנגד הבולשביקים ברוסיה, וסביר להניח שהמסכת הנ"ל לא יצאה לאור שם.

כנראה סורקי היברובוקס היו שתויים בזמן סריקת המסכת או משום "ונהפוך הוא" החליטו לסרוק את תחילת המסכת הפוך..

לידיעה! אם מורידים את הקובץ מהאיברבוקס אז זה מיושר לגמרי, ג"כ מענין ונוהפוך הוא...

סליחה על ההקפצה

האם ידוע אם ישנה התייחסות מהמהרש"ל ל'מסכת פורים'? או ל'מסכתא' כגון זו?

מהמהרש"ל? החיד"א כתב נגדה.
אך ראוי לך לעיין במאמרו של הברמן שציינתי לעיל. הוא מצוי באוצר.

חכם באשי כתב:מהמהרש"ל? החיד"א כתב נגדה.
אך ראוי לך לעיין במאמרו של הברמן שציינתי לעיל. הוא מצוי באוצר.

תודה. עיינתי שם. אכן מביא את המקורות הקדומים ביותר שערערו על כך
אבל את החיד"א הוא לא מצטט

מי חיבר מגילת חבקבוק? ומה כתב קלונימוס בן קלונימוס בעל אבן בוחן?

הפלא ופלא כתב:תודה. עיינתי שם. אכן מביא את המקורות הקדומים ביותר שערערו על כך
אבל את החיד"א הוא לא מצטט

את דברי החיד"א תמצא ב'שם הגדולים' (אולי מישהו רשם בהודעות דלעיל את מקומו המדוייק).

ב"ה

מסכת פרוהבישן. קבלתי היום. להנאתם.

כמדומה אף זה בכלל דברי הדבר שמואל סי' קצ"ג.

יש שני דברים שצורפו יחד, מגילת חבקבוק, ומסכת פורים. ראיתי בכ"מ שאחד מהם נתחבר ע"י לא אחר מאשר הרלב"ג. והשני ע"י קלונימוס בן קלונימוס בעל אבן בוחן. היש מי שידע לסדר דבר דבר ומחברו?

חכם באשי כתב:א"מ הברמן במאמרו 'מסכת פורים, מהדורותיה ודפוסיה', הנדפס ב"ארשת", ה (תשלב) 136-144 (מצוי באוצר), רשם רבות מ'מסכתות' אלו ומהדורותיהם.

הברמן הדפיס גם כמה מהמסכתות: הנ"ל, עיונים בשירה ובפיוט של ימי הביניים, ירושלים תשל"ב.

יש כמה ישיבות שהוציאו במסגרת העבודה סביב התתי"ם -למי שזוכר מימי נערותו- כאלו גמרות, היה דף בשם ארבעה מחבלים, ארבעה נפצים הם....
ישיבת אטיק הוציאו כזה גמרא, כשאריה דרעי ישב בבית סוהר הוציאו מסכת ישיבת שאגת אריה, ברוח הימים האלו, מי שיש לו באסמו משופרא שופרא מוזמן בזה להעלותם לתועלת המעיינים.

בעבר הורדתי מאחד הפורומים ב-נט:



אולי יהיה מי שיהנה מזה

תודה רבה.
--------------------
האם אין במסכת המן [אשר מתיימר בהקדמתו שאין בזה האיסור כבמסכת פורים] ליצנות מדברי תורה או שהוא נכלל בגדר שמחת פורים?

מצאתי באוצרותי מאתר אחר, אבל זה לא כל כך היתולי.
מה דעתכם?

"קידוש" לפורים, מזקני שהיה חזן בברון לפני כמאה חמישים שנה.

גם זאת הורדתי אי פעם מאי שם:

לכבוד פורים קבלו נא את תשורותי באהבה רבה כיאות לחכמים החשובים דפה הי"ו.
----------------------------------------

מצאתי עוד משהו מעניין רק הסריקה נעשתה פורימית.

לא ראיתי שצויין כאן הספר 'חבקבוק הנביא' שנדפס כבר בשנת רעג - נמצא באוצר.

עוד משהו חמוד.

כתבה בעניין מהרש"ב גנוט.


"מסכת שיכורים" והכנות להצגת פורים, שימוש בפסוקים לצחוק פורימי ו"שיעור כללי" בחרוזים, הצגה של מכירת יוסף ודברי ליצנות וצחוק על אנשים, על שמחה יהודית במאמרו של הרב שמואל ברוך גנוט.
י"ב באדר התשע"ב 13:00הרב שמואל ברוך גנוט


הילד הגיע מהחיידר ובידו חוברת פלפולי-סרק בסגנון של גמרא, העוסק במכוניות. ה"מסכת" נקראת בשם "אלו רוכבים". כיצד עלינו, ההורים, להתייחס לכך?



בדורות הקדומים היה מנהג נפוץ, בו תלמידי חכמים (וגם אוחזי עט סופרים שלא היו תלמידי חכמים גדולים) כתבו "מסכתות" שלימות עם דברי ליצנות וצחוק בסגנון הגמרא, פירושי רש"י ותוספות, לכבוד פורים.



כותבי החיבורים הללו מילאו קונטרסים שלמים של הבלים, שאין בהם קשר בין משפט למשפט, אך מבין השורות ניכר שהכותבים ידעו פרק נכבד בלימוד הגמרא, צורתה וסגנונה.



מסכתות אלו נקראו בשם "מסכת פורים" או "מסכת שיכורים". ה"באר היטב" (בסימן תרצ"ה) זועק מרה בשם שו"ת דבר שמואל על אותם הלומדים ב"מסכת שכורים", שהוא איסור חמור של ביזוי התורה ויש בכך חילול ה' ותורתו.



מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל הזהיר ביותר שלא להשתמש בצחוק ושחוק בפסוקים ודברי תורה. הגרש"ז סיפר שבספר "עליות אליהו" מסופר מפי השמועה שהיה אבל על הוריו שרצה לעלות ולשמש כשליח ציבור בתפילת מנחה בפורים והגר"א מוילנא זי"ע מנע ממנו לעשות זאת, בהפטירו "אבל וחפוי ראש".



ר' שלמה זלמן אמר שלמרות שהיו רבים מגדולי ישראל שנהגו להשתמש במליצות של פסוקים, אך פשוט וברור לו שסיפור זה לא היה ולא נברא, כיון שהגר"א לא נהג כך מעולם וזהו לא היה סגנונו האישי.



הגרש"ז סיפר שסיפר לו הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל שבאחד הימים ישב בשיעורו של מרן הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, ובחוץ רבו קבוצת נשים זו עם זו, והיתה מהומה גדולה. המהרי"ל דיסקין שלח את אחד התלמידים לברר בחוץ על מה הרעש הגדול וכששב השליח, השיב: "כן בנות צלפחד דוברות"... המהרי"ל דיסקין גער בו על שהשתמש בפסוק מהתורה וביקש מהתלמיד לקבל על עצמו "נזיפה".



בספר "הליכות שלמה" (מועדים ח"ב עמוד שמ"ח) מסופר שבאחד מערבי פורים הגיע מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל לישיבת קול תורה והבחין במודעה שנתלתה בלוח מודעות לקראת פורים, ובה שטחו התלמידים "גמרא" היתולית ומצחיקה.



הגרש"ז, שמעולם לא גער בחוזקה בתלמידיו והיה אדם רך כקנה ונינוח, תלש את הדף בסערת רוח, נכנס בסערה לחדר האוכל וגער בבחורים על ה"ליצנות" הזאת, במעמד כל היושבים בחדר האוכל.



בתקופת לימודי ב"קול תורה" ערך הבחור שמשון רפאל אורצל (כיום אחד ממורי הצדק הנודעים בירושלים ומחבר חיבורים הלכתיים חשובים) את שיעוריו של ראש הישיבה הגרמ"י שליזנגר שליט"א. ה"שיעורים כלליים" היו (עד עצם היום הזה) נכתבים, נערכים ומודפסים, ומונחים בפתח היכל הישיבה לצורך הבחורים, שהיו רוכשים אותם במחיר דפי הצילום. (30 אגורות...).



בשבוע שחל בו פורים, נשא הגרמ"י שליזנגר שליט"א שיעור בנושא עדי השטר, והעורך ערך את השיעור כולו בחרוזים מדויקים ומופלאים.



בערב פורים נמכרו דפי ה"שיעור כללי" בחוברת, בה הובאו כל דברי הגמרא, הראשונים והאחרונים ויסודו הלמדני של ראש הישיבה- בחרוזים מוצלחים ומתוחברים היטב, כאשר שורת הסיומת הייתה "נכתב ונערך לרגל יום הפורים הנורא/ ע"י הבחור שר"א"...



והיתה זאת הוכחה משובחת לכך שאפשר לשלב למדנות ויצירתיות, כשרון הבנה לימודי עמוק, עם כשרון כתיבה איכותי בחרוזים, וכולם נהנו.



בדורות קדומים היו קהילות רבות שהציגו בפני הקהל בפורים הצגה, שהציגה את מכירתו של יוסף על ידי אחיו השבטים. אינני יודע מדוע בחרו כולם להציג דוקא הצגה זו בכל פורים, אך זאת היתה המציאות.



להצגה קראו "יוסף שפיל" והמהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל כותב שאבותינו סיפרו לנו שדעתם לא היתה נוחה ממה שעשו הצגות ממכירת יוסף וקבלה בידם שכל מי שהיה לו חלק בהצגה זו, לא נוקה ממידת הדין.



ואמנם בספר הנודע "נטעי גבריאל" מספר שהגאון רבי אברהם הורוויץ זצ"ל חבר בד"ץ העדה החרדית ומחבר שו"ת "קנין תורה בהלכה", סיפר לו שזקינו בעל ה"פתחא זוטא" סיפר שראה במו עיניו את הרה"ק משינווא זצ"ל, שישב וצפה בהצגת "יוסף שפיל".



בחצרות חסידים נהוג להציג הצגה פורימית מבדחת בשעת ה"טיש" של פורים, אך הגר"מ קליין זצ"ל מתריע על כך בספרו שו"ת משנה הלכות וכותב שיש בהכנת ההצגה והחזרות הרבות אליה, ריח של ביטול תורה.



ואולם בודאי אם המנהג נהוג אצל צדיקים ותלמידי חכמים, בודאי סוברים הם שההצגה חשובה לבני קהילתם, כאשר לפעמים דוקא על ידי חוש הומור וצחוק, ניתן להשפיע על הנאספים ולעורר אותם על תופעות שונות, שבדרך של תוכחה וביקורות ישירה קשה להתמודד עימם.



וכמובן כמובן שאיסור הלבנת פנים, לשון הרע ומחלוקת, לא הותר ביום הפורים, ואין שום היתר ללגלג על יהודים ולהעליב אותם בפורים, ובודאי שלא להלבין את פניהם. פוסקי הלכה רבים התריעו על התופעה הפסולה הזאת, לפיה מבזים יהודים, וכל שכן תלמידי חכמים, בפורים. המלבין פני חבירו ברבים והמבזה תלמדי חכמים אין לו חלק לעולם הבא וגם אין רפואה למכתו (שבת קיט, ב). וכן, גם במהלך חודש אדר וגם בפורים צריכים להתנהג כיהודים כשרים וטובים!



הגמרא אומרת לנו ש'משנכנס אדר מרבים בשמחה'. לא יתכן שרק משנכנס חודש אב כולם ממעטים בשמחה ומשנכנס חודש אלול כולם נכנסים לפחד ולרעדה, ואילו את ההלכה שצריך לשמוח בחודש אדר, מקיימים פחות... (אם כי, למען האמת, השולחן ערוך מביא רק את הדין של 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' ולא את הדין של 'משנכנס אדר מרבים בשמחה'. ונאמרו על כך מספר הסברים בספרי האחרונים).



רק שאלת השאלות היא איך, איך מגיעים לשמחה? כיצד נוכל לעבוד את ה' ביתר שמחה וחשק וכיצד נאפשר לסובבים אותנו ליהנות מאדם שמח ומאושר? איך שמחים באמת בחודש אדר?



עלינו לדעת שהחיים רצופים כאבים ומכאובים, בעיות ואירועים עצובים. אך מאידך, החיים מלאי קסם ושמחה, אור ואושר, נחת וצחוק. נוכל להסתכל על החלק השחור ולהתמקד בו, אך ביכולתנו להביט בעיקר על החלק הורוד והיפה.



השאלה היא אחת ויחידה, במה אנו מתמקדים, האם במחשבות נוגות על הכאב והחסרון שבחיינו או על החלקים הטובים, המוארים והיפים, שקיבלנו מהקב"ה. זהו הקובע, לא מה שיש לנו, אלא כיצד אנו מביטים על מה שיש לנו. חז"ל אמרו כי "איזהו עשיר- השמח בחלקו". כשאדם מתמקד בדברים הטובים שבמנת חלקו, הוא שמח וגם עשיר. זוהי, בעצם, כל תורת השמחה על רגל אחת.



המחנך הבעלזאי הנודע הרב אהרון פרידמן מתייחס לשאלה, כיצד מחנכים את הילדים לשמחה. הוא משיב בראשונה שעלינו להפנים להם להביט על כל דבר במשקפיים ורודים ולהסתכל בעיקר על חצי הכוס המלאה. וכן, לדבריו, כאשר ילד רואה שהוריו מתנהגים בדרך זו ומביטים תמיד על חצי הכוס המלאה ואינם מלאי טרוניות כרימון על כל דבר ועניין, ממילא הוא יחקה אותם בעצמו.



אך כשההורים מדברים גבוהה- גבוהה עם הילדים על מידת השמחה, בעוד שהם עצמם "מקטרים" ללא הרף, השכם והערב, התוצאות תהיינה בהתאם, הילדים יחקו את ההורים ולא ילכו אחר הדיבורים חסרי הכיסוי שלהם.



---"משנכנס אדר מרבים בשמחה". לא תמיד קל לשמוח. אך אם נסגור עינים לרגע ונעביר בסך מחשבותינו כמה דברים טובים ונפלאים יש לנו, נוכל לשמוח, וגם להכפיל את השמחה שלנו, לכבוד חודש אדר.

בגולה כתב:לא ראיתי שצויין כאן הספר 'חבקבוק הנביא' שנדפס כבר בשנת רעג - נמצא באוצר.

אם אני לא טועה בשנת רע"ג עדיין לא הושלמו הדפסת התלמוד (נדפס במלואו רק בשנות ר"פ- רפ"ג) והרמב"ם וכו'.
ואת זה כבר הדפיסו. מעניין...

ישראל הר כסף כתב:

בגולה כתב:לא ראיתי שצויין כאן הספר 'חבקבוק הנביא' שנדפס כבר בשנת רעג - נמצא באוצר.

אם אני לא טועה בשנת רע"ג עדיין לא הושלמו הדפסת התלמוד (נדפס במלואו רק בשנות ר"פ- רפ"ג) והרמב"ם וכו'.
ואת זה כבר הדפיסו. מעניין...

צודק.
אגב, לא ברור מי כתבו לוי בן גרשום, אברהם בן מאיר אבן עזרא, קלונימוס בן קלונימוס בן מאיר, לאון די בלנטיש, שלמה בן יהודה אבן גבירול או יואב ארקאנגיילו. (כך לפחות הבנתי מכאן: http://books.google.co.il/books/about/% ... edir_esc=y ).

דבר נוסף חשוב, מי יכול להסביר את הסתירה בין אלו (נכתב כמקרא או משנה? שני ספרי חבקבוק?):
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?13585&&page=2
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=3

יעויין גם כאן:
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616
http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mgilot/tklt_avrhm_mskt.html

ב"ה

כאן ישנם קישורים למסכתות פורימיות (וגם לחיבורים פורימיים תורניים אחרים): viewtopic.php?f=10&t=3890

חכם באשי כתב:מהמהרש"ל? החיד"א כתב נגדה.
אך ראוי לך לעיין במאמרו של הברמן שציינתי לעיל. הוא מצוי באוצר.

אשמח אם תעלה את המאמר הנ״ל לאוצר