ברמ"א סי' תרצה,ב: יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויו"ט בפורים וכן נכון (מהרי"ל). ומבואר בדברי הרמ"א, חדא, דמנהגא קאמר ולא דינא. ועוד, דנהגו ללבוש גם בגדי יו"ט. והנה בשו"ע סי' תקכט,א איתא: ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת. וכאן נראה בדברי הרמ"א שיש שנהגו ללבוש בגדי יו"ט שחשובים יותר מבגדי שבת.
ונראה לבאר, דהנה במג"א שם ס"ק ג ביאר טעמא דמילתא: משום דחייב בשמחה, ומטעם זה נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת.
והנה אם לפורים ישנו דין של יו"ט לענין זה, מצינו במגילה ה,ב: ורבי היכי נטע נטיעה בפורים, והתני רב יוסף שמחה ומשתה ויו"ט, שמחה מלמד שאסורים בהספד משתה מלמד שאסור בתענית, ויו"ט מלמד שאסור בעשיית מלאכה וכו', רבה בריה דרבא אמר, אפילו תימא ביומיה הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו, דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב, ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב.
הרי מבואר שלענין איסור מלאכה לא קבלו עליהם שיהיה לזה דין של יום טוב. ומ"מ להלכה מצינו בשו"ע סי' תרצו,א: פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות (כל בו). ובמשנ"ב ס"ק א: דאע"ג דכתיב משתה ושמחה ויו"ט, מ"מ לא קבלו עלייהו לעשותו יו"ט, אכן אח"ז נהגו מעצמן באיזה מקומות שלא לעשות. הרי שקיום דין יו"ט לענין איסור מלאכה היה תלוי במנהגי המקום.
ומעתה י"ל דדין לבישת בגדי יו"ט תלוי במנהג זה, שאם נתנו לזה דין יו"ט לענין איסור מלאכה, כלול בזה המנהג גם ללבוש בגדי יו"ט, ולכן דבר זה תלוי במנהג.
והנה לגבי עשיית מלאכה דן בביאור הלכה שם ד"ה אין עושין בדין ליל הפורים, והביא שבפמ"ג כתב דדווקא ביום אבל בלילה עד הנץ שרי לעשות אף במקום שנהגו שלא לעשות, אבל בתשובות חת"ס סי' קצה מחמיר בזה.
ואמנם גם לענין הבגדים, כתב במשנ"ב סי' תרצה,ג שכתבו האחרונים דנכון ללבוש בגדי שבת ג"כ מבערב. והביאור בזה לפי דברי הרמ"א שם שאף שסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא, מ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה.
וראה בספר עבודת ישראל למגיד מקוזניץ (פר' זכור), וז"ל: והנה האר"י ז"ל כתב שבגדי יו"ט חשובים משל שבת כי ביו"ט בא האור עליון מלובש בלבוש והשמחה מושגת יותר עי"ש. אבל בפורים אין מן הצורך ללבוש בגדי יו"ט כי האור הזה שזורח למטה אינו כ"כ גדול, ואינו צריך ללבוש רק מחמת שהוא מאור החכמה, לכן צריך ללבוש בגדי שבת, עכ"ל.
ובכף החיים הביא מדברי ר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי שילבש בגדי יו"ט מערב ולא כאותן שנוהגים ללבוש בבוקר יום פורים, והוא זכר ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא בלבוש מלכות, ואיך יתכן לקרות פסוקים הללו במגילה בלבוש חול. וכ"כ בספר יסוד ושורש העבודה.
הרי לנו טעם חדש ללבוש בגדי שבת בפורים, ודווקא בעת קריאת המגילה, ונראה דהאי טעמא לא איצטריך אלא להני שלא נהגו איסור מלאכה בפורים כדברי הרמ"א הנ"ל, וממילא גם לא נהגו בלבישת בגדי שבת כל היום.
ואגב גררא נראה להעיר לפי דברי הגמ' הנ"ל דמשמע שמתחילה באותה שנה היה יום הפורים יום טוב, ולכן מעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב, אלא דלא קבילו עלייהו איסור מלאכה ולכך בתר הכי לא כתיב לעשות אותם יום טוב, דהנה עה"פ ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר דרשו לקמן טז,ב: שמחה זה יו"ט שנאמר ושמחת בחגך. ופירש"י: זהו יו"ט – קיימו עליהם ימים טובים. וצ"ע למה לא נפרש דהיינו שהיה להם בפורים קיום דין שמחה כמו ביו"ט, דעל אותו השנה שהיה בו הנס מיירי.
[נסתייעתי הרבה בספר 'מתורת ימי הפורים' לידידי הגרא"י גוטמן שליט"א, סי' מא]