פורום אוצר החכמה

בפמ"ג סימן תרצ"ה (בא"א סקי"ד) כתב שיש לחנך קטנים במצוות מתנות לאביונים.
וקשה לענ"ד: הא קטן אין יכול להקנות?
וגם אם הקטן הגיע לעונת הפעוטות, שהקנאתו חלה מדרבנן, הא לכאורה מתנות לאביונים חיובם מדברי קבלה, כדאורייתא, ויש סוברים דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא (רמב"ם).
ובר מן דין, אתי חורבא מיניה לעני, שיהיו בכלל מעותיו מעות שקנאם רק מדרבנן.
(והקושיא בייחוד, אי אמרינן דמתנות לאביונים מדין צדקה)

לכאורה החיוב אינו שהוא יקיים המצוהוהשאלה איך יש לו קנין בכסף, אלא החינוך הוא לחנכו ליתן כסף לשם מתנות לאביונים, כדין מחנכין לשעות ביוה"כ שאין זה תענית אלא שנעשה על מנת להרגילו לכשיגדל. כנ"ל ופשוט מאוד

תורה מפוארת כתב:לכאורה החיוב אינו שהוא יקיים המצוהוהשאלה איך יש לו קנין בכסף, אלא החינוך הוא לחנכו ליתן כסף לשם מתנות לאביונים, כדין מחנכין לשעות ביוה"כ שאין זה תענית אלא שנעשה על מנת להרגילו לכשיגדל. כנ"ל ופשוט מאוד

תמיד חינוך הוא רק ב'כאילו'?
האם גם לולב נותנים לו רק שינענע מבלי לקנות שיהיה 'לכם'...או שלא נותנים לו בכלל, כי אם אין 'לכם' אין מצוה גם לענין חינוך.
וגם תפילין. על אף שאינו יודע לשמרם, ניתן לו בתים ריקים ולא נאמר לו שהם ריקים, ונחנכו למצוות....
הא, לא כן הדין. אלא במאי דאפשר מחנכים אותו בדיוק כמו מעשה המצוה בגדול.
ועוד הקשיתי: דאתי חורבא מיניה לעני.

אם מבוגר נותן לו כסף כדי שייתן לעני - מבחינה ממונית הקטן עושה מעשה קוף בעלמא, ומבחינת פורים - לכאורה מקיים את המצווה מדין עבד כנעני.

למה אתה שואל על מתנות לאביונים ולא על צדקה בכלל - והא קא חזינן שמחנכים קטנים בנתינת מעות צדקה, כולל מדמי חנוכה וכיו"ב, ואין פוצה פה ומצפצף?

סגי נהור כתב:למה אתה שואל על מתנות לאביונים ולא על צדקה בכלל - והא קא חזינן שמחנכים קטנים בנתינת מעות צדקה, כולל מדמי חנוכה וכיו"ב, ואין פוצה פה ומצפצף?

אה'נ. גם על זה בוודאי קשה.

יש להעיר מדברי הרמב"ם בסוף הל' נחלות, עיי"ש

עזריאל ברגר כתב:אם מבוגר נותן לו כסף כדי שייתן לעני - מבחינה ממונית הקטן עושה מעשה קוף בעלמא, ומבחינת פורים - לכאורה מקיים את המצווה מדין עבד כנעני.

לא שאלתי את השאלה של האשל אברהם מבוטשטש, היאך יש לקטן ממון. וכן לעבד כנעני שמה שקנה עבד קנה רבו.
אלא גם נניח שבאיזה דרך קנה לעצמו. הא אינו יכול להקנות לעני לענין 'דברי קבלה'.

לדעתי יש לחלק ולומר כך: במצוות לולב ותפילין, החינוך לקטן הוא גם על הדינים, כלומר, החינוך הוא גם לחנך הקטן בלולב שרק בלולב שלו יוצאים יד"ח ולא בגזול ובשאינו שלו [ולכן נוצרת הבעיה של לכם], וכמו"כ בתפילין אין החיוב רק ללמדו שילך עם קופסאות, אלא ללכת עם פרשיות ולשמור גופו בטהרה. מה שאין כן צדקה ומתנות לאביונים [זכור לי שדנים בזה כבר הקדמונים מה נוסף החיוב של מתנות לאביונים שממצות צדקה הנוהגת בכל יום, ב"ה אחפש ואציין] החיוב ללמדו הוא לתת, ולא שייכי בזה האם זה שלו וכדו' והוא כמעשה קוף כמו שציינו.

תורה מפוארת כתב:לדעתי יש לחלק ולומר כך: במצוות לולב ותפילין, החינוך לקטן הוא גם על הדינים, כלומר, החינוך הוא גם לחנך הקטן בלולב שרק בלולב שלו יוצאים יד"ח ולא בגזול ובשאינו שלו [ולכן נוצרת הבעיה של לכם], וכמו"כ בתפילין אין החיוב רק ללמדו שילך עם קופסאות, אלא ללכת עם פרשיות ולשמור גופו בטהרה. מה שאין כן צדקה ומתנות לאביונים [זכור לי שדנים בזה כבר הקדמונים מה נוסף החיוב של מתנות לאביונים שממצות צדקה הנוהגת בכל יום, ב"ה אחפש ואציין] החיוב ללמדו הוא לתת, ולא שייכי בזה האם זה שלו וכדו' והוא כמעשה קוף כמו שציינו.

כבר כתבתי לרב עזריאל ברגר:
הרי אתי חורבא מיניה לעני. שהמעות שקיבל אינם שלו מדאורייתא.
מלבד מה דיש לתמוה על עצם הסברא, דכל מהות המצוה הינה לזכות ממון ממני לעני. שיהיה בבעלותו ממון. ומה יש בנתינה בעלמא שאין בה חלות קנין ובעלות?

ומה תגיד על תפילה שהוא מחוייב בחינוך ואע"פ שהוא לאו בר כוונה!
פעם ראיתי פלפול מוזר, איך מחייבים קטן באכילת מצה, הרי לא מחוייב בבל תאכל חמץ, וא"כ הוא לא שייך בעשה דמצה...

ואגב
בילדותי הסתפקתי האם קטנים נוהג בהם חינוך לעשרה ראשונים, או דילמא אינם מביאים את השכינה וא"כ אין ענין שיקדימו.
למעשה הייתי מחמיר בזה, וכשהייתי רואה מבוגר הולך להכנס עשירי הייתי מבקש ממנו לעקוף אותו, בגלל שאני מקיים בזה מצוה מדין חינוך, ואילו הוא אינו מפסיד כלום כי עדיין אין כאן עשרה גדולים.

לענין כתב:
ואגב
בילדותי הסתפקתי האם קטנים נוהג בהם חינוך לעשרה ראשונים, או דילמא אינם מביאים את השכינה וא"כ אין ענין שיקדימו.
למעשה הייתי מחמיר בזה, וכשהייתי רואה מבוגר הולך להכנס עשירי הייתי מבקש ממנו לעקוף אותו, בגלל שאני מקיים בזה מצוה מדין חינוך, ואילו הוא אינו מפסיד כלום כי עדיין אין כאן עשרה גדולים.

יניק וחכים!
אמנם לא קיימת "חינוך" דמכבדים בכניסה...
והאמת, שהוא ספק ספיקא, דלמא לא הקטן חייב בחינוך, אלא אביו...

לענין כתב:ומה תגיד על תפילה שהוא מחוייב בחינוך ואע"פ שהוא לאו בר כוונה!

פירוש המילות באופן בסיסי - אינו יודע?

מה זה שונה מנטילת לולב שיש חיוב חינוך וידוע ד' הריטב"א הו"ד במשנ"ב סימן תרנ"ו דאין חיוב חינוך על פרטי המצוה - והעיקר שמחנכים לו ליתן מתנות לאביונים
ועוד יותר מה תאמר לענין מצה וחנוכה
הרי האשל אברהם בעצמו כתב לענין חנוכה לחנכו עכ"פ בנר א' אף שאינו שלו

דיוניםבהלכה כתב:מה זה שונה מנטילת לולב שיש חיוב חינוך וידוע ד' הריטב"א הו"ד במשנ"ב סימן תרנ"ו דאין חיוב חינוך על פרטי המצוה - והעיקר שמחנכים לו ליתן מתנות לאביונים
ועוד יותר מה תאמר לענין מצה וחנוכה
הרי האשל אברהם בעצמו כתב לענין חנוכה לחנכו עכ"פ בנר א' אף שאינו שלו

לא מצאתי לצערי בסימן תרנ"ו. אנא האר עיני.
אבל כן מצאתי בבאה"ל בסימן תרנ"ז, שכתב בד"ה כדי לחנכו, שפשוט לו שהמינים צריכים להיות כשרים "כמו בגדול". (לכאורה נגד הא"א שהבאת)
(לפי מיטב זכרוני יש איזשהי סתירה בזה לדברי המשנ"ב בהלכות ציצית, וכרגע אין העת בידי לחפש).

לא הבנתי למה התכוון מר ב"מצה".
ולדעת הא"א (בוטשטש?), אה"נ.
אך קצת קשה על דבריו, איזה חינוך והרגל יש בזה? הרי בתור "גדול" רוצים שיעשה אחרת, כדין ומנהג משפחתו הרגיל.

דיוניםבהלכה כתב:מה זה שונה מנטילת לולב שיש חיוב חינוך וידוע ד' הריטב"א הו"ד במשנ"ב סימן תרנ"ו דאין חיוב חינוך על פרטי המצוה - והעיקר שמחנכים לו ליתן מתנות לאביונים
ועוד יותר מה תאמר לענין מצה וחנוכה
הרי האשל אברהם בעצמו כתב לענין חנוכה לחנכו עכ"פ בנר א' אף שאינו שלו

בריטב"א סוכה דף ב: איתא להפך, וז"ל: "מהא שמעינן דקטן שמחנכין אותו במצוות, לעשות לו מצווה בהכשר גמור כגדול ... והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה."

ובמשנ"ב סימן תרנ"ח הביא פלוגתא בעניין ארבעת המינים שאולים לקטן, וז"ל:
"כיון שלא יצא מידו שפיר דמי — רוצה לומר דעל ידי זה אין הקטן קונה כלל ולכן מותר אפילו בלא הגיע לעונת הפעוטות והוא הדין אם לא מקנה ליה כלל לקטן או שאומר לו יהא שלך עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחילה דהוה ליה כשאול כנ"ל בסעיף ג, אלא דבכל אלו העצות לא מהני רק לגדול שיהיה יכול אחר כך לצאת בו אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי "לכם" ולא קיים בו אביו מצות חינוך ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצוות וכן משמע במרדכי בשם ראב"ן"

אליהו בן עמרם כתב:

דיוניםבהלכה כתב:מה זה שונה מנטילת לולב שיש חיוב חינוך וידוע ד' הריטב"א הו"ד במשנ"ב סימן תרנ"ו דאין חיוב חינוך על פרטי המצוה - והעיקר שמחנכים לו ליתן מתנות לאביונים
ועוד יותר מה תאמר לענין מצה וחנוכה
הרי האשל אברהם בעצמו כתב לענין חנוכה לחנכו עכ"פ בנר א' אף שאינו שלו

בריטב"א סוכה דף ב: איתא להפך, וז"ל: "מהא שמעינן דקטן שמחנכין אותו במצוות, לעשות לו מצווה בהכשר גמור כגדול ... והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה."

ובמשנ"ב סימן תרנ"ח הביא פלוגתא בעניין ארבעת המינים שאולים לקטן, וז"ל:
"כיון שלא יצא מידו שפיר דמי — רוצה לומר דעל ידי זה אין הקטן קונה כלל ולכן מותר אפילו בלא הגיע לעונת הפעוטות והוא הדין אם לא מקנה ליה כלל לקטן או שאומר לו יהא שלך עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחילה דהוה ליה כשאול כנ"ל בסעיף ג, אלא דבכל אלו העצות לא מהני רק לגדול שיהיה יכול אחר כך לצאת בו אבל הקטן לא יצא בנטילה כזה דהא אינו שלו ולא מקרי "לכם" ולא קיים בו אביו מצות חינוך ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצוות וכן משמע במרדכי בשם ראב"ן"

ראיתי מביאים מהמנחת חינוך סוף מצוה ז' לחלק בין דעת הריטב"א לדעת הראב"ן, דהריטב"א איירי בפסול חפצא, כגון "חסר" באתרוג, שצריך לדקדק גם בקטן, משא"כ "לכם" שהוא פסול מחמת הגברא-הקטן, שלא צריך לדקדק בזה לענין "חינוך" היכא דאי אפשר.
אך כל זה לדעת הראב"ן, משא"כ לדעה ראשונה שהובאה במשנ"ב, דבכל גווני צריך לדקדק גבי קטן.
ולכאורה מחלוקת זו, תהיה נפק"מ לנדו"ד.