מצד אחד, כתב החתם סופר שכל עוד שאין למקבל כדי אכילת הסעודה, כל מה שיתנו לו יהא נחשב למתנות לאביונים. ברגע שיש לו כדי סעודה, מכאן והילך הוי משלוח מנות.
מצד שני, לפי הגדרה זו לא נקיים מצוות מתנות לאביונים בזמננו כשלכולם יש כבר סעודה מוכנת מראש, אלא מאי, ננקוט כהא דאמרי שכל עוד שהמקבל הינו עני לפי ההגדרות של מצוות צדקה, נוכל לקיים אצלו מצוות מתנות לאביונים.
דהיינו, כל אדם שאין לו כסף כדי לכלכל את שנתו הבאה, שזהו מאתיים זוז דזמננו כמ"ש הפוסקים, נחשב לעני.
לפי"ז אדם רגיל מהשורה, כל מה שניתן לו, יהא זה נחשב למתנות לאביונים. כיצד איפה, נקיים משלוח מנות?
ושמא יש הידור לשלוח דווקא לאדם מ"המעמד הבינוני" שיש לו פק"מ בבנק כדי מחיתו שנה שלימה, ובו נקיים משלוח מנות כהילכתו.
האומנם?
מוזר לומר שהגדרה אם מנות אם מתנות תלוי בדעת הנותן.