פורום אוצר החכמה

כתב הרמב"ן בפר' כי תצא במצוה דזכור, 'והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות את שמו וכן במעשה מרים נצטוינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות'.
וצ"ב למה עושין עסק מ'סיפור יציאת מצרים' יותר מ'סיפור מעשה עמלק' עפ"י דברי הרמב"ן הנ"ל שכתב שיש בזה מצוות סיפור.

אתה שואל על התורה למה קבעו חג על יצ"מ ולא קבעו חג על מחיית עמלק?

לא. אני שואל למה בליל הסדר יושב כל יהודי ומספר לבניו באריכות על יציאת מצרים, כדי לקיים 'מצות סיפור יציאת מצרים', ואילו בשבת זכור לא יושב יהודי ומספר לבניו באריכות את מעשה עמלק כדי לקיים 'מצות סיפור מעשה עמלק' כפי שכתב הרמב"ן.

בדרך סיפור מה שעשה, אי אפשר כ''כ,
הרי כתוב ויזנב בך, ודרשו חז''ל שהשליך כלפי מעלה,
וגם קשה לספר מהו עייף ויגע, ומהו הנחשלים אחריך,

בדרך דרש,
לזכור ששורש השנאה לען חישראל התחילה אצלו,
שקרר יראת האומות מלהזיק לבני ישראל,

והרי את שנאת האומות לבני ישראל אין צורך לספר,
לכן מספיק לומר הוא ( הכלב) הגורם לשנאת האומות לישראל.

דרך ישרה כתב:לא. אני שואל למה בליל הסדר יושב כל יהודי ומספר לבניו באריכות על יציאת מצרים, כדי לקיים 'מצות סיפור יציאת מצרים', ואילו בשבת זכור לא יושב יהודי ומספר לבניו באריכות את מעשה עמלק כדי לקיים 'מצות סיפור מעשה עמלק' כפי שכתב הרמב"ן.

גם בתורה לא כתיב והגדת לבנך ביום ההוא וכו', וכנראה המטרה מתקיימת בעצם זה שכלל ישראל זוכר את הענין וגם כל יהודי דואג שבניו ידעו את כל מצוות ועניני התורה ובכלל זה כל מה שיש בינינו ובין עמלק, וכך זה עובר לדורות הבאים מה עשה לנו הרשע ושנצטוינו למחות שמו, וגדרי סיפור ביום ההוא נאמרו בדוקא לגבי יצי"מ.