יש מקום לומר שכל דברי הרמב"ם שצריך להוציא שני ספרי תורה הם
דוקא בחל להיות בכי תשא עצמו, וכמו שיבואר.
זה לשון הרמב"ם (הלכות תפילה יג, כג):
כל פרשה מארבע פרשיות האלו אחד קורא אותה בספר שני אחר שקורין סדר אותה שבת בספר שהוציאו ראשון.
חל ראש חדש אדר להיות בשבת והיה סדר אותה שבת בואתה תצוה קורין ששה מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת והשביעי חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור.
ואם היה סדר אותה שבת כי תשא עצמו קורין ששה מכי תשא עד ויקהל והשביעי חוזר וקורא בספר שני מכי תשא עד ועשית כיור נחשת.
והנה שני הדינים שכתב הרמב"ם לגבי חל בתצוה וחל בכי תשא, מקורם בגמ' (מגילה כט: כדעת אביי), ומבואר שם הטעם שאם חל בתצוה קוראים עד 'ועשית כיור' (דהיינו שממשיכים לקרוא ב'כי תשא' עוד לפני שקוראים את תקנת פרשת שקלים), וחוזרים וקוראים מ'כי תשא' עד 'ועשית כיור', ולא עושים כמו כל פרשה (דהיינו שיגמרו את תצוה במקום שגומרים תמיד, ואח"כ יקראו 'כי תשא' לשקלים) הוא כדי שיהיה היכר, שלא יאמרו שהכל המשך אחד, וגמרו בשבת זו את פרשת תצוה ב'ועשית כיור'.
וכתב שם הר"י מלוניל:
ראש חדש אדר שחל להיות בואתה תצוה, ומחויב לקרות כי תשא משום פרשת שקלים כיצד יעשה שיהא ניכר לכל שאין קורין כי תשא כי אם בעבור פרשת שקלים כי שמא יאמרו עדין לא נשלם סדר ואתה תצוה כי אם ועשית כיור נחשת, אמר אביי, קורין הששה עד ועשית והשביעי יחזור מכי תשא עד ועשית כיור נחשת וכיון ששומעין צבור שקורין פעמיים כי תשא יכירו וידעו כי להכריז על השקלים הן עושין ...
ואם יש בבית הכנסת שני ספרי תורות נמי לא צריך למהדר אלא דליקרו שיתא מואתה תצוה עד כי תשא וחד קרי בספר תורה אחרת מכי תשא עד ועשית ואין צריך לכפול אותה, אבל משמע דלא הצריכו חכמים להוציא שתי ספרי תורות אלא כששתי הפרשיות שאנו צריכין לקרות באותו יום הן רחוקות זו מזו ויהיה טורח לציבור אם יגללו אותה בקהל לפיכך התקינו להוציא ב' תורות [אבל הכא דשתי הפרשיות סמוכות ואין טורח לגלול לא הצריכו חכמים להוציא שתי תורות] ומוטב לקהל שיכפלו אותה.
והם הם דברי המאירי (מגילה ל.):
ראש חדש אדר שחל להיות בואתה תצוה שהיא סמוכה לכי תשא שהיא פרשת שקלים לפי סוגית ההלכה קורין חמשה בפרשת תצוה וששי בכי תשא ושביעי חוזר וקורא בכי תשא ומתוך כפילתו ניכר לכל שהיא פרשת שקלים ומ"מ שני ספרי תורה אין כאן הואיל והפרשה סמוכה ואין צריך גלילה.
ועכשו נוהגין להוציא שני ספרי תורה וקורין ששה בואתה תצוה ושביעי בכי תשא והוצאת הספר נותן היכר לכל על ענין הפרשה. ויש נוהגין בזו בספר תורה אחת וקורין שבעה בואתה תצוה ומפסיקין בקדיש וקורא מפטיר בפרשת שקלים והקדיש מודיע הפרשה וכן נוהגין כשחל להיות בכי תשא עצמה.
מבואר בר"י מלוניל ומאירי, שבחל להיות בתצוה או כי תשא, יש שתי צורות לעשות היכר - או לכפול פרשת שקלים, או להוציא ספר תורה אחרת. ומשום טורח הציבור, עדיף לא להוציא ספר תורה אחרת, אלא לכפול.
ומעתה יש לומר שהרמב"ם חולק, וסובר שבחל להיות בכי תשא עדיף לעשות שתי צורות היכר - גם לכפול, וגם להוציא ספר תורה שניה.
אבל כל זה בחל להיות בתצוה או כי תשא (מה שלא יכול להיות לפי הלוח), אבל בחל להיות בויקהל, כיון שאין שום צורך לעשות היכר, אדרבא, בזה יש לומר שגם הרמב"ם מודה לר"י מלוניל שאין צורך להוציא שני ספרים.