פורום אוצר החכמה

הנה ראיתי בספר 'דרך ישרה' מהגה"צ רבי שריה דבילצקי זצ"ל שעורר נקודה מעניינת, מה שנתעורר בשנים האחרונות ע"י קופות צדקה וארגונים שונים שעושים בפורים מעמדי תפילות וכיוצ"ב, וזה לשון המו"ל שם (פי"ט סי"ב, הע' 13, עמ' רכה):

ומענין לענין, נראה להזכיר כאן את אשר היה רבינו מתאונן על תופעה חדשה שנתהוותה בשנים האחרונות, משנים עתים ומחליפים הזמנים, ונהפוך הוא ימי הפורים ושביעי של פסח וכו' מימי שמחה לימי תפילה בכי וזעקה, ולא זו הדרך ולא זו העיר, והראה גם לדברי המשנה ברורה (סי' תר"ה סק"ז) דביום שאין אומרים תחנון אסור לומר בו תחינות מלבד מה שנתקן מהקדמונים יעוי"ש, וראה גם לרבינו בספרו אוצר נחמד (מענין פורים, עמ' מ"ח) דברים כדרבונות בזה, ואכמ"ל

ובספר 'אוצר נחמד' כתב הגר"ש זצ"ל בזה"ל:

הנה ידוע מספה"ק אשר ימי הפורים הם עת וזמן למחילת עוונות כמו יוהכ"פ, ואדרבה שהוא גבוה יותר כי יום כיפורים הוא כמו פורים בכ' הדמיון וכו'. ודע כי רע עלי המעשה ממה שיש מספרים ועוד בתור שבח על גדול זה או אחר שעבודתו בפורים היתה בבכיות עצומות והתבודדות וכו' ובעיני זה מחליף הזמנים ומשנה עתים, כי ימי הפורים ניתנו לשמחה ולמשתה ומאכל וכפי גירסא אחת במעשה רב ישן, היה הגר"א בפורים יושב כל היום בסעודה, וכן וכיוצא בזה ראוי לעשות, ומי שמערב הזמנים סופו שיבוא גם לרקוד ביום הכיפורים לפני כל נדרי והכתוב אומר וביום טובה היה בטוב, ודי בהערה זו למבקש האמת. והקב"ה יזכנו לקיים כל דבר ודבר בזמנו ועתו כפי המתאים לזמן ועת ההוא, כי ההנהגה הנאותה והראויה לזמן המסויים ההוא היא מציאות הטבע, והמשנה ההנהגה הניאותה אז הרי זה כלובש בגדי חורף בחום הקיץ או לובש בגדי קיץ ביום קרה.

ובאמת במה שהביא דברי המשנ"ב בסי' תר"ה, כעי"ז מבואר במ"ב בסי' תקפ"א סק"א דהנוהגים לומר תהלים בחודש אלול, לא יאמרו התחנונים והיה"ר בר"ח, ורק התהילים יאמרו דלא ראוי לומר בר"ח תחינות. ולכן רק תהילים אין חששא ומי שברך אין חששא, אבל תחינות באמת לא ראוי לעשות.

ובעמח"ס 'דרך ישרה' הרה"ג רבי אשר ברוך פורת שליט"א הוסיף וכתב לי בעבר [ואולי ידידינו ר' אי"ס יוכל להחכימנו עוד]:

אוכל להוסיף לכם, כי רבינו ז"ל מאד הצטער על התופעה החדשה הזו, ואמר כי אמנם לענין תענית אסתר מצינו בקדמונים לזעוק וכו', כידוע אחר אמירת פרק כ"ב בתהילים, אך על פורים לא מצאנו כן, ואדרבה יש חשש איסור להרבות בתחינות ביום שא"א בו תחנון, כבמשנ"ב סי' תר"ה, ותמה עד מאד מהיכן המליצה הזאת שאומרים שזה כמו יום הכפורים, האם זה מהחסידים?.

ובאמת שמקור מליצה זו מובא בשם מהאריז"ל, ראה במכתב מאליהו (ח"ב עמ' 123) שהביא כן מהאריז"ל, והוסיף בשמו דקדושת יוהכ"פ בטלה לקדושת פורים, וגם מביאים מקור לזה בתיקוני זוהר (דף נז, ב), ובספר טעמי המנהגים (עמ' שעח בהערה) כתב: "כתב בספר מדרש אליהו, שמעתי מרבי הקדוש זלה"ה שיום פורים מכפר הקב"ה עוונותיהם של ישראל כיום הכפורים". וכן הביא בשפת אמת (פורים תרל"ו). וע"ע במרדכי בב"מ (פ' המקבל) הובא בארחות חיים (סי' תרצד) שיום פורים שקול כיום מתן תורה. וראה ג"כ בס' "וימהר אברהם" להגר"א בן מרן הגר"ח פלאג'י זצ"ל (מע' העי"ן, אות סב) שהאריך בענין זה דפורים כיום הכפורים (וע"ע להגר"ד כהן שליט"א בס' ימי הפורים, מאמר מ, עמ' תז שהאריך בכ"ז).

בסדור רב עמרם גאון:
לפיכך נופל אדם על פניו בפורים וכדאמר רב עמרם בר שישנא ריש מתיבתא כך מנהג בישיבה שיורדין תנאין לפני גאון ואב בי"ד ואלופים וכל בני ישיבה כלה, ומבקשים רחמים הרבה ונופלים על פניהם. וכו'

מקור המליצה הוא בתיקוני זהר, כידוע

אמנם אין זה קשור למעמד התפלות. חשיבות יום הפורים הוא השמחה שבו, ובעבודת השמחה פועלים כמו בעבודת התענית ביוהכ"פ. להתנהג בפורים כמו ביוהכ"פ הוא היפך הכוונה.
מה שאנו צריכים ללמוד מהתיקו"ז הוא שהשמחה שאנו שמחים ביום הפורים לא דבר ריק הוא, ואיננו ענין של ילדים וכדו', אלא דבר גדול, וככל שתגדל השמחה, תגדל זכות היום. הייבטס ענק! אל תבכו ואל תעצבו! שמחה זו היא מצות היום, לא הבכייה ולא ההתעוררות

ליטוואק פון בודאפעסט כתב: ולא ההתעוררות

??? בודאי פליטת הקולמוס
להתעורר תמיד טוב בין פורים בין א פראסטען מיטוואך

התעוררות למה? בתשעה באב מתעוררים לבכות על החרבן, בפסח מתעוררים להודות על הניסים, וביוהכ"פ מתעוררים לשוב בתשובה. בפורים מתעוררים לשמחה, להרגשה זו של הישיבה בחיק הבורא עולם ואין על מה לדאוג שהוא יעמוד לימין כל החוסים בו, וככל שיקוה אליו לא יבוש ולא יכלם לנצח.
ואם רצונו בעוד עניינים, למד את ה'פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא', ומשם תלמד תוכן ענין ימי הפורים.

מצח קמוט, בכיות, עמידה ברצינות, כולם אינם מעבודת יום הפורים. ראיתי סרטון של סעודת פורים של אחד מהדור החדש ונחרדתי משל היה לויה של ילד קטן.

כדי שבן תורה ליטאי ישמח באמת, הוא חייב ללמוד לפחות כמה שעות רצופות בליל פורים ולבכות קצת, להתחנן ולבקש בדמעות.
וכידוע טעם התקנה לקרוא כמה פסוקים מהמגילה במנגינת איכה.

וברצינות: עיוות היוצרות החל מ'מכתב שהתפרסם בליקווד' לפני עידן ועידנים על 'כל הפותח יד נותנים לו', ומאז התרחבה התופעה.
אך יש כאן משהו עמוק יותר, הקשור גם לחסרון הצער באבילות החורבן, משום שבעיני בן תורה נורמטיבי, אין 'שטייגען' אלא בעסק התורה, ועבודת הקרבנות לא נכללת בעיני רוחו כחלק מ'שטייגען'.
כן הוא גם בענין השמחה. לשמוח שאתה יהודי ושהקב"ה קרוב אליך, ו'מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו', וכמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו למנין המצוות: "וצוו לקרות המגלה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה ותשועות שעשה לנו והיה קרוב לשועינו, כדי לברכו ולהללו וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי"י אלהינו בכל קראנו אליו".

זה לא קשור לליטאים. אני שמעתי הקלטה של טיש של רבי מסוים ורבתה הבכיה (המעושה, לאזני) והאדמו"ר מעורר אותם על גודל הכח של שמחה לבטל כל הדינים, ע"כ הם בוכים.............

אכן האדמו"ר ההוא הוא בעלמא דקשוט עכשיו, ולא היה ידוע על רוב הבנתו או פקחותו, ומ"מ כולם אומרים עליו שהיה עובד את ה' גדול, והוא בכלל לא הבין את תוכן הענין כאן, וסתר את עצמו תוך כדי דיבור.

קמנו ונתעודד כתב:בסדור רב עמרם גאון:
לפיכך נופל אדם על פניו בפורים וכדאמר רב עמרם בר שישנא ריש מתיבתא כך מנהג בישיבה שיורדין תנאין לפני גאון ואב בי"ד ואלופים וכל בני ישיבה כלה, ומבקשים רחמים הרבה ונופלים על פניהם. וכו'

שם מסיים: "שאין דומה פורים לכל המועדות ולחנוכה, שבכולן אנו אומרין את ההלל ואומרים זה היום עשה ה' נגילה,ואלו בפורים אין אומרים אותו. מ"ט, שנגאלו ישראל ממיתה לחיים, ואנו צריכים לרחמים שיגאלנו באחרונה כבראשונה."
לפי זה יש להאריך רק בבקשות על כלל ישראל, כמו שהיה בנס פורים, ופחות בבקשות פרטיות, שזה הוא המנהג הנפוץ כיום.

ההלכה נפסקה דלא כרב עמרם גאון, והוא דוקא משום שאינו יום תחנות ותפלות.

הובא במקו"א [כאן] קונטרס חדש שליקט ויצא לעורר על ענין זה:

אולי זה דומה לר"ה שאדם לא יביא עצמו לבכי, אבל אם משתכר ובוכה מחמת שיכרות כמו שראינו אצל כמה גדולים, ליכא חשש.

אשרי יושבי ביתך כתב:הנה ראיתי בספר 'דרך ישרה' מהגה"צ רבי שריה דבילצקי זצ"ל שעורר נקודה מעניינת, מה שנתעורר בשנים האחרונות ע"י קופות צדקה וארגונים שונים שעושים בפורים מעמדי תפילות וכיוצ"ב, וזה לשון המו"ל שם (פי"ט סי"ב, הע' 13, עמ' רכה):

viewtopic.php?f=26&t=12589&hilit=%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D&sid=b74d626c5e5094d75949a79c6f919cf4#p76596
עיין כאן היטב.

קמנו ונתעודד כתב:בסדור רב עמרם גאון:
לפיכך נופל אדם על פניו בפורים וכדאמר רב עמרם בר שישנא ריש מתיבתא כך מנהג בישיבה שיורדין תנאין לפני גאון ואב בי"ד ואלופים וכל בני ישיבה כלה, ומבקשים רחמים הרבה ונופלים על פניהם. וכו'

ב"ה
קשה להביא מכך ראי', משום שהגאונים נחלקו אם אומרים תחנון בש"ק.
ולגופו של ענין, האם יש מקום לויכוח שהגר"ש זצ"ל צודק בזה? פורים הוא יום משתה ושמחה כך כתוב בפסוק.
מה ההמצאות והבלבול שקרה בשנים האחרונות? במקום שקופות הצדקה יארגנו 20 חסידי ברסלב שישמחו בשבילך על נהר ליד אומן (היום אי אפשר), מארגנים 20 ת"ח(?) שיבכו בשבילך על קברם של מרדכי ואסתר. זה רציני?

ש. ספראי כתב:וברצינות: עיוות היוצרות החל מ'מכתב שהתפרסם בליקווד' לפני עידן ועידנים על 'כל הפותח יד נותנים לו', ומאז התרחבה התופעה.

לאיזה 'מכתב שהתפרסם בלייקווד' כוונתך?

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ההלכה נפסקה דלא כרב עמרם גאון, והוא דוקא משום שאינו יום תחנות ותפלות.

יעוין גם - [

שו"ת הריב"ש סימן תיב -

ולהיות זה רשות ומנהג בעלמא לזה יש ימים שנוהגין בהם בקצת מקומות בנפילת אפים. ומקצת מקומות שלא נהגו כן. כגון בחנוכה ובפורים שבישיבת רב עמרם גאון ז"ל היו נופלין. ובישיבת רב האיי ז"ל לא היו נופלין.