פורום אוצר החכמה

כרם כתב:רוב בניו, אינו צריך פירוש וביאור, לשון המקרא הוא.
יבאר נא מה הוא שאמר הפייטן "וקניניו", וכי תלו את כל רכושו על העץ?

כרם כתב:רוב בניו, אינו צריך פירוש וביאור, לשון המקרא הוא.
יבאר נא מה הוא שאמר הפייטן "וקניניו", וכי תלו את כל רכושו על העץ?

הוגה כתב:הבונה, "אחד הספרים" - באוצר מטו לה בשם "שפתי צדיק" להרה"ק מפילץ זצ"ל, וע"פ המבואר במגילה (טו:).

הוגה כתב:"
(מקור: הרב דרשנוביץ...)

ציבור כתב:תודה רבה.
לרב זה אין שם פרטי כמו לתמימוביץ?

הבונה כתב:כתוב באחד הספרים לבאר, שעשה מין מיניאטורה של ביתו, והיה תלוי בשרשרת על צוארו.

הוגה כתב:הבונה, "אחד הספרים" - באוצר מטו לה בשם "שפתי צדיק" להרה"ק מפילץ זצ"ל,

הוגה כתב:"רוב בניו וקניניו על העץ תלית",
מפרשים ע"פ התוס' בשבת (צ"ב ע"א ד"ה אישתכח) דבני המן נתלו קטועי ראש, עיי"ש שמכריח,
וז"ש "רוב בניו" ותו לא...
(מקור: הרב דרשנוביץ...)

סימנא כתב:בניו נחשבים קנין כספו, כיוון שיכול למכרם לעבדות.

בעלזער כתב:צ"ע דבמגילה ט"ו עמוד ב' מבואר שהיו לו ר"ח בנים ולא תלו אלא עשרה ומהו רוב בניו.
וצריך לומר רוב בניו היינו בניו החשובים, ועיין מ"ב תר"צ שאלו העשרה היה כל אחד שר יעו"ש בשם הרוקח.
ושאר בניו היו הדיוטות.

גביר כתב:יעיין מר במאמרו של הרב יעקב ישראל סטל סופה של זרש שם עסק כדרכו בהרחבה ובפירוט בשאלת סופה של זרש, והעלה שיש ד דעות בנידון:
א. נתלתה על העץ יחד עם המן ובניה ('תוספות למגלת אסתר' והרמ"א);
ב. התאבדה בחניקה (פיוט ארמי);
ג. ברחה עם שבעים - או מאה - מבניה (תרגום ראשון ור' הדותהו בירבי אברהם);
ד. הפכה למשרתת בבית אסתר (ר' דוד צבאח)
אם כנים דברינו בנוגע לפיוט 'מעוז צור' הרי שמחברו מצטרף לבעלי הדעה הראשונה.

גביר כתב:נראה שהכוונה לזרש אשתו, ומצינו שאישה שנקראת קונייה - מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כב
יחלקו בגדי להם. דין אמר אנא נסיב פורפירא ופלגא דידיה, ודין אמר אנא נסיב קדשייה ושרייה. ועל לבושי יפילו גורל. אמר ר' הונא זה פורפירא, שאין דרכו של הדיוט להשתמש בה, והיו מפילין עליו גורל. ואתה ה' אל תרחק. חוס ורחם עלי. אילותי לעזרתי חושה. אמר ר' יוחנן אותה קפיצה שקפצת כאיל על אבותי בים והושעתם, כן תקפוץ עלי היום ותפלטני, באותה שעה ירד מלאך מן השמים וסטרו על פיו, ואמר לו רשע קונייתך עומדת בחוץ, ואתה יושב בפנים, ויהי בראות המלך אין כתיב, אלא ויהי כראות (אסתר ה ב), בעל כרחו שלא בטובתו נשאה חן בעיניו. אמר ר' תחליפא מצינו שהאריך השרביט שתים ושלשים אמה, והנס האחרון גדול מן הראשון, כל שעה שהיתה נכנסת, היה השרביט קופץ. אמר ר' יצחק ומה אם שרביטו של בשר ודם הביא חיים לאומה שלימה, שבטו של הקב"ה דכתיב רעה עמך בשבטך (מיכה ז יד), על אחת כמה וכמה. [מתוך פרויקט השו"ת], ובילקוט הגרסה - קונעתך, וההסבר צעיף: ועכשיו הַתֵר קוּנעָתו (מדרש רבה בראשית לב); קונעתה הסתירה את פניה 2. (בהשאלה) כינוי לאישה, לרעיה: רשע, קונעתךָ עומדת בחוץ ואתה יושב בפנים (ילקוט תהילים תרפז); היא קונעתו, אהובתו [מתוך מילון ספיר].

בפיוט "מעוז צור" שנוהגים לאומרו בחנוכה, אמרינן רוב בניו וקניניו על העץ תלית, וצ"ב מה כוונת קניניו האם תלו את קנייני המן על העץ?

ובספר דרכי שלום כתב להסביר תיבת 'קניניו' עפ"י המבואר במגילה דף טו ע"ב וכל זה איננו שוה לי, מלמד שכל גנזיו של אותו רשע [המן] חקוקין על לבו, ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה איננו שוה לי. ולכן כשתלו את המן, תלו גם את קנייניו שהיו חקוקין על לבו.

והגאון ר' אפרים בורדיאנסקי זצ"ל ביאר על פי המבואר ברמב"ם (פ"ט מהלכות עבדים ה"ב) שעכו"ם רשאי למכור בניו ובנותיו הקטנים, לפי שהם קנויים לו, ובספר זכר יצחק (סימן ב) נאמר שהוא הדין בנכרי שנתגייר ובניו נשארו נכרים, יכול למוכרם משום שקנויים לו, ועפי"ז הסביר את מה שהתורה כתבה דגר לא יאכל פסח אלא אם מל בניו. וצ"ב אם מיירי בבניו שנולדו לו לאחר גירותו פשיטא שכמו שכל ישראל מילת בניו מעכבתו, כך גם גר, אלא ע"כ דמיירי בבניו הגויים שלא נתגיירו עמו, ועל זה הזהירה התורה שאם לא מל אותם הרי הוא מעוכב באכילת הפסח.

ויעוין באור שמח (פ"ג מהלכות נחלות ה"ה) שכתב שבדיניהם מי שאינו משלם עבור חובו נוטל את בניו לעבדים וכמו שמפורש בקרא, והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים, דיהורם ישראל מומר הוי ונהג כעכו"ם, ולפי זה הסביר הגאון ר' אפרים את הפיוט רוב בניו וקניניו, דהבנים נתלו מחמת ב' סיבות, א. לקיים מחיית עמלק, ב. מדין קנינים שהם קנוים לעמלק לכן הרגום ותלום מחמת היותם גם קנינים.

גביר כתב:נראה שהכוונה לזרש אשתו, ומצינו שאישה שנקראת קונייה...