מסתמא באשכול פורים, אין מניעה לעלות הגיגי פורים תורה...
שמעתי בשם אחד מגדולי ראשי הישיבות בדורנו (אני מעלים את שמו שמא אין כוונתו אלא לעורר העיון בעלמא במחשבה שניה, כיון שלפי השמועה פירסם הערה זאת בקובץ חידו"ת שע"י ישיבתו מסתמא ליכא קפידא בפרסום שמו ה"ה הגאון רבי הלל זקס שליט"א) ששאל איך אנו קוראים - בהשפעת המתחדשים (?) - ל'מאן טאש' אוזן המן, הלא בזה אנו מבטלים המצוה להשמיד את בהמתו של עמלק בשביל שלא יקרא שם עמלק עליה, זאת בהמת עמלק, ואיך אנו קוראים המאכל 'אוזן המן'.
באמת, היה אפש"ל דאדרבה אנו קוראים שם עמלק על המאכל הנאכל בפורים בשביל לקיים בזה מצות מחיית עמלק, וכמנהג לכתוב שם המן ולמחקו באבנים. אלא דיש לדון אם האוכל מאכל עמלק אם מקיים בזה מצות מחיית עמלק, ושייך למה שכתבתי באשכול הסמוך גבי הקרבת בהמת עמלק לקרבן, ושייך אולי ג"כ לדברי הבעה"מ שהאוכל חמץ מקיים בזה מצות ביעור חמץ ובמה שנחלקו עליו הראשונים דאין זו צורת ביעור אלא אכילה. ולפי"ז מצוה עלינו שלא לשייר אפילו אוזן המן אחד בקערה חלילה חלילה
עוד יש לדון מצד אחר, דאין המצוה למחות את שם כל איש ואיש מבני עמלק כי אם את שם העם, וממילא אם תקרא שם הבהמה בהמתו של ויזתא אין בכך כלום, אלא דחייבים להורגה בשביל שלא יקרא שמה 'בהמת עמלקי', אבל באוזן המן אין שמו אלא על שם המן ובזה ליכא כלל מצוה למחותו. ולהעיר מן המנהג למחות שם המן. ואולי לדרך זו יש ליישב הקושיא מבית המן.