פורום אוצר החכמה

כך שמעתי להלכה
שבדין שומע כעונה בעינן שלא יהיה מתעסק ואף ששומע מכל מקום כיון שחושב על איזה דבר אחר אפי' בתיבה אחת לא יצא יד"ח

הידוע לכם מי מהפוסקים סבור כך? אם יש החולק על זה?

צ"ע מאי שנא מהא דסי' תר"צ סי"ב ד"שמעה מתנמנם, לא יצא", הגם דבנ"ד מיירי ששומע אבל עיקר טעמא דמתנמנם דסתמא החסיר תיבה שלא שמעה, עי' מ"ב שם סקמ"א, וא"כ ה"נ כיון ד'חולם' אפי' שסבור ששומע אבל כיון שדעתו על מידי אחריני הלא יש כאן חשש בעצם שמא החסיר תיבה, והיאך יצא?

יעויין בספר מקראי קודש (לר"מ הררי שליט"א), הלכות פורים, פרק ז, סעיף ו, הערה כז (עמ' 141 במהדורת תשע"א) שהאריך בזה והביא שלפי הלבושי שרד (על המ"א סי' תר"צ סי' תס"ז) נראה שאכן לא יצא בכה"ג. אולם, הגר"ש ישראלי זצ"ל והגרז"ן גולדברג שליט"א הורו שיצא ידי חובה.
עיי"ש באורך.

שחר כתב:צ"ע מאי שנא מהא דסי' תר"צ סי"ב ד"שמעה מתנמנם, לא יצא", הגם דבנ"ד מיירי ששומע אבל עיקר טעמא דמתנמנם דסתמא החסיר תיבה שלא שמעה, עי' מ"ב שם סקמ"א, וא"כ ה"נ כיון ד'חולם' אפי' שסבור ששומע אבל כיון שדעתו על מידי אחריני הלא יש כאן חשש בעצם שמא החסיר תיבה, והיאך יצא?

מתנמנם ייתכן שנרדם, ולכן לא שמע תיבה אחת, משא"כ חולם בהקיץ ששומע כל מילה, אלא שאינו מרוכז. הראיה, שאם הבעל קורא יפסיק בפתאומיות, ומיד נשאל את החלמן איפה אוחזים, הוא יחזור על המילים האחרונות ששמע (מעשים בכל יום אצל תלמידי כיתתי...).

חולם ממש, בודאי זו בעיה, אולם יש מצב שמצוי אצלנו הרבה שהמחשבה משוטטת לה בכל מיני עינינים גם אם מקשיבים ופה יש קצת ספק, ולכן מי שיש בידו מגילה כשרה וקורא בחלש עם הש"צ, לכו"ע יוצא י"ח גם אם מחשבותיו משוטטות. [וזה גם סוג של 'חולמנות'...]

אוהב אוצר כתב:חולם ממש, בודאי זו בעיה, אולם יש מצב שמצוי אצלנו הרבה שהמחשבה משוטטת לה בכל מיני עינינים גם אם מקשיבים ופה יש קצת ספק, ולכן מי שיש בידו מגילה כשרה וקורא בחלש עם הש"צ, לכו"ע יוצא י"ח גם אם מחשבותיו משוטטות. [וזה גם סוג של 'חולמנות'...]

בקורא לא קאמינא
כל דבריי הם בסברת גדר שומע כעונה דאין מועיל כשחולם

מסתמא אם עוקב עם העיניים מתוך מגילה (גם מודפסת) נחשב ששומע, אף אם מחשבותיו משוטטות בשבע ועשרים ומאה מדינה...

וכן מבואר בשו"ת ארץ צבי (ח"א סי' מ"ה ד"ה ובאי עניניא) דהמביט במגילה בשעה שקורין בה, ובכל עת שנזכר הוא מוצא א"ע שמסתכל במקום קריאת הש"ץ, אפי' שט במחשבתו בענינים אחרים, כל שמביט כסדר מלה במלה בהדברים שהש"ץ אומר, חשוב שומע, דאל"כ איך אפשר שהוא מביט באותו מקום ובאותה מילה שהש"ץ קורא עתה, ועל כרחך דחוש הראיה שלו נגרר אחר חוש השמיעה, וא"כ בהכרח צ"ל שהוא שומע, עי"ש בזה

היא שיחתי כתב:כך שמעתי להלכה
שבדין שומע כעונה בעינן שלא יהיה מתעסק ואף ששומע מכל מקום כיון שחושב על איזה דבר אחר אפי' בתיבה אחת לא יצא יד"ח

הידוע לכם מי מהפוסקים סבור כך? אם יש החולק על זה?

האמת ששמעתי כן בשם הגרשז"א זצוק"ל והבנתי שכ"כ במנחת שלמה

רק העליתי את הנושא למען ידעו חומרת הדבר וייראו

ושלא לילך אחר כמה כותבים כאן שרצו להקל שכן ביום הוא ספק דברי קבלה וספקו להחמיר

יש על זה מאמר ארוך בקובץ 'פעלים לתורה' גליון כ"ה.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=17672#p269368

אפרקסתא דעניא כתב:

שחר כתב:צ"ע מאי שנא מהא דסי' תר"צ סי"ב ד"שמעה מתנמנם, לא יצא", הגם דבנ"ד מיירי ששומע אבל עיקר טעמא דמתנמנם דסתמא החסיר תיבה שלא שמעה, עי' מ"ב שם סקמ"א, וא"כ ה"נ כיון ד'חולם' אפי' שסבור ששומע אבל כיון שדעתו על מידי אחריני הלא יש כאן חשש בעצם שמא החסיר תיבה, והיאך יצא?

מתנמנם ייתכן שנרדם, ולכן לא שמע תיבה אחת, משא"כ חולם בהקיץ ששומע כל מילה, אלא שאינו מרוכז. הראיה, שאם הבעל קורא יפסיק בפתאומיות, ומיד נשאל את החלמן איפה אוחזים, הוא יחזור על המילים האחרונות ששמע (מעשים בכל יום אצל תלמידי כיתתי...).

היכי דמי מתנמנם
נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר.
הרי שמי שחוזר על המילים עדיין בגדר מתנמנם.

עכשיו ראיתי בביאור הגר''א למשלי פרק ו פסוק ד
מתנמנם היינו שעיניו סגורות עיי''ש.

בספר עתה באתי נמצא באוצר יש נידון ארוך בענין.

עיינו בבה"ל סי' נט סעיף ד' ד"ה "עם השליח צבור".

ב"ה
לכאורה ממתנמנם ראי' להפך, שדווקא במתנמנם דנו, ואם היסח הדעת נחשב אי - שמיעה למה דנו בכה"ג.