היאך תלו את המן על עץ מקה"ק והלא היא מעילה

[היא שיחתי]

כן שמעתי להקשות על המבואר בפרקי דר"א דעץ שתלו בו המן מקודש הקדשים היה
ובתרגום שני כתוב שמרדכי עצמו תלהו
והלא מעילה היא

[הוגה]

כולם מביאים בזה נפלא, משו"ת יד אליהו לר' אליהו מלובלין (סי' נ', נדפס תע"ב), ע"פ הגמ' בע"ז ס"ב ע"א ובאו בה פריצים וחיללוה, שכלי קודש שנשתמשו בהם זרים כיון שפרצום נעשו חול,
לפי"ז המן נענש מדה כנגד מדה, שהוא סבר בדעתו להכשיל בזה את ישראל במשתה אחשורוש, וג"כ סבר להכשיל את מרדכי ולתלות אותו על עץ שיש בו משום מעילה,
אבל הוא לא ידע שכיון שבאו גוים - הוא עצמו בהכנתו, באמת פקע קדושתייהו, ונענש בזה עצמו ותלו אותו על אותו עץ - רק בגלל שהכין והיה מותר...

ופירש בזה יפה, מה שאמרו במד"ר: "לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו - תנא לו הכין", והיינו כנ"ל, דההכנה של המן הועילה לו להמן לתלות אותו עצמו, כי אילו לא היה מכין לא היו תולים אותו משום מעילה...

[הנאמן בפקדונו]

הפלא ופלא.

דרך אגב, בענין הגמ' הנ"ל פירש הרה"ק הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע:
שהיה קשה לגמ' כיצד שייך הכנה לעבירה, כיצד שייך הכנה אצל גוי. אך כאשר 'לו הכין' הרי זה מצוה, ושפיר שייך הכנה.

והאמרי אמת פירש:
שהמן חשב לעשות תחבולה, ובידעו את חשיבותו אצל המלך, חשב לומר לו שאינו יכול לסבול את מרדכי היושב בשער המלך ורצונו לתלות את עצמו, ושיער שהמלך יאמר לו למה לך לתלות את עצמך תלה את מרדכי, וזה"פ לו הכין

[הבונה]

כן שמעתי להקשות על המבואר בפרקי דר"א דעץ שתלו בו המן מקודש הקדשים היה

היה תמוה לי כיצד מגיע עץ לבית קה"ק?
ועיינתי בלשון הפרדר"א וראיתי: אמר לו, אדני המלך יש עץ בביתו של המן מבית קדשי הקדשים, שנאמר ויבן את בית יער הלבנון ויעש את אולם העמודים חמשים אמה ארכו ושלש אמות רחבו.
ועדיין היה תמוה לי שא"כ אין זה קה"ק אלא מקום אחר שבביתו של שלמה כמפורש במ"א פ"ז פסוק ב.
ובאמת הרד"ל כתב שצ"ל: יש עץ בביתו של המן מבית יער הלבנון (ואז לא קשה כלל מה שהקשו שיש בזה מעילה) או יש עץ בביתו של המן מבית המקדש, כי ביומא לט: דרשו בית יער הלבנון על ביהמ"ק, ואולי הכונה שבית יער הלבנון היה שייך גם לביהמ"ק (היינו שחיבר בין בית שלמה לביהמ"ק והיה כבר בשטח ביהמ"ק). ומבאר שהגירסה שלפנינו ודאי לא נכונה, כי קה"ק היו מדותיו כ' על כ' על מ', (אבל בית יער הלבנון היה מאה על חמשים בגובה שלשים ושכבו הקורות באורך נ' אמה) ועוד שהיה מאבן.

[חיים]

היה תמוה לי כיצד מגיע עץ לבית קה"ק?

קה"ק וההיכל היו מחופים בעץ - הרצפה הקירות והתקרה.
מ"א ו טו-יז:

 [טו] וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן צִפָּה עֵץ מִבָּיִת וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים: [טז] וַיִּבֶן אֶת עֶשְׂרִים אַמָּה מִיַּרְכְּותֵי [מִיַּרְכְּתֵי] הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִן הַקַּרְקַע עַד הַקִּירוֹת וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: [יז] וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי: [יח] וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים ופְטוּרֵי צִצִּים הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה.

[בברכה המשולשת]

אבל לא עצים של חמישים אמה

[חיים]

אבל לא עצים של חמישים אמה

זו כבר שאלה אחרת.
אך בפשטות הכתלים והתקרה של קה"ק וההיכל היו משותפים יחדיו, מלבד הקיר המפריד של אמת טרקסין [ובבית שני גם זה לא היה], לכן אין זה תימה לומר שהכוונה לקורה ארוכה ששמשה גם בקה"ק.

[מיללער]

בענין התלייה של המן, יש בתרגום אסתר דברים ארוכים בעצת זרש אשתו למה בחרה דוקא להרגו בתליה ולא בדברים אחרים, ומנתה כל מיני מיתות משונות שכבר ניצלו ממנה גדולי ישראל כמו משה מחרב פרעה, דוד מסקילת גליית הפלשתי, חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש ודניאל מגוב האריות וכו' אבל מתלייה לא נמצא מי שניצול הימנה.

ומסיים התרגום את דברי זרש: אלא צליבא רבא אתעבד ליה ועל בבא דביתיה דמיה ישתפך, קומתיה תתרמי על צליבא ויחזון יתיה כל יהודאי.

לפי דברי התרגום עשה המן והכין את התלייה על שער ביתו של מרדכי ולכאורה הדבר צריך ביאור, למה דוקא שם. עפ"י הפשט אפשר לומר עפ"י דרכו של הגר"א פירש שלכן עשה את העץ גבוה חמשים אמה, שרצה שיתראה העץ מבית המלך שכשיהיה בבית המלך יוכל להראות את אחשורוש את התלייה, ואינו דומה שמיעה לראייה. ולפי"ז נכונים דברי התרגום, שהרי מרדכי יושב בשער המלך ולכן דוקא שם על פתח ביתו יעשו העץ, כדי שיתראה העץ מבית המלך.

[נהר שלום]

בענין התלייה של המן, יש בתרגום אסתר דברים ארוכים בעצת זרש אשתו למה בחרה דוקא להרגו בתליה ולא בדברים אחרים, ומנתה כל מיני מיתות משונות שכבר ניצלו ממנה גדולי ישראל כמו משה מחרב פרעה, דוד מסקילת גליית הפלשתי, חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש ודניאל מגוב האריות וכו' אבל מתלייה לא נמצא מי שניצול הימנה.

ומסיים התרגום את דברי זרש: אלא צליבא רבא אתעבד ליה ועל בבא דביתיה דמיה ישתפך, קומתיה תתרמי על צליבא ויחזון יתיה כל יהודאי.

לפי דברי התרגום עשה המן והכין את התלייה על שער ביתו של מרדכי ולכאורה הדבר צריך ביאור, למה דוקא שם. עפ"י הפשט אפשר לומר עפ"י דרכו של הגר"א פירש שלכן עשה את העץ גבוה חמשים אמה, שרצה שיתראה העץ מבית המלך שכשיהיה בבית המלך יוכל להראות את אחשורוש את התלייה, ואינו דומה שמיעה לראייה. ולפי"ז נכונים דברי התרגום, שהרי מרדכי יושב בשער המלך ולכן דוקא שם על פתח ביתו יעשו העץ, כדי שיתראה העץ מבית המלך.

בפשטות אין הכוונה שביתו של מרדכי היה בשער המלך

[לענין]

שאלת פותח האשכול היא פשוט פלאית.
מי צוה לתלות את המן על העץ? אחשורוש. הוא לא נהג לעיין ברמב''ם הלכות מעילה.

[ההוא דאמר]

נראה שעמד בקו' זו החיד"א. [וראיתי שהקשה כן לאחרונה גם בקונטרס שם אבותי להגר"מ כהן].
ונראה ליישב בכמה אנפי, א' כתב החיד"א (חומת אנך, אסתר ג, יב) דבר מופלא, מדוע יצאה בת קול ואמרה –

"העץ נתון לך, הכונה דאמרו רז"ל דלקח עץ מבית המקדש והכין העץ למרדכי, ואפשר דיען הוא כתב בשטר שהוא עבד של מרדכי דאם ימרוד בו יתנסח אע מביתיה וזקיף יתמחא עלוהי (היינו, דאם ימרוד במרדכי, יעקר עץ מביתו של המן ויתלה עליו). בההוא פחדא הוה יתיב ובקש עץ שאינו שלו. אכן רוה"ק אומרת העץ נתון לך והרי הוא שלך, ויתקיים מ"ש בשטר וכמשפטך אתה חרצת. וזהו כונת התוספתא אשר הכין לו - תנא לו הכין, כלומר דבהכנה זו הוציאו לחולין וקנאו להיות שלו, ויתקיים מ"ש בשטר שכתב על עצמו".

אם כן נמצינו למדים, דמן השמים הוציאו את עץ התלייה מקדושת גבוה, והקנוהו להמן על מנת שיתקיים מה שכתב שאם ימרוד במרדכי יתלה על עץ מביתו. ואם כן תו ליכא לאקשויי מאיסור מעילה, כיון דשוב לא היה בעץ התלייה קדושת גבוה.
עוי"ל, דמבואר במדרשות דאחר שהכין המן את העץ, מדד עצמו עליו לראות כיצד יראה מרדכי בתלייתו.

"וכיון שהביאוהו לפניו, הכינו על פתח ביתו ומדד עצמו עליו, להראות עבדיו היאך יתלה מרדכי עליו" (אסת"ר, שם).

ונמצא אם כן שאף אם היה קדושה על עצי קודש הקדשים, מכל מקום כאשר השתמש המן בעץ למדוד עצמו ולהראות עבדיו כיצד יתלה מרדכי, אם כן יצא העץ לחולין, וכיון שכן תו ליכא בו איסור מעילה, ושפיר יכול היה מרדכי לתלות את המן עליו.
עוד יש ליישב, על פי מאמר חז"ל (במדבר רבה כא, ג): "אלא ללמדך, שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן". ואם כן נמצא שבתלייתו של המן העמלקי, היה בזה קיום דין של הקרבת קרבנות, וכיון שהוי לעבודת גבוה ולא לצורך הדיוט, אם כן תו ליכא בזה מעילה, כיון דלא נשתמש מרדכי להוציא העץ לחולין.
על דרך זה ראיתי שביארו, דהיות והיה קיום של איבוד עמלק בתליית המן, אם כן מצוות לאו ליהנות ניתנו, ושוב אין מעילה בתליית המן על העץ מקדשי הקדשים.
עוד תירץ החיד"א (שלל דוד ה, יד), דמעיקר הדין לא היה צד מעילה בדבר, משום הדין המבואר בגמ' ע"ז (נב, ב) דבאו פריצים וחיללוה, כיון שנכנסו פריצים להיכל יצאו כליו לחולין, אלא דאכתי קשה דלאו אורח ארעא למיעבד הכי.

"ולדעתי לא קשיא, דהא המלך אמר תלוהו עליו דהיינו על העץ שהכין למרדכי, וכיון דאין איסור בדבר אלא משום לאו אורח ארעא שפיר היו יכולין לקיים מצות המלך בזה".

[היא שיחתי]

אבל לא עצים של חמישים אמה

הכרחי שהיה עץ אחד ארוך? אולי חוברו כמה? יעשו עץ גבוה חמישים אמה היינו יחברו כמה עצים יחדיו

[בברכה המשולשת]

אבל לא עצים של חמישים אמה

הכרחי שהיה עץ אחד ארוך? אולי חוברו כמה? יעשו עץ גבוה חמישים אמה היינו יחברו כמה עצים יחדיו

לא הבנתי כך את הפסוק

[דמשק]

כולם מביאים בזה נפלא, משו"ת יד אליהו לר' אליהו מלובלין (סי' נ', נדפס תע"ב), ע"פ הגמ' בע"ז ס"ב ע"א ובאו בה פריצים וחיללוה, שכלי קודש שנשתמשו בהם זרים כיון שפרצום נעשו חול,
לפי"ז המן נענש מדה כנגד מדה, שהוא סבר בדעתו להכשיל בזה את ישראל במשתה אחשורוש, וג"כ סבר להכשיל את מרדכי ולתלות אותו על עץ שיש בו משום מעילה,
אבל הוא לא ידע שכיון שבאו גוים - הוא עצמו בהכנתו, באמת פקע קדושתייהו, ונענש בזה עצמו ותלו אותו על אותו עץ - רק בגלל שהכין והיה מותר...

ופירש בזה יפה, מה שאמרו במד"ר: "לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו - תנא לו הכין", והיינו כנ"ל, דההכנה של המן הועילה לו להמן לתלות אותו עצמו, כי אילו לא היה מכין לא היו תולים אותו משום מעילה...

נאה דורש ואין משיבין על הדרוש, אבל אליבא דאמת תמוה, דבנדרים סב. מבואר דבחורבן ביהמ"ק כבר יצאו כל הכלי שרת מקדושתם. ואינו תלוי כלל בהשתמשות המן.

[ההוא דאמר]

אבל לא עצים של חמישים אמה

הכרחי שהיה עץ אחד ארוך? אולי חוברו כמה? יעשו עץ גבוה חמישים אמה היינו יחברו כמה עצים יחדיו

בילקוט שמעוני [אסתר, תתרנו] וכן הוא במדרש פנים אחרים, מבואר שחיפש המן עץ נ' אמה, שעשוי מקרש אחד.

יעשו עץ גבוה חמשים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה, אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו

[היא שיחתי]

השאלה אם המדרשים שהעץ מתיבת נוח או מקה"ק אינם חולקים

[מיללער]

בענין התלייה של המן, יש בתרגום אסתר דברים ארוכים בעצת זרש אשתו למה בחרה דוקא להרגו בתליה ולא בדברים אחרים, ומנתה כל מיני מיתות משונות שכבר ניצלו ממנה גדולי ישראל כמו משה מחרב פרעה, דוד מסקילת גליית הפלשתי, חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש ודניאל מגוב האריות וכו' אבל מתלייה לא נמצא מי שניצול הימנה.

ומסיים התרגום את דברי זרש: אלא צליבא רבא אתעבד ליה ועל בבא דביתיה דמיה ישתפך, קומתיה תתרמי על צליבא ויחזון יתיה כל יהודאי.

לפי דברי התרגום עשה המן והכין את התלייה על שער ביתו של מרדכי ולכאורה הדבר צריך ביאור, למה דוקא שם. עפ"י הפשט אפשר לומר עפ"י דרכו של הגר"א פירש שלכן עשה את העץ גבוה חמשים אמה, שרצה שיתראה העץ מבית המלך שכשיהיה בבית המלך יוכל להראות את אחשורוש את התלייה, ואינו דומה שמיעה לראייה. ולפי"ז נכונים דברי התרגום, שהרי מרדכי יושב בשער המלך ולכן דוקא שם על פתח ביתו יעשו העץ, כדי שיתראה העץ מבית המלך.

בשמיעת קריאת המגילה התעורר בי קושיא על דברי התרגום הנ"ל, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב, הנה העץ אשר הכין המן למרדכי, עמד 'בבית המן' וגו' נמצא שהתלי' היתה קיימת בחצר המן ולא בשער בית מרדכי?

[דעת ותבונה]

כולם מביאים בזה נפלא, משו"ת יד אליהו לר' אליהו מלובלין (סי' נ', נדפס תע"ב), ע"פ הגמ' בע"ז ס"ב ע"א ובאו בה פריצים וחיללוה, שכלי קודש שנשתמשו בהם זרים כיון שפרצום נעשו חול,

לדעת בעל המאור בע"ז שם שחילול 'באו פריצים' הוא מדין מעילה, א"כ עצים שהיו חלק מן הבנין לא יצאו לחולין. (מלבד מה שלשיטתו גם נצטרך לומר שפריצי ישראל השתתפו בחילול, ודלא כמו שהבאת מהיד אליהו).
גם לדעת הרמב"ן שם שחילול זה הוא מגזירת הכתוב, לא ברור כלל אם השתמשות גוי מוציאה לחולין. היותר מסתבר (וכך נקטו חלק מהאחרונים) שהדבר מצריך 'כיבוש מלחמה'. וגם לפי"ז לא יכונו דברי היד אליהו.