נראה שעמד בקו' זו החיד"א. [וראיתי שהקשה כן לאחרונה גם בקונטרס שם אבותי להגר"מ כהן].
ונראה ליישב בכמה אנפי, א' כתב החיד"א (חומת אנך, אסתר ג, יב) דבר מופלא, מדוע יצאה בת קול ואמרה –
"העץ נתון לך, הכונה דאמרו רז"ל דלקח עץ מבית המקדש והכין העץ למרדכי, ואפשר דיען הוא כתב בשטר שהוא עבד של מרדכי דאם ימרוד בו יתנסח אע מביתיה וזקיף יתמחא עלוהי (היינו, דאם ימרוד במרדכי, יעקר עץ מביתו של המן ויתלה עליו). בההוא פחדא הוה יתיב ובקש עץ שאינו שלו. אכן רוה"ק אומרת העץ נתון לך והרי הוא שלך, ויתקיים מ"ש בשטר וכמשפטך אתה חרצת. וזהו כונת התוספתא אשר הכין לו - תנא לו הכין, כלומר דבהכנה זו הוציאו לחולין וקנאו להיות שלו, ויתקיים מ"ש בשטר שכתב על עצמו".
אם כן נמצינו למדים, דמן השמים הוציאו את עץ התלייה מקדושת גבוה, והקנוהו להמן על מנת שיתקיים מה שכתב שאם ימרוד במרדכי יתלה על עץ מביתו. ואם כן תו ליכא לאקשויי מאיסור מעילה, כיון דשוב לא היה בעץ התלייה קדושת גבוה.
עוי"ל, דמבואר במדרשות דאחר שהכין המן את העץ, מדד עצמו עליו לראות כיצד יראה מרדכי בתלייתו.
"וכיון שהביאוהו לפניו, הכינו על פתח ביתו ומדד עצמו עליו, להראות עבדיו היאך יתלה מרדכי עליו" (אסת"ר, שם).
ונמצא אם כן שאף אם היה קדושה על עצי קודש הקדשים, מכל מקום כאשר השתמש המן בעץ למדוד עצמו ולהראות עבדיו כיצד יתלה מרדכי, אם כן יצא העץ לחולין, וכיון שכן תו ליכא בו איסור מעילה, ושפיר יכול היה מרדכי לתלות את המן עליו.
עוד יש ליישב, על פי מאמר חז"ל (במדבר רבה כא, ג): "אלא ללמדך, שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן". ואם כן נמצא שבתלייתו של המן העמלקי, היה בזה קיום דין של הקרבת קרבנות, וכיון שהוי לעבודת גבוה ולא לצורך הדיוט, אם כן תו ליכא בזה מעילה, כיון דלא נשתמש מרדכי להוציא העץ לחולין.
על דרך זה ראיתי שביארו, דהיות והיה קיום של איבוד עמלק בתליית המן, אם כן מצוות לאו ליהנות ניתנו, ושוב אין מעילה בתליית המן על העץ מקדשי הקדשים.
עוד תירץ החיד"א (שלל דוד ה, יד), דמעיקר הדין לא היה צד מעילה בדבר, משום הדין המבואר בגמ' ע"ז (נב, ב) דבאו פריצים וחיללוה, כיון שנכנסו פריצים להיכל יצאו כליו לחולין, אלא דאכתי קשה דלאו אורח ארעא למיעבד הכי.
"ולדעתי לא קשיא, דהא המלך אמר תלוהו עליו דהיינו על העץ שהכין למרדכי, וכיון דאין איסור בדבר אלא משום לאו אורח ארעא שפיר היו יכולין לקיים מצות המלך בזה".