להחמיר על השיש בימינו שמרדדים עליו בצק-כדין בית שאור

[יודל'ה]

עוררוני שהמרדדים בצק על שיש, לכאורה דינו כבית שאור שחימוצו קשה ובעי ליבון, ואם כנים הדברים, לפלא על רוב רובם של כלל ישראל שרק מערים על השיש ולא מלבנים, וכמו כן יש לדון אם דינו ככלי חרס או לא.

[מזמור שיר]

הרי גם לולא הסברא ששיש הוא כבית שאור, עדיין לא מספיק העירוי, שהרי דין השיש בהגעלה, ועירוי אינו הגעלה, והגעלת שיש צריכה להיות אבן מלובנת, והטעם שלא מגעילים כן, שמ"מ מספיק עירוי בגלל הכיסוי שנוהגים להניח על השיש, וא"כ אפשר שהכיסוי הזה מספיק גם במקום הליבון [קל] שאולי צריך מדינא דבית שאור.

[הוגה ומעיין]

אפרש שיחתו של יודל'ה - אכן לולא דין בית שאור מספיק בהפסק שנותנים על השיש, כיון שאין בולע אלא כדי קליפה ודי בקליפה זו. אך דינו של בית שאור שמשום חריפותו מבליע גם דרך מטפחת, וא"כ אין מועיל הכיסוי. וכיון שמרדדים בקביעות, יש לחשוש שהוא בית שאור גמור. ואף שאין בולע ביומו, מפשטות דברי הפוסקים נראה שבבית שאור א"א נטל"פ, כמו בשאר דברים חריפים.
כ"ז שלא מתוך עיון במקורות אלא ממה שקלטו אוזני בכולל.

[הראבד]

בית שאור שחימוצו קשה זהו משום שזה "עיקר תשמישו" ותפקידו.

משא"כ שיש. ופשוט.

ומכיון שגם בולע דברים אחרים א"כ פגה חריפותו.

ואגב שיש אזכיר פטר חשוב שלא הרבה יודעים:

כשמערים רותחים, זה בדר"כ אחרי ניקיון ושטיפה, ויש להזכיר שהעירוי חייב להיות על השיש כשהוא יבש לחלוטין, דבלא,ה לא עשה ולא כלום. ודו"ק.

[יודל'ה]

בענין מה שדנו על העירוי, הנה הלא מכיון שהשיש לעולם צונן א"כ תתאה גבר, ואפילו אם הניח דבר גוש שלכמה פוסקים הוי ככ"ר מ"מ אין נבלע יותר מקליפה, וא"כ למה צריכים בכלל כיסוי, הלא בכל כלי יש בקליפת הכלי החיצון קליפה, וא"כ למה יש לנו לחשוש, חוץ מבאם נניח הגוש החם על השיש, והרי אף בשאר ימות השנה אין עושים כן, ושוב כל זה בלי הדיון על בית שאור, כלומר, במי שאינו מרדד על השיש.

[מאן מלכי]

אחרי שנוהגים לכסות השיש בכיסוי לא אמור להיות חשש כלל ולא בעינן מעיקר הדין עירוי כי אין טעם יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב [שכחתי הלש' המדויקת הכתובה בגמ'], הינו שהכיסוי מונח על שייש יבש וממילא אין יכול טעם הבלוע בשייש לצאת ממנו אל הכיסוי וכ"ש לא אל הסיר שמונח על השייש. וכמדומה שלא תועיל עירוי או אפ' אבן מלובנת כי חוששין שמעורב קצת חרס בשייש להשלים חורים או בתערובת עצמו ואין עושים העירוי אלא לרווחא למילתא ולחומרא דישראל קדושים.
אמנם לפעמים חודר מים בין הכיסוי לשייש ואז אם מניחים דבר חם על הכיסוי הוא מחמם הכיסוי והמים שבין הכיסוי לשייש והכל נעשה יד"ס ומעביר טעם מהשייש אל המים ואז אל הכיסוי ואז אל הסיר. ולכן מקפידים לא לתת דבר חם יד"ס על הכיסוי אבל להתשמש בקר שרי.