שהחיינו על בדיקת חמץ

[מנחם ירושלמי]

בעל העיטור [הובא בטור סי' תל"ב] כתב דאיכא מ"ד דאין מברכין שהחיינו משום דלא קבע ליה זמנא דהמפרש בים ודעתו לחזור צריך לבדוק אפי' מר"ה. וק' ע"ז מפדיון הבן דמבואר בשלהי פסחים דמברכין שהחיינו על המצוה אף דאין קבוע לה זמן.

[ישראל אליהו]

בפדיון אף שאין לה זמן קבוע למטה, מ"מ יש לה זמן קבוע למעלה, דקודם ל' יום א"א לפדות.

[מה שנכון נכון]

בפדיון הבן עצם מה שיש לו בן שחייב לפדותו זה דבר שאינו קבוע ובא מזמן לזמן, אבל פסח ישנו בכל שנה, ומדין מפרש וכו' יוצא שאינו נוהג [לענין ביעור חמץ] רק בזמן מסוים בשנה.

[מנחם ירושלמי]

תשובה נפלאה, ועדיין ק' מפרי חדש ומכלי חדש דמברך שהחיינו אף ששייך שיהיה לו כל השנה כיון שהדרך שבא משנה לשנה ומזמן לזמן.

[מה שנכון נכון]

פרי חדש אמנם בואו קבוע וצפוי אך הוא רק בזמן מסוים ולא בכל השנה, ודמי ללולב ומגלה.
וכלי חדש אמנם יתכן להיות בכל זמן, אך אין בואו קבוע כלל, ועצם היות לו הכלי הוא דבר חדש, ודמי לפדיון הבן.

[מנחם ירושלמי]

מה שנכון נכון ונפלא... ואעבור לקושיא אחרת בענין זה, דהבעל העיטור אחר שהביא הפלוגתא אי אמרינן שהחיינו או לאו כתב דכיון דברכת שהחיינו רשות, הרוצה לברך יברך, והב"י תמה דאדרבה כיון דרשות הוא והכא דיש אומרים דאינו מברך הוה לן למימר דאסור לברוכי. ולתרץ קו' זו עיין בקובץ המצורף.

[חוקר_ומקובל]

לכאורה אין לברך שהחיינו 'דפירות חדשים' על מצוות, והרי אפילו תפילין שהם מלבוש לא שמענו שמברכים עליו שהחיינו כי מצוות לאו להנות ניתנו.

[מה שנכון נכון]

על מצוות הלא מברכים שהחינו ואי"ז שייך למללה"נ. ותפילין לא חשיבי מלבוש מצד עצמם בלא ענין המצוה שבהם. [וראה בסימן שא מ"ב ס"ק קנו לענין אשה, ובב"י דלהלן].
ולדעת הרמב"ם מברכים שהחינו אם קנה תפילין לעצמו. וי"א שמברך בפעם ראשונה בחייו שמקימה. ראה בב"י סימן כב ובבה"ל שם. [וצ"ב מה שדמה בב"י שם תפלין לבדיקת חמץ].
לענין חלוק בין ברכת שהחינו דפירות וכלים חדשים למצוות, יעויין בכת"ס או"ח סימנים כה כו.

[אוצר החכמה]

תשובה נפלאה, ועדיין ק' מפרי חדש ומכלי חדש דמברך שהחיינו אף ששייך שיהיה לו כל השנה כיון שהדרך שבא משנה לשנה ומזמן לזמן.

עיין עירובין מג ב.

[מנחם ירושלמי]

יפה מאוד! אני הבאתי את הגמ' במאמר המצורף בתגובתי הבאה, ומתוכה כתבתי ישוב לדעת בעל העיטור. דרך אגב, הגמ' בעירובין מ: ולא מג:.