איתא בגמ' בברכות לז' דאם אכל מנחה בליל פסח דיצא יד"ח מצה דהא כל המנחות באות מצה. והנה מלבד קו' הצל"ח שם העצומה דהא המנחות נילושות בשמן והוי מצה עשירה ולא לחם עוני, וכן דבעינן שיכול לבא לידי חימוץ וליכא, אך קשה עוד להני שיטות שאם לא היסב לא יצא יד"ח המצה וצריך לחזור ולאכול, והלא מנחות הוי ק"ק, ואינן נאכלים אלא בעזרה וקיי"ל דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בי"ד וא"כ חייב לאכול את המנחה בעמידה ואיך קיים המצוה דאכילת מצה בלי הסיבה.
ואולי נימא דכאן לא צריך הסיבה, דלא גרע מאוכל בפני רבו דאי"צ הסיבה משום דמורא רבו עליו, וה"ה כאן שיש עליו מורא מקדש וכו' וממילא ל"צ הסיבה
מה דעת המעיינים שליט"א?
נ.ב
במחילה מכבוד כל המעיינים לאו כו"ע זכו להיות קרובים לרבינו הגדול אשר כל התורה אצורה בקרבו הוא "אוצר החכמה", וממילא לא תמיד מועיל לשלוח אותנו לכל מיני ספרים שאינם בנמצא וד"ל.