ראיתי דבר נחמד מאד בחידושי הרי"ם על התורה פרשת בהעלותך, בשם שיח שרפי קודש בשם הרי"ם ז"ל.
מדוע לא הקריבו בני ישראל במדבר, דבמדבר לפי שיטת ר"ע הותר לישראל בשר נחירה, וא"כ אין שחיטה כשרה בזר, דכתבו התוס' בזבחים דכל מה דשחיטה כשרה בזר הוא מחמת דל"ה עבודה דגם בחולין נצטוו על השחיטה, וא"כ במדבר הוה השחיטה עבודה, וא"כ אין שחיטה כשרה בזר. ובקרבן פסח נצרך שליחות בשחיטה כפסוק מפורש, ול"ש לומר לכנים לשחוט דהם שלוחי דרחמנא דק"פ נצרך שלוחי דידן. וא"כ לא יכלו בני ישראל להקריב.
ומדוע נחשב לבני ישראל לגנות, דלפני העגל היה העבודה בבכורים, והיה יכולים למנות על כל קרבן פסח בכור אחד, והוא היה מותר לשחוט מטעם שותפות, אבל לאחר העגל, כהנים לא היו אלא אהרן ובניו.
ןמה שיל"ע, שא"כ מדוע לא הקריבו אהרן ובניו אכן הקרבן פסח לעצמם כל ארבעים שנה.