מצב כלל ישראל במצרים

[הוא היה אומר]

האם היו עוברים עבירות? כמו שכתוב הללו והללו? וכמו שכתוב ואת עירם ועריה, וכמו שמובא שניו שקועים במ"ט שערי טומאה? או שהיו מצויינים שם, ומסרו נפש על מצוות קרבן פסח, ולא שינו שמם לבושם ולשונם, וכו' לכאו' החז"ל"ים סותרים עצמם לגבי מהות מצבם שם ?????

[בברכה המשולשת]

קרבן פסח היה בסוף, ולא מייצג את כל הזמן.
ולגבי שאר הדברים- לכאורה כוונת חז"ל ששמרו על שמם ולשונם ולא סיפרו לה"ר, אבל נכשלו בע"ז וכו'.
(ולמיטב זכרוני הובא פעם באחד מהאשכולות מדברי האדמו"ר ר' צדוק הכהן על זה)

[הוא היה אומר]

קרבן פסח אמנם היה לבסוף אולם הרי כתוב שהיו במ"ט שערי טומאה עד הרגע האחרון, ולכן היה צורך בענין של חיפזון.

[אבא יודן]

יש אגרת נאה מן החזו"א בסוף ספר קובץ אגרות שמאריך בזה מאד ומוכיח שם השואל שלא כדבריו.
חג כשר ושמח

[אריך]

לרגל פרשת שמות אני מעלה את הנושא הזה, כי באמת קשה מאד להבין מה הלך שם.
מצד אחד פסוקים ביחזקאל פרק כ' על מצבם הנורא בעבודה זרה.
[וכתוב שם חידוש מדהים (ע"פ רש"י שם), שקודם שהגיע משה רבינו נשלח אהרן לבני ישראל אשר במצרים שיחזרו בתשובה ולא חזרו.]
ומצד שני דברי רש"י בפרשתנו שלא נכשל אף אחד בעריות, חוץ מאחת שג"כ לא היה בזדון! (כולל הארבע חמישיות שלא יצאו).
נמצאים בערות הארץ, עובדים ע"ז, ושומרים על עצמם בקדושה שכזו.
ומצד שלישי הפרו ברית מילה.
איך מבינים זאת?
וחשבתי שהשמירה מעריות לא מדובר על עריות פנים-יהודיות, אלא שלא זנו עם המצרים. שעל זה מדובר בשלומית בת דברי.
ונמצא שזה משתלב עם מה שלא שינו שמם וכו', ששמרו על טהרת הגזע. ולא בתור פרישות מעריות.

[ר_חיים_הקטן]

יש אגרת נאה מן החזו"א בסוף ספר קובץ אגרות שמאריך בזה מאד ומוכיח שם השואל שלא כדבריו.
חג כשר ושמח

ראה המצו"ב כאן. שמעתי שאגרת הזאת נכתבה להג"ר יצחק אייזיק שר זצ"ל.
(ההגהות בPDF הם ממו"ר הרה"ג אליעזר גראס שליט"א, ראש ישיבת ישבה גדולה דלוס אנג'לס).

doc00923420150807084856.pdf

(1.96 MiB) הורד 356 פעמים

[נשר]

שמעתי בדיוק אתמול הגדרה חזקה מהנתיבות שלום. שיש כמובן מה ללמוד בה.

הוא אמר שישראל היו במצרים גוי בקרב גוי, כעובר במעי אמו, וכמו שעובר נקרא ירך אמו כך ישראל היו נקראים ירך אמו של מצרים
ולכן אמנם הם לא חטאו בעריות, אבל הם קיבלו את כל טומאת מצרים כאילו חטאו, כדין עובר ירך אמו.

[סגי נהור]

אם כבר הגענו לפירושים חסידיים - הפירוש החב"די הוא שבפנימיותם נשארה נקודה טובה וטהורה, וזהו פירוש "שלא שינו", שבמהותם היה ענין עצמי שלא נשתנה, אף שנתלכלכו מבחוץ בחטא ובזוהמא של מצרים עד כדי מ"ט שערי טומאה.

[בתבונה]

הרעיון ששער הנ' כנגד הפנימיות מופיע בהרבה מקורות.
הוא לא מיישב על קושייתו כלום
כפי שכתב אריך מצד אחד הללו עובדי עבודה זרה, לא קיימו מילה, מ"ט שערי טומאה
ומצד שני שלא היה בהן פרוץ ערוה, תדע לך שהוא כן, אחת היתה ופירסמה הכתוב, ושם אמו שלומית בת דברי
למטה דן .