הודעהעל ידי אפשר » א' אפריל 02, 2017 5:03 pm
זה האשכול השלישי בנושא הצורה הנכונה בהסיבה.
באחד מהאשכולות עלה סרטון מהג"ר ישראל בעלסקי, שם טען שהוא התקשה בזה כמה שנים, ובתחילת הסרטון הוא מראה באופן מצחיק דרכי הסיבה שהיה נוהג בצעירותו, אח"כ סיפר שלפני ארבעים שנה [מהשעה שהוא דיבר שם] היה בועידת אגודת ישראל במלון אחד, ושם על הקיר היה מצוייר מכל הני מילי 'מעלייתא' שהבאתם לעיל, ומאז למד צורת הסיבה מהי, ומראה שם פעמיים בסרטון איך לעשות, היינו יד שמאל על השלחן עליו משעין ראשו, [סוג תנוחה שכ"א מאיתנו עושה עשרות פעמים ביום, ובפרט כשאתה מאזין לחברותא שלך בשיעמום], וביד ימין שותה. יצויין שהוא החזיק את הראש, ולא כבתמונות דלעיל שרק היד על הצד והראש תלוי באויר, אלא אצלו הראש היה מוחזק על ידי יד, היינו המרפק על השלחן, והראש על פיסת היד.
[נראה ברור דלא בעינן כלל פלג גופו התחתון מורם על מיטה, וגם הוא לא סבר כך, וזה לא מוסיף רק מגרע, ההסיבה היא לענין תנוחת הגוף, שבמקום שהבן אדם צריך לייצב את עצמו, הוא יכול למקם א"ע בצורה תלויה, התירגום של 'האנג אובר', ודו"ק].
אני התקשיתי בשאלה אחרת בכל התחום הזה, משמע מכאן ומכל האשכולות כאילו ההסיבה הרגילה אצל כולם רחוק ממצב התנוחות הנ"ל, האם אתם יכולים לגלות לי בערך מה עשיתים עד היום, עד כמה שראיתי בבית אמו"ר ומו"ח בסה"כ יש לכסא ידית, שמים שם כרית ונשענים, וזה גם נוח, אמנם הראש לא מוחזק כמו הרב בעלסקי, אבל זה פחות יותר כמו בתמונות, אבל זה בפירוש די נוח, ואיני מבין למה כולם מתרעמים שזה 'לא נוח'. [אצל סבא שלי ראיתי מיטה וכריות וענינים, והעלה פלג גופו התחתון, בערך כמו בתמונות לעיל, אבל הוא היה אדם מקורי שהתחיל כל דרכו מבראשית, ולכן לא התייחסנו אליו כמלמד על הכלל].
עוד התקשיתי, מאן יימר שצריך להיות נוח בכלל, צריך להראות מצב של מלכות וחירות, בודאי אם אדם מתרגל לזה כל השנה הוא מוצא כל סוגי הצורות הנוחיות וכו', אבל כשעושים את זה פעם בשנה, הענין הוא הסימן לא ההרגשה באמת, וכי עתה שלמדתם מכל הפסלים האלו מה לעשות, אז תעשו כן באמצע השנה ג"כ, הלא ברור שאע"פ שזה יכול להיות נוח, מכ"מ יותר נוח לשבת נורמלי ולהתכופף במקצת לאוכל, ואילו ההסיבה הנזכרת יפה ונחמד אבל לא דבר שתתאמצו לשיגרה, וא"כ ע"כ דכל הענין הוא להראות ענין של חירות וכדרך שמלכים עושים, ובזה מספיק עד כמה שיש את הצורה, לא צריך את ההרגשה שלהם בפועל, ולכן מספיק לכאו' לעשות מעשה הסיבה המלמד על הענין והתוכן, ויוצאים בזה יד"ח לכל הדיעות והשיטות, ואם זה לא נוח לא נורא.