מקובל לחשוב שאוכלים מצות זכר לזה שעם ישראל לא הספיק לאפות את הלחמים לפני יציאתם ולכן הם אכלו מצות.
זה טעות גמורה.
בפרשת החודש נא' (בראש חודש ניסן ולפני שהיה הסיפורשל הבצק שלא החמיץ)..... והיה הדם לכם לאות, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את-הדם, ופסחתי עליכם; ולא-יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצריים. יד והיה היום הזה לכם לזיכרון, וחגותם אותו חג ליהוה: לדורותיכם, חוקת עולם תחוגוהו. טו שבעת ימים, מצות תאכלו--אך ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם: כי כל-אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל--מיום הראשון, עד-יום השביעי. טז וביום הראשון, מקרא-קודש, וביום השביעי, מקרא-קודש יהיה לכם: כל-מלאכה, לא-ייעשה בהם--אך אשר ייאכל לכל-נפש, הוא לבדו ייעשה לכם. יז ושמרתם, את-המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את-צבאותיכם מארץ מצריים; ושמרתם את-היום הזה, לדורותיכם--חוקת עולם. יח בראשון בארבעה עשר יום לחודש, בערב, תאכלו, מצות: עד יום האחד ועשרים, לחודש--בערב. יט שבעת ימים--שאור, לא יימצא בבתיכם: כי כל-אוכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל--בגר, ובאזרח הארץ. כ כל-מחמצת, לא תאכלו; בכול, מושבותיכם, תאכלו, מצות.
דהיינו שלא יכול להיות שישראל יעשו לחם, הם צווו עוד קודם על בל יראה ובל ימצא שבעת ימים.
הביאור האמיתי הוא שהמצוות הם עליונות ואינם מגיעות בעקבות משהו, לכן עם ישראל צווו על מצות לפני יצ"מ, רק שהשי"ת רצה שהמצות יהיו חלק מסיפור היציאה ממצרים, וכך נבין את מה שהיה שם.
כיוון שחייבים לאכול מצות כל עם ישראל התארגנו והתחילו להכין את הבצק כדי לאפות מצות וכאן היה משהו ניסי שבדיוק ברגע הזה מצריים התחזקו לשלחם וכולם יצאו טרם שהספיקו לאפות מצות, ויישא העם את בצקו בטרם יחמץ זה היה מפני הציווי לאכול מצות, אך הוציאו את זה ממצרים כי לא הספיקו לאפותם וגם צידה לא עשו להם, וזה נאפה בדרך מהשמש כמבואר בחז"ל וכך זה נהפך לחלק בלתי נפרד מיציאת מצרים.