איש חסיד כתב:הגרשז''א אמר [וכן הביא בשלמי מועד] שאין מברכים על סיפור יצי''מ מכיון שבברכה לבד כבר יי''ח המצוה, הרי לך תשובה מפורשת.
נוטר הכרמים כתב:
חבל שבענין רחב כזה אתה מביא רק מהגרש"ז זי"ע, והא לך תשובתך ממש"כ בזה בעניי.
נוטר הכרמים כתב:ובדברי כמה ראשונים נראה דלא סברי חילוק זה בעצם מצות הזכירה בליל הסדר, שהרי מובא ברבינו ירוחם [נ"ה ח"ד] ובאבודרהם ובכל בו סי' נ ובארחות חיים סי' יח (סי' נ) הטעם שאין מברכין על סיפור יצי"מ משום שיוצא יד"ח במה שאומר בתחילה בקידוש זכר ליציאת מצרים, ועוד הביאו בשם הרשב"א בתשובותיו דהטעם משום דהוי מצוה שאין לה קצבה ידועה, ואפילו בדיבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא, אלא כל המרבה הרי זה משובח, ועי' פר"ח סי' תעג,ו בסופו. וכבר עמד בזה הנתיבות בהקדמת מעשה נסים על דבריהם.
ועוד מצינו כמה מפרשים שפירשו דברי ר"ג במתני' דכל שלא אמר ג' דברים הללו בפסח לא יצא ידי חובתו היינו חובת מצות הסיפור, עי' קרית ספר הל' חו"מ פ"ז, ושו"ת בנין ציון סי' ל ועוד, וראה בארוכה בספר באר המלך (שם ז,ה) בדעת הרמב"ם. ומבואר דבאלו הג' דברים סגי.
ונ"בואפילו כולנו יודעים את התורה - וכל יום אנו הוגים בתורה ומתוך קריאת התורה אנו מספרים ביציאת מצרים, עם כל זה הגדה זו היא מחוייבת בלילה הזה על הלחם הזה שהוא לחם עוני שעונין בו דברים הרבה .
פשטות דברי רבינו מורין, דליכא כלל חילוק בצורת ובאופן קיום מצות זכירת יציאת מצרים דכל ימות השנה לבין סיפור יציאת מצרים בליל פסח, מלבד הא דצריך שיהיה על הלחם. ובפרט ממש"כ דמתוך קריאת התורה אנו יוצאים ידי חובת הסיפור אלמלא שאין לנו לחם לפנינו, וכ"ז דלא כמש"כ האחרונים דלסיפור יציאת מצרים דליל ט"ו, בעינן באופן של שאלה ותשובה ודרך סיפור וכו' [עיין מה שכתבו בחילוק צורת חיוב זכירת יצי"מ דשאר ימות השנה לצורת החיוב המיוחד דליל ט"ו: הגר"ז (סי' תע"ג סי"ד), מ"ב (שם ס"ק כא), מנ"ח (מצוה כא), הגדת מעשה ניסים לבעל חוו"ד, פנים יפות להפלאה (בא יג ח), מהר"ם שיק (בספרו על תרי"ג מצות מצוה כא אות א'), הגנצי"ב בהגדת אמרי שפר, בנין ציון (סי' ל), עמק ברכה משמיה דהגרח"ס ועוד]. ובאמת כן מבואר נמי מדברי הארחות חיים (הל' ליל הפסח אות יח) והאבודרהם משמיה דהרשב"א (בפירוש ההגדה), שכתבו דהא דאין מברכין על סיפור יציאת מצרים משום שאין לה שיעור ובדיבור אחד יצא אלא שכל המרבה הרי זה משובח וכו'. (ועיין בהגדת מעשי ידי יווצר להגר"ש קלוגר שכתב דלדעתם ע"כ צ"ל, דהא דשנא סיפור דליל טו משאר ימות השנה, היינו במה שהוא על הלחם, וכמש"כ רבינו) וכ"כ רבינו להדיא לקמן בפסקא דאת פתח לו שסיפור יצ"מ הוא בין בדרך שאילה ובין שלא בדרך שאילה. אמנם במאמר חמץ (אות קט) כתב רבינו דברים המנוגדים לאשר נשמע מדבריו כאן (לכאורה), וז"ל שם: וזאת המצוה היא מיוחדת בליל הפסח, נוספת על מצות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה שאומרים פרשת ויאמר שנזכרת בה יציאת מצרים. אבל זאת המצוה המיוחדת בזמן הגאולה היא להגיד אל הבנים זכר הנסים והנפלאות שנעשו לנו בזמן הגאולה. כדי שישאר הזכר לדורות, עכ"ל. וכ"כ נמי בזוהר הרקיע (אות כו): והרמב"ם ז"ל כלל מצוה זו [דזכירת יצ"מ כל השנה] עם מצות והגדת לבנך, ואינו נראה שאותה מצוה מיוחדת לאותה ליליה ולא פטרתה פרשת ויאמר ולא ברכת אמת ואמונה. עכ"ל. וכדבריו שם, דיש חידוש בצורת הסיפור דלילה זה, כן משמע גם מדבריו לקמן בפסקא דיכול מראש חודש, שכתב שם וז"ל: ולפי שהזכרנו זה הפסוק של והגדת לבנך ביום ההוא באנו לדרוש אותו ולדקדק אותו מה בא למעט באומרו ביום ההוא, אם למעט כל השנה, לא היה צריך למעט שלא נספר ביציאת מצרים כל השנה שזה דבר פשוט הוא, עכ"ל. ומשמע דאיכא חילוקא בין הני דכל השנה לדינא דליל ט"ו, באופן דקשיא ליה היאך ס"ד דצורת החיוב דליל ט"ו יהיה כל השנה. וצ"ב.
ונ"בע"כ אמר לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך - וזהו בלילה שאנו עוקרין את השלחן ומצה ומרור מונחים בו
עיין להגרי"פ (סה"מ לרס"ג עשה ל"ג עמ' קפ"ז ואילך, עיש"ב) שכתב בדעת רבינו בפירושו להגדה, שכל שאין לו מצה אינו בכלל סיפור יצ"מ. [והנה אי נימא בדעת רבינו, כאמור לעיל הערה 64 דלא נתחדש בלילה הזה אלא סיפור על המצה וכו', א"כ לכאורה כך שורת הדין נוטה, שהרי אי אפשר לפרש לרבינו דבשעה שמצה ומרור מונחים לפניך הוא גילוי על זמן החיוב, (וכמו שכתב בתרומה"ד ח"א סי' קלז) דהא לדבריו זהו גוף החיוב המיוחד והשינוי משאר השנה. ועי"ש שכתב כן נמי בדעת הרמב"ן בסהמ"צ. וביאר דמקור לכל זה הוא מדרשת המכילתא המובאת לקמן בהגדה: 'לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך'. ואית דגרסי 'על שולחנך' ושכ"ה גי' רבינו במאמר חמץ [א"ה, ואינו מוכרח ולא הזכיר נוסח זה לא הכא ולא התם]. אלא שהק' ע"ז דהא כתב הרמב"ם (סה"מ עשין נ"ו) דאכילת מרור אינה נמנית למצוה בפנ"ע כיון שאינה מצוה אלא עם הפסח יחד. וכ"כ רבינו בזוהר הרקיע (עשין פ"ח) וכן מבואר דעת הרמב"ן ששתק בזה להרמב"ם. וא"כ היאך מנו רבינו בזוהר הרקיע והרמב"ן מ"ע דסיפור יציאת מצרים. ועי"ש שביסס חידוש דין זה בדעת הבה"ג שהשמיט מצות סיפור יציאת מצרים, ומדברי הרשב"ג - דלדעתו – נמי השמיט מ"ע דיציאת מצרים (וזה דלא כמש"כ רבינו בזוהר הרקיע עשין לב לפרש בדברי הרשב"ג שכתב 'ולמוד נאמנה, לבנים ברננה' דהיינו מצות סיפור יציאת מצרים, שנאמר והגדת לבנך ור"ל שילמד הבנים אמונת השי"ת בקול רנה וכמו שאמרו (פסחים פ"ה ע"ב) כזית פסחא והלילא פקע איגרא. וסיוע לפירוש זה מנוסח הר"י אלברגלוני באזהרותיו, למצות סיפור יצ"מ: וחירות ליל שמורים, לגמור בהם רננים, ותגיד ותודיע לבנך אמונתי, השכל וידוע אותי. והגרי"פ כ' דלדעתו מלשון הרשב"ג לא משמע כן וכן הביא מס"א שיצא להשיג על רבינו שם, עי"ש וע"ע לגאון האדר"ת בהערותיו לאהזהרות הרשב"ג (סיני כב עמוד ב) שפירש אזהרה זו באופ"א ודלא כרבינו). וכן הביא ראיה ממש"כ בבה"ג (בהל' פסח) דמי שאין לו יין בללי פסח ולא בשר חייב לומר הלכות הפסח ואומר הללויה ע"כ. ואילו אין לו מצה לא קתני, ומכל זה מוכח דבאין לו מצה באמת אינו חייב בסיפור יצ"מ עכתו"ד. וכדבריו כתב נמי בתשובות חסד לאברהם (מה"ת חאו"ח סי' נד) דפשיטא דמי שאין לו מצה ומרור פטור ממ"ע דסיפור יצ"מ בליל פסח. אמנם בתרומה"ד סי' קל"ז כתב דבשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, ביאורו בזמן חיוב מצה וכו'. וכ"כ להלכתא בפמ"ג (מש"ז ס"ס תפ"ה) דאפילו אין לו מצה מחויב בסיפור יצ"מ. וכ"כ ג"כ במנ"ח (מצוה כ"א) שלא מצינו דמצות ההגדה תלויה במצה ומרור אלא דקבעה התורה זמן החיוב בזמן חיוב דמצה ומרור.
ביום ה' ב' דר"ח שאלני האברך מ' משה אברהם שחור שי' ע"ד הגר"א באו"ח סימן מ"ז דעל הרהור דברי תורה ג"כ צריך לברך ברכת התורה, מ"ט לא תקנו חז"ל לברך על ביטול חמץ שהוא ג"כ בלב, ואמר שהאריך בשו"ת ראשי בשמים להגאון מאניקשט שליט"א, אך הוא תי' דל"ק כלל, דל"ש ע"ז ברכה, דהא תיכף כשגומר בלבו לבטל ואז הוא שצריך לברך, ממילא ה"ל כבר כעשוי, וא"כ ל"ש ברכה ע"ז כלום, והשבתיו שכיון לדבר אמת, שכן כ' הרשב"א (כמדומני, או שאר מן השרים הראשונים ז"ל) בישוב הקושיא מ"ט לא מברכין על סיפור יצ"מ בלילי פסחים, לפי שאין שיעור לדבר, א"כ כבר יוצא בברכתו י"ח סיפורו וא"כ על מה הוא מברך, והכא עדיפא הוא דכבר לאחר המעשה הוא ול"ה עובר לעשייתן
תולעת ספרים07 כתב:ע"ד הגר"א באו"ח סימן מ"ז דעל הרהור דברי תורה ג"כ צריך לברך ברכת התורה, מ"ט לא תקנו חז"ל לברך על ביטול חמץ שהוא ג"כ בלב - קושיא זו תמוה שהרי הרהור בדברי תורה נחשב למצווה ממש ולכן תיקנו עליה ברכה לדעת הגר"א אך לא מצאנו שניתן לבטל בלב ללא אומר ודברים וכוונת הר"ן שצריך שיבטל גם בליבו אך לית מאן דפליג שביטל בלב לבד לאו כלום הוא.
אל תמנע טוב.אליהוא כתב:איש ספר. בהערה על הרשב"ץ הושמט מה שהובא בהגרי"פ מהרמב"ן בסה"מ דסיפור יצי"מ תלוי באכילת הפסח עי"ש, ולכאו' בגמ' מפורש בעובדא דרב ששת ורב יוסף שתלוי במצה.
ויש לי יישוב ע"ז ואכמ"ל.
ברשב"א אין, מי כן אומר את זה מן הראשונים או קדמונים? את הנקודה שייצא בברכה.איש_ספר כתב:כתב האדר"ת ביומנו כתב יד:והשבתיו שכיון לדבר אמת, שכן כ' הרשב"א (כמדומני, או שאר מן השרים הראשונים ז"ל) בישוב הקושיא מ"ט לא מברכין על סיפור יצ"מ בלילי פסחים, לפי שאין שיעור לדבר, א"כ כבר יוצא בברכתו י"ח סיפורו וא"כ על מה הוא מברך, והכא עדיפא הוא דכבר לאחר המעשה הוא ול"ה עובר לעשייתן
אליהוא כתב:איש ספר. בהערה על הרשב"ץ הושמט מה שהובא בהגרי"פ מהרמב"ן בסה"מ דסיפור יצי"מ תלוי באכילת הפסח עי"ש, ולכאו' בגמ' מפורש בעובדא דרב ששת ורב יוסף שתלוי במצה.
ויש לי יישוב ע"ז ואכמ"ל.
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה וכנ"ל בסימן תע"ב סי"ד ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל [ח"א]
קלונימוס הזקן כתב:מה ששמעתי מחתנו של הגר"ח קניבסקי שליט"א, שבצעירותו תמה בפניו אחר שסיימו על שולחנו את ההגדה והסדר בזמן מוקדם הרבה מהמקובל:
'ומה עם הענין של וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח?'
וישיבהו: הלא זה מה שתיקן בעל ההגדה...
איש_ספר כתב:ברשב"א אין, מי כן אומר את זה מן הראשונים או קדמונים? את הנקודה שייצא בברכה.איש_ספר כתב:כתב האדר"ת ביומנו כתב יד:והשבתיו שכיון לדבר אמת, שכן כ' הרשב"א (כמדומני, או שאר מן השרים הראשונים ז"ל) בישוב הקושיא מ"ט לא מברכין על סיפור יצ"מ בלילי פסחים, לפי שאין שיעור לדבר, א"כ כבר יוצא בברכתו י"ח סיפורו וא"כ על מה הוא מברך, והכא עדיפא הוא דכבר לאחר המעשה הוא ול"ה עובר לעשייתן
ומתחיל ההגדה. והקשה הריא"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת מגילה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכו'. ותירץ כי במה שאומר בתחלה בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב"א כתב טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שהיא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפילו בדבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח
תולעת ספרים07 כתב:אליהוא כתב:איש ספר. בהערה על הרשב"ץ הושמט מה שהובא בהגרי"פ מהרמב"ן בסה"מ דסיפור יצי"מ תלוי באכילת הפסח עי"ש, ולכאו' בגמ' מפורש בעובדא דרב ששת ורב יוסף שתלוי במצה.
ויש לי יישוב ע"ז ואכמ"ל.
ולכאו' דברי אליהוא נסתרים מדברי ההגדה שכתוב שם:מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית
וראב"ע הרי סובר שמצוות אכילת הקרבן הוא עד חצות ואף על פי ישב וסיפר בסיפור יציאת מצרים עד הבוקר.
וצע"ג.
צביב כתב:כעת ראיתי בהגדת ''בעקבי ההגדה'' מהגר''י אדלשטיין שליט''א הי''ו
שמסביר שלכן אומרים ברוך המקום ברוך הוא כנגד ד' בנים וכו'
לברך לפני הדיבור של המצוה, כמו ברכת התורה וכו'
עושה חדשות כתב:צביב כתב:כעת ראיתי בהגדת ''בעקבי ההגדה'' מהגר''י אדלשטיין שליט''א הי''ו
שמסביר שלכן אומרים ברוך המקום ברוך הוא כנגד ד' בנים וכו'
לברך לפני הדיבור של המצוה, כמו ברכת התורה וכו'
כ"כ כמה ראשונים - viewtopic.php?f=7&t=4533#p34963
שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מה שיוסיף במאמר ויאריך הדברים
*בהגדלת מה שעשה לנו השם
*ומה שעשו עמנו המצרים מעול וחמס
*ואיך לקח השם נקמתנו מהם
*ובהודות לו ית' על מה שגמלנו מחסדיו
יהיה יותר טוב. כמו שאמרו (הגש"פ) כל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח
שמש כתב:רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,
וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר.
.
מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת
הזהר לישראל כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לישראל לזכור את יום השבת זכר למעשה בראשית שנאמר זכור את יום השבת, כך היו זוכרים הנסים שעשיתי לכם במצרים וזכרו ליום שיצאתם משם שנאמר (שם /שמות/ יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים
קלונימוס הזקן כתב:מה ששמעתי מחתנו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שבצעירותו תמה בפניו אחר שסיימו על שולחנו את ההגדה והסדר בזמן מוקדם הרבה מהמקובל:
'ומה עם הענין של וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח?'
וישיבהו: הלא זה מה שתיקן בעל ההגדה...
כאשר יש קהל שאי אפשר להגיד איתם את כל ההגדה – אפשר לקצר בנוסח ההגדה ולומר את הקטעים הבאים (שרק הם חובה, וכל השאר מנהג): "מה נשתנה" עד "הרי זה משבח", "מתחילה עובדי עבודה זרה" עד "דצ"ך עד"ש באח"ב", "רבן גמליאל הי' אומר . . פסח מצה ומרור" וכו' עד "ונאמר לפניו הללוי'".
כאשר הקיצור הנ"ל אינו מספיק ניתן לקצר יותר ולומר את הנ"ל בקיצור, הדברים שהם חובה גמורה הם:
א. שאלת "מה נשתנה" על ידי א' המסובים, כאשר אינו חייב להגיד את כל הנוסח, אלא רק לשאול למה חוגגים בלילה הזה ועושים הרבה דברים שאינם רגילים.
ב. "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' משם ביד חזקה".
ג. "בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו".
ד. "ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב: וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה: ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו: ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים".
ה. לבאר את דברי רבן גמליאל ("פסח מצה ומרור" – פסח הוא זכר לפסיחה (דילוג) על בתי היהודים, מצה היא זכר לגאולה המהירה עד שלא הספיק הבצק לתפוח, ומרור הוא זכר לשעבוד המר) ולסיים ב"לפיכך אנחנו חייבים להודות" וכו' עד "ונאמר לפניו הללוי'".
את כל זה חובה שהציבור יבין, ומי שלא הבין לא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים! ומכיון שבדרך כלל רוב הקהל אינם מבינים לה"ק, ע"כ כדאי שיהודי א' יאמר בקול בשפה שכולם מבינים ויוציא את כולם ידי חובתם.
אח"כ צריך לומר איתם הלל וברכת "גאל ישראל" וכן לאחר ברכת המזון לומר איתם את סיום ההלל וכל מה שאחריו. כל זה חובה לאמרו, אבל אין צורך שיבינו, ואפשר שא' יאמר בקול בלה"ק וכל השאר ישמעו ויצאו י"ח.
יש הגדות מקוצרות הנדפסות ע"י "אור אבנר" בתרגום לרוסית, הן קוצרו ע"פ הסדר הנ"ל, אך ההלל שלאחר ברכת המזון נדפס שם בדילוג, ולכאורה צריך לומר את ההלל בשלימותו (שכן גם אם אין הוא חלק מחיוב הסדר, אבל יש מצוה לומר הלל בליל הסדר).
"מעשה באחד שהי' תפוס בידי נכרים ולא ידע באמירת ההגדה בעל פה והי' לו חומש ואמר כל הפרשיות של יציאת מצרים" (שו"ע אדה"ז סי' תע"ג סע' נ"ג) – כפשוט שאם אין זמן אפשר להגיד רק חלק מהן, כאשר העיקרית היא "ארמי אובד אבי", שבתחילת פרשת כי-תבא (נדפסה גם בסידורים, מכיון שזה חלק מהקריאה לשני וחמישי).
כך אמר רב נטרונאי ריש מתיבתא: מי ש. . . קורא ארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה כולה, פסוקים כמות שהן, ואין אומר מדרש כלל . . . תימה גדול בדבר הזה, מי שנוהג מנהג זה, אין צריך לומר שלא יצא, אלא כל מי שעושה כן מין הוא, וחלוק לב הוא, וכופר בדברי חכמים, ובוזה דברי משנה ותלמוד . . שכל מי שאינו נוהג מנהג שלנו לא יצא ידי חובתו.
עושה חדשות כתב:בענין לש' הר"מ הנ"ל -מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת
מי יסבירנו פשוטו של דבר מה הרמב"ם בא לומר בזה?
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:בענין לש' הר"מ הנ"ל -מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת
מי יסבירנו פשוטו של דבר מה הרמב"ם בא לומר בזה?
בזכרוני, שבאפיקי מים - פסח (מהגר"מ שפירא), יש ע"ז ביאור מצויין. אבל הכרך הזה אינו באוצר, (למה?). מישהו יכול להעלות?
למאי_נמ? כתב:קלונימוס הזקן כתב:מה ששמעתי מחתנו של הגר"ח קניבסקי שליט"א, שבצעירותו תמה בפניו אחר שסיימו על שולחנו את ההגדה והסדר בזמן מוקדם הרבה מהמקובל:
'ומה עם הענין של וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח?'
וישיבהו: הלא זה מה שתיקן בעל ההגדה...
בספר 'והאיש משה' על רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל מציריך (נכד הגר"ח) מובא שאכל פ"א אצל החזו"א, וקראו את ההגדה כמעט ללא הוספות (כי חששו לרמ"א בסי' תעז), והתבייש לשאול שכל המרבה הר"ז משובח, ושם בהערה מובא שהגרח"ק אמר כנ"ל בשם החזו"א.
וראה גם http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %A8#p82888
הגרח כתב:למאי_נמ? כתב:קלונימוס הזקן כתב:מה ששמעתי מחתנו של הגר"ח קניבסקי שליט"א, שבצעירותו תמה בפניו אחר שסיימו על שולחנו את ההגדה והסדר בזמן מוקדם הרבה מהמקובל:
'ומה עם הענין של וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח?'
וישיבהו: הלא זה מה שתיקן בעל ההגדה...
בספר 'והאיש משה' על רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל מציריך (נכד הגר"ח) מובא שאכל פ"א אצל החזו"א, וקראו את ההגדה כמעט ללא הוספות (כי חששו לרמ"א בסי' תעז), והתבייש לשאול שכל המרבה הר"ז משובח, ושם בהערה מובא שהגרח"ק אמר כנ"ל בשם החזו"א.
וראה גם http://www.otzar.org/forums/viewtopic.p ... %A8#p82888
כיהודה ועוד לקרא שמעתי מחתנו של הגרח קלופט שסיפר לו שכחתן צעיר התארח אצל חמיו זקנו ה"ה הסטייפלער הק' והכין וארטים כיד ה' הטובה עליו ובבואה לפני זקנו בליל הסדר מנעו מזה באומרו שהוספת דברים חשיב הפסק .עכ"ל .והאמת יורה כדבריו מלשונו הזהב של המחבר "בסימן תע"ב וקורין כל ההגדה"לשון מקרא ביכורים ואילו לשון סיפור נקט אח"כ שלאחר הסדר "חייב אדם לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה " ועולם גולם לא נוהג כדין לא בזמן הסדר ולא לאחריו ויש להליץ זכות מלשון הרמבם שנקט לשון סיפור ודרש על עצם ההגדה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים