תענית בכורות- חומרא בסיום מסכת

[גאולה בקרוב]

האם ידוע על גדולי ישראל בדורות האחרונים שלא סמכו על סיום מסכת?
בסתם אנשים הוא חומרא שיכולה לבא לידי קולא, בחוסר ישוב הדעת בליל הסדר (כש"כ בשעון קיץ כאן בא"י), אבל בצדיקים וגדולים מסתבר שלא יפריע להם יום אחד לא לאכול.

[הוגה]

תשובה מאהבה ח"ב סי' רס"ב ששאל בעל הנוב"י והורה לו שלא לעשות תענית בכורות, "והכריזו בחוצות ע"פ ב"ד שמי שעושה סיום מסכת לבכורות הוא שלא ע"ד חכמים".

שו"ת מהריא"ץ סי' נ"ב שהוא עצמו התענה בעד בנו הבכור ולא סמך על סיום מסכת, "גם מרן רבינו הקדוש בעל חת"ס ז"ל התענה כל ימיו שהוא עצמו היה בכור... רק לעת זקנותו שהיה חלוש, אם נזדמנה לו ברית מילה הקיל לעצמו שהוא היה מוהל..".

אבל ככה"נ אכן הרוב סמכו/הורו לסמוך על היתר זה, כמ"ש המשנ"ב (תע"ה ס"ק י') שהוסיף, שסומכים הבכורות אף על סיום של אחר, וכ"ה בבא"ח (צו כ"ה).

[מרחביה]

ודאי לא נעלם מעיני פותח האשכול האמור בסידור עולת ראיה ח"ב עמ' רמג:

הבכור שהוא בריא ויודע שלא ימנע מקיום מצות הלילה, יתענה ולא יסמוך על הסיום.

[בברכה המשולשת]

ודאי לא נעלם מעיני פותח האשכול האמור בסידור עולת ראיה ח"ב עמ' רמג:

הבכור שהוא בריא ויודע שלא ימנע מקיום מצות הלילה, יתענה ולא יסמוך על הסיום.

כמדומני שזה הטעם שהרב גאולה בקרוב שליט"א פתח את האשכול מלכתחילה.

[נוטר הכרמים]

כבר נכתב מקצת מנהו באשכול אודות מנהג התענית, .
viewtopic.php?f=27&t=4471 יעו"ש. ולהעדפה אוסיף עוד בענין המנהג למעשה.

הגאון מאור הגולה מהר"ש קלוגר כתב בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן שיז, וז"ל:

שאלה בנדון תענית בכורי' בע"פ אם מהני הסיום שאינו בזמנו להשהותו עד ע"פ ולעשותו. הנה בגוף הדין אם ראוי כלל לשהות הסיום על זמן אחר עיין בחבורי שנות חיים שהבאתי ראי' לכאן ולכאן אך זה אם ראוי לעשות כן או לא אבל לדחות תענית בכורים דהוי מדינא זה לא מהני רק סיום בזמנו אבל לא לעכבו מזמן אחר לע"פ ודאי אין ראוי לעכבו ולא מהני לדחות התענית בזה.

מאידך, מהרש"ק בספרו שם או"ח סי' שפו, מיקל מאוד בסיום שאינו 'מתוזמן' אלא איתרע בדיוק בו ביום, שאף סיום על 'נביא' הכי קטן נחשב לסיום, וז"ל:

ועל סיום איזה נביא החילוק כך, אם למד לפי תומו וסיים בערב פסח, יכול להיות אפילו על סיום נביא אחד, אפילו הוא קטן בקפיטלין; אבל אם למד כדי להיות לו סיום, אז על מסכת גדולה, כיון דהוי מעלת הלימוד, לו יהא דהוי שלא לשמה, נמי נחשב סיום. אבל אם לומד איזה נביא כדי לעשות סיום, אין זה סעודת מצוה.

והגאון הרי"ח הטוב מבגדד בספרו שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' לה החמיר מאוד בענין, וז"ל:

דע כי מה שהוריתי אני בזה כך הוא מנהגינו להורות בכל שנה להשואל בזה וכך ראינו מורים מכבר, והטעם לזה הוא כי היתר אכילה להבכורות בע"פ בסעודת מצוה הוא שורשו מן מהר"ש הלוי ז"ל א"ח סי' ג' והוא אעפ"י שהתיר סיים והמחמיר תע"ב, והנה הרב ב"ד א"ח סי' רמ"ה הביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל ופקפק בראיה שלו שלמד זה מדין התענית שאחר החג וכתב שאני תענית בכורות שמצינו דוחה כמה דברים כי בחודש ניסן שאסור להתענות מן הדין והוא ערב יום טוב וגם יום שיש בו קרבן פסח וכו' ע"ש וכן בשו"ג הביא דברי הר' ב"ד ז"ל ע"ש הרי יש פקפוק בהוראה זו. גם הר' פר"ח ז"ל הביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל הנז' וכתב דצריך עכ"פ התרה ורק סיים כיון דנהגו לאכול בסעודת ברית מילה א"כ כל המתענה אדעתא דהכי מתענה דכשאירע ב"מ יאכל ולכן המיקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד ע"ש, ונראה דהאי טעמא דהפר"ח דאדעתא דהכי התחיל להתענות אינו ברור כ"כ כמנהג עירנו יע"א יען כי פה עירנו אין המנהג הזה פשוט כ"כ כי יש כמה וכמה בכורות אין רוצים לפטור עצמם מן התענית ע"י סעודת מצוה אפי' אם תזדמן לפניהם המעט מן המעט הם אשר יבואו לשאול לפטור עצמם בכך משום חולשא וכיוצא ואין המקום הפיטור הזה ידוע ומפורסם לכל...

ולכן מה שנהגו פה עירנו להקל להורות לבכורות אעפ"י שאינם בעלי ברית בסעודת מצוה. ואף על גב דלא עבדי התרה וגם אין פורעים יום אחר אין להיתר זה סמך גמור כי הגאון חוט השני לא מלאו לבו להתיר אלא רק כשהבכורות עצמן בעלי הברית ולא באחרים וכל גדולי אחרוני אשכנז תפסו דברי חוט השני עיקר ולא התירו באחרים ג"כ אלא רק מהר"ש הלוי ז"ל וגם עליו קרא ערער הר' האחרון ב"ד ז"ל ולכך לא נהגנו להקל פה עירנו באחרים הבאים לסעודת מצוה אא"כ ישלימו אותו היום בתענית כדין נדר להתענות יום זה ושכחו ואכל כזית דמשלים אותו היום בתענית וכאשר פלפל הגאון חוט השני בדין זה בתחלת תשו' הנז' ע"ש.

ובענין כשאינו מסיים בעצמו אם נפטר, כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו 'תשובות והנהגות' ח"ב סי' רי:

נשאלתי האם אפשר לסמוך על המנהג שמצטרפים בכורים בערב פסח לסעודת סיום שעושים אחרים, ופוטרים עצמם עי"ז מלצום.

ובעיקר דבר זה כידוע נחלקו בו האחרונים, שהגאונים הנוב"י (כמובא בשו"ת תשובה מאהבה ח"ב סימן רסו) והחת"ס (כמובא בספר ליקוטי בית אפרים בח"ת בסוף ספרו אות כ"ט) החמירו שלא להקל לאכול בסעודת סיום ליפטר בכך מתענית בכורים, והמג"א (בסימן ת"ע) הביא משו"ת מהר"ש הלוי דהקיל שיכול הבכור להשתתף בסעודת מילה ולפטור עצמו עי"ז מהתענית, וכתב ע"ז המג"א ובמדינתנו נהגו להחמיר, ואולם כידוע כיום נהגו להקל כהפוסקים שהקילו בזה, והטעם שנהגו להקל מאד בצום זה כיון שלא נזכר בש"ס ורמב"ם ועיקרו הוא רק מנהג, דאף שנזכר במסכת סופרים פרק כ"א ה"ג כמובא בטור, מ"מ דנו האחרונים דלא הובא כחיוב אלא כמנהג. (עיין בספר "תענית בכורים" שליקט דברי האחרונים בזה ע"ש), ולכן נהגו להקל בסיום מסכתא, אף שההיתר רפיא מאד, וכמ"ש.

וביותר נראה שאפילו אם נימא שמותר לאכול בסיום מסכתא היינו דוקא בסעודה ממש, כיון דשורש הדין דסעודת סיום נחשבת סעודת מצוה הוא ממ"ש בשבת קיח. ד"אמר אביי תיתי לי דכי חזינן צורבא מרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יומא טבא לרבנן", וכתב ע"ז היש"ש במס' בבא קמא ונדפס בסו"פ מרובה מכאן נהגו כל ישראל לסיים בשמעתא וליתן שבח והודי' למקום ולפרסם אותה שמחה שזכה לכך שעושין סעודה בשעה שמסיימין, וכן פסק הרמ"א ביו"ד סימן רמ"ו סעיף כ"ו, וא"כ הסעודה חשיבא כסעודת מצוה רק כשנעשית סעודה בקביעות לפרסם ולשבח להשי"ת, ולא בחלוקת מעט מזונות דרך עראי, דלא חשיבא, ותו לא חשיב כסעודת מצוה לפטור בזה חיוב צום בכור.

והיום נהגו להקל מאד, ונהגו להקל לאכול אף שלא שמעו הסיום רק משתתפים באכילה, ושמעתי שהסכים לכך מרן הגר"י קניבסקי זצ"ל, ויסוד ההיתר נראה משום שגדול כח המנהג, ומאחר ששורש האיסור עיקרו רק מנהג, והיום שהתרופף מצב הבריאות וחולשה ירדה לעולם לכן נהגו להקל כה"ג, ויש לסמוך על זה ולהקל בחיוב שעיקרו ושורשו אינו מדינא. (ומיהו נראה שצריכים לאכול בסעודת הסיום שיעור ככותבת שבזה ביטל העינוי, אבל אם משתתף בפחות עדיין הוא מעונה, ואם ימשיך להתענות עדיין יהי' בכלל מתענה, וממילא חייב להמשיך ולהתענות, דהא כל הטעם דמועיל השתתפות בסעודת מצוה, הוא משום דבעת שמזומן לפניו סעודת מצוה מותר להשתתף בה אף דהוא יושב בתענית, וכיון שע"י אכילתו בהיתר נתבטל כבר תעניתו אף אם מעתה לא יאכל לא יהי' זה בגדר תענית ממילא נפטר מלהמשיך לצום, אבל באופן שאכל פחות מככותבת עדיין נשאר בחיובו לצום ביום זה, ולכן אני מזהיר לאכול ככותבת או לשתות משקין מלא לוגמיו בסעודה לאחר הסיום בע"פ.

ומיהו פשיטא שאם יש סעודת ברית מילה בסביבה עדיף שיהדר להשתתף בה, ולא יסמוך על השתתפות בסעודת סיום, וכן בסיום מסכתא אם אפשר בסעודה גמורה עדיף, רק מפני טירדות היום דערב פסח והקושי לסדר סעודה בע"פ נהגו להקל גם כה"ג, ואין לשנות ממנהג שנהגו בו בית ישראל ולכן לא מצאתי מקום להורות בזה להחמיר.

[לייטנר]

והגאון הרי"ח הטוב מבגדד בספרו שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' לה החמיר מאוד בענין, וז"ל:

דע כי מה שהוריתי אני בזה כך הוא מנהגינו להורות בכל שנה להשואל בזה וכך ראינו מורים מכבר, והטעם לזה הוא כי היתר אכילה להבכורות בע"פ בסעודת מצוה הוא שורשו מן מהר"ש הלוי ז"ל א"ח סי' ג' והוא אעפ"י שהתיר סיים והמחמיר תע"ב, והנה הרב ב"ד א"ח סי' רמ"ה הביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל ופקפק בראיה שלו שלמד זה מדין התענית שאחר החג וכתב שאני תענית בכורות שמצינו דוחה כמה דברים כי בחודש ניסן שאסור להתענות מן הדין והוא ערב יום טוב וגם יום שיש בו קרבן פסח וכו' ע"ש וכן בשו"ג הביא דברי הר' ב"ד ז"ל ע"ש הרי יש פקפוק בהוראה זו. גם הר' פר"ח ז"ל הביא דברי מהר"ש הלוי ז"ל הנז' וכתב דצריך עכ"פ התרה ורק סיים כיון דנהגו לאכול בסעודת ברית מילה א"כ כל המתענה אדעתא דהכי מתענה דכשאירע ב"מ יאכל ולכן המיקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד ע"ש, ונראה דהאי טעמא דהפר"ח דאדעתא דהכי התחיל להתענות אינו ברור כ"כ כמנהג עירנו יע"א יען כי פה עירנו אין המנהג הזה פשוט כ"כ כי יש כמה וכמה בכורות אין רוצים לפטור עצמם מן התענית ע"י סעודת מצוה אפי' אם תזדמן לפניהם המעט מן המעט הם אשר יבואו לשאול לפטור עצמם בכך משום חולשא וכיוצא ואין המקום הפיטור הזה ידוע ומפורסם לכל...

ולכן מה שנהגו פה עירנו להקל להורות לבכורות אעפ"י שאינם בעלי ברית בסעודת מצוה. ואף על גב דלא עבדי התרה וגם אין פורעים יום אחר אין להיתר זה סמך גמור כי הגאון חוט השני לא מלאו לבו להתיר אלא רק כשהבכורות עצמן בעלי הברית ולא באחרים וכל גדולי אחרוני אשכנז תפסו דברי חוט השני עיקר ולא התירו באחרים ג"כ אלא רק מהר"ש הלוי ז"ל וגם עליו קרא ערער הר' האחרון ב"ד ז"ל ולכך לא נהגנו להקל פה עירנו באחרים הבאים לסעודת מצוה אא"כ ישלימו אותו היום בתענית כדין נדר להתענות יום זה ושכחו ואכל כזית דמשלים אותו היום בתענית וכאשר פלפל הגאון חוט השני בדין זה בתחלת תשו' הנז' ע"ש.

ואעפ"כ עוד בבגדד הקפיד רבי סלמן מוצפי לצום בער"פ, גם כשהיה בידו אפשרות להקל (כפי שמובא ב'עולמו של צדיק').

[אליהוא]

ערוך השולחן אורח חיים הלכות פסח סימן תע

אמנם עתה זה כמה דורות שמקילים לגמרי בתענית בכורים והיינו בסיום מסכתא ולא לבד הלומד אלא הבכורים מתקבצים סביב המסיים ומסיימים עמו ואוכלים ונתפשט זה בכל המדינות ואינו ידוע מאין להם להקל כל כך אם לא שנאמר דמפאת חלישות הדור והטורח רב בערב פסח ואכילת המרור ג"כ אינו יפה לבריאות ולכן יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות ולפי שבגמ' לא נזכר כלל מזה וגם בירושלמי המסקנא דא"צ להתענות ואינו אלא מנהג ע"פ מס' סופרים לכן לא מיחו חכמי הדור בזה וצ"ע:

[אורח_נטה]

האם ידוע על גדולי ישראל בדורות האחרונים שלא סמכו על סיום מסכת?
בסתם אנשים הוא חומרא שיכולה לבא לידי קולא, בחוסר ישוב הדעת בליל הסדר.

ודאי ידועים דברי הנצ"יב לבנו ר' חיים שלא להחמיר באכילת חריין למרור מחשש סכנה אחרי התענית ושתית היין. (מרומי שדה פסחים לט)

[טפח]

יש ספר גדול בנושא מאת ר' זושא קינסטליכער, תענית בכורים וסעודות מצוה בערב פסח, ב"ב תשמ"א.

הפוך בו והפוך בו, דכולא בו.

[צביב]

אמרו בזה עוד צדדים
שיש שהחמירו במעלת הסיום שדוחה גם תחנון, וזה לאמיתת שמחת הלימוד
(ובעניין סיום בתשעת הימים כתב בשו"ת דברי יציב שרק כששמח בסיום ולא כששמח בבשר) ויש מהגר"א במשלי שאין לעשות כל ימיו כחגים גם בסעודות מצוה

ועל הגר"ח קניבסקי שליט"א אמרו שבכל סיום מסכת (וכמדומני ששמעתי רק מסכת מהש"ס ולא ספר אחר)
שותה לחיים דאל"כ גם בערב פסח אין זה על הסיום

ובספר וזאת ליהודה מסופר שהגרי צדקא היתה סברא עדינה
ונהג שבערב פסח ישב הציבור ליד שולחן, ושרו זמירות ותשבחות כמו כל סעודת סיום

[למאי_נמ?]

כבר במשנה ברורה (סימן תע ס"ק י) מובא:
"ולענין אם מותרים הבכורים לאכול בסעודת מצוה תלוי במנהג המקומות, יש מקומות שנהגו להחמיר ולפ"ז אם רוצה לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך התרה (דהמנהג חשיב כמו נדר) לבד המוהל והסנדק ואבי הבן יכולים לאכול אף בלי התרה דיו"ט שלהם הוא ואע"פ כן צריכים לפרוע תענית אחר הפסח. ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה".

[אליהוא]

ממכתב הנצי"ב לבנו לענין מרור מבואר שנהגו להתענות.
אמנם מובא בחי"א כמדומני שבוילנא נהגו לחזר אחר סעודת מצוה מפני התענית ע"פ הגר"א אבל על סיום לא שמענו.

[עושה חדשות]

מהרש"ק בספרו שם או"ח סי' שפו, מיקל מאוד בסיום שאינו 'מתוזמן' אלא איתרע בדיוק בו ביום, שאף סיום על 'נביא' הכי קטן נחשב לסיום

סעודת סיום מגילת איכה.png (16.73 KiB) נצפה 6735 פעמים

[עושה חדשות]

ראיתי כעת חידוש מאת הגר"ש דבילצקי, שאב שצריך להתענות עבור בנו הבכור ופוטר עצמו בסיום מסכת, ל"מ אא"כ הוא עצמו סיים, אבל כששומע ומשתתף בסיום של אחרים עדיין לא פטר בזה את החיוב של האם! ולכאו' נימוקו עימו. שמעתם ע"ז?

הגש''פ יקרא דאוריתא - הלכות מהגר''ש דבילצקי.png (53.46 KiB) נצפה 6409 פעמים

[הגיונות]

לשאלת פותח האשכול -

האדמו"ר הריי"צ מחב"ד זצ"ל היה עורך סיום מסכת בערב פסח, שומע מאדם נוסף ובכל זאת היה מתענה.

ברשימותיו של הרה"ח רמ"ז גרינגלאס ז"ל נכתב שהרה"ח רש"ז שניאורסאהן ע"ה החזיק בדעת הנודע ביהודה שלא להתיר לבכור לאכול בערב-פסח אפילו בסיום מסכת.

מונדשיין באוצר שלו הביא כל זאת וציין לספר שיח שרפי קודש של ברסלב ששם הביא שרבים נהגו להתענות ולא לפטור בעשיית הסיום. ולספר מנהג ישראל תורה, שכתב אודות המחמירים והמקילים בזה.

[אגב, יש הסבורים שיש לכל אדם להתענות ללא קשר לעניין הבכורות, יש הסבורים שאין להתענות כלל, יש האוחזים שיש להתענות לחצאין ויש אף כאלו שערכו סיום אף שכלל לא היו בכורים].

[דרומי]

זכור לי שפעם ראיתי מכתב מהרש"ב מליובאוויטש (שלא היה בכור) לבנו הריי"צ ובו הוא מוכיח אותו על כך שהתענה בערב פסח ולאחר מכן הגיע לחלישות גדולה בליל הסדר(אולי התעלף?).

למיטב זכרוני הוא כותב לו בערך כך: גם אם היית מאוד טרוד ולא היה לך זמן להכין 'סיום', הרי יש מסכתות קצרות והייתי לומד אחת מהם.

[הגיונות]

המכתב של אדמו"ר הרש"ב נדפס באג"ק שלו, ח"ד עמ' רטו.

בלקוטי סיפורים של פרלוב מספר שפעם התעלף אדמו"ר הריי"צ בשעת עריכת הסדר.

[משולש]

מהנ"ל משמע שחששו רק משום סכנה ולא משום רפיון בעריכת הסדר.
(אם עורך הסדר שרוי בתענית קשה לו מאוד לספר יצי"מ כראוי, וככל שרבים המסובים כך תפקידו קשה יותר ויותר,
האם לא התירו לו לאכול רק בשביל שיוכל לקיים מצות הלילה בצורה טובה ולא כמי שכפאו שד?)