ישראל הר כסף כתב:לא הבנתי, אז למה לא החמיץ?
נגיד שהיו אופים בלילה פת לדרך, החמיץ, אפו ויצאו.
מה לא נכון בחשבון הזה?
ישראל הר כסף כתב:אז בעצם אתה אומר שהיה הרבה בצק שכן החמיץ ונאפה רגיל ולקחו את זה אים.
חוץ מזה היה עוד קצת בצק שלא החמיץ. וממנו אנחנו עושים כזה עסק. נראה לך?
ומה החסד נעורייך בהליכה למדבר?
הם חשבו שיהיו בארץ ישראל תוך י"א יום.
מאידך גם אני מתפלא איך הספיק להם הפת שלהם עד י"ח אייר?
ישראל הר כסף כתב:תודה. אבל אפעפ"כ מותר לי שלא להבין אותך.
בפסוק כתוב (י"ב ל"ד) "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם"
עוד כתוב (י"ב ל"ט) "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם"
תעזור לי להבין את דבריך בפסוק.
צדה עשו או לא עשו?
ולמה לא החמיץ- כי גורשו.
דבריך לא הובנו לי, וגם אם הייתי חפץ רק בתירוץ- לא הייתה דעתי נחה בדבריך.
ישראל הר כסף כתב:עם ישראל יצא ממצרים בבוקר יום ט"ו ניסן. וידעו את זה מראש בנבואה כי הם עומדים לצאת.
מה הם עשו מחצות הלילה ועד עלות השחר?
למה רק דקה לפני עלות כולם פתאום הכינו בצק ו'לא הספיק' בצקם להחמיץ?
היה להם את כל הזמן להתכונן בלילה ליציאה ממצרים.
ולא נשכח- על זה נאמר 'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'!
מה ה'חסד נעוריך' שבזה?
איך היה כותב כאן פעם מישהו- 'שאלה שאין עליה תשובה'- בינתיים לא שמעתי משהו ברור שהניח את דעתי על דרך הפשט.
ישראל הר כסף כתב:עם ישראל יצא ממצרים בבוקר יום ט"ו ניסן. וידעו את זה מראש בנבואה כי הם עומדים לצאת.
מה הם עשו מחצות הלילה ועד עלות השחר?
למה רק דקה לפני עלות כולם פתאום הכינו בצק ו'לא הספיק' בצקם להחמיץ?
היה להם את כל הזמן להתכונן בלילה ליציאה ממצרים.
ולא נשכח- על זה נאמר 'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'!
מה ה'חסד נעוריך' שבזה?
איך היה כותב כאן פעם מישהו- 'שאלה שאין עליה תשובה'- בינתיים לא שמעתי משהו ברור שהניח את דעתי על דרך הפשט.
ישראל הר כסף כתב:עם ישראל יצא ממצרים בבוקר יום ט"ו ניסן. וידעו את זה מראש בנבואה כי הם עומדים לצאת.
מה הם עשו מחצות הלילה ועד עלות השחר?
למה רק דקה לפני עלות כולם פתאום הכינו בצק ו'לא הספיק' בצקם להחמיץ?
היה להם את כל הזמן להתכונן בלילה ליציאה ממצרים.
ולא נשכח- על זה נאמר 'זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'!
מה ה'חסד נעוריך' שבזה?
איך היה כותב כאן פעם מישהו- 'שאלה שאין עליה תשובה'- בינתיים לא שמעתי משהו ברור שהניח את דעתי על דרך הפשט.
אברהם כתב:השאלה של ר' ישראל היתה א"כ למה בכל זאת החליטו להכין בצק, ואם היה להם בזה איזה טעם עכ"פ למה נזכרו לעשות זאת רגע לפני עלוה"ש, ולא אפו במשך הלילה.
וע"ז כתבתי את תירוץ מו"ח הנפלא.
ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה.
ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת.
ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם.
ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים.
וישא העם את בצקו טרם יחמיץ משארותם צרורות בשמלותם על שכמם.
ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף.
ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם.
ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים.
ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם שמות יב כט-מב.
ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים במדבר לג ג.
שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה ,
ופירש"י, והלא ביום יצאו שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל וגו' אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת שנאמר ויקרא למשה ולאהרן לילה וגו'.
ואומר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, וכאן יש לדקדק, והלא ישראל יצאו ממצרים בחצי הלילה, ונא' ויקם פרעה לילה וכו' ויאמר קומו צאו מתוך עמי וכו', ומה זה שאומר הכתוב ואתם לא תצאו וכו' עד בוקר. אבל זהו מתורץ עם מה שנא' בזוה"ק ח"ב לח. שפסח שיצאו ישראל ממצרים בלילה, היה מאיר כתקופת תמוז, והוא כי הלבנה באותו הלילה היה מאירה להם כשמש ביום כמו שאמר הכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים וכו'. ואז נתקיים חצי מזה, שהוא שהלבנה יהיה מאירה כשמש וזה סוד כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וזה, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, כי אעפ"י שאתם תיקנתם את הכל ואין עוד לכם מורא מכל קטרוג כלל, עכ"ז לא תצאו עד בוקר שלא תלכו כמי שבורח מאדון שלו, אלא בכל הכבוד שיוכל לימצא. ושכולם יראו שאתם בנים למקום ושום רע לא יכול לשלוט בכם, כי אם (כ)שהקב"ה מתרצה (כדי) לטהר אתכם מכל טומאה. וכן בגאולה העתידה נאמר ישעיהו נב יב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל .
רמז באמרו 'כי בחזק יד' וכו', כי כל צורך חוזק יד לא היה בעבור ישראל אלא בעבורם, וכמש"ה 'ולמען ספר שמי בכל הארץ'. ולולי חזק ידו ית' לא היה מניחם פרעה לצאת. אבל לישראל לבדם, לא היה מקפיד פרעה כ"כ, ולא היה צריך ליד חזקה ההוא. וזש"ה כי בחזק יד הוציא ה' אתכם ולא אמר את ישראל, וכיון שהוא כן, ולא יאכל חמץ, לא אתם ולא בני ישראל. והנה עי"כ נתאמת בלב הערב רב, שהקב"ה אוהב אותם, ואחר שפייסם בדברים אלו, אז התחיל להתנצל להם על העתיד, והוא מצות הבכור כנז"ל. וז"ש 'היום אתם יוצאים בחדש האביב' והוא הקדמה על העתיד, כלומר הרי נתתי לכם ולישראל מצוה אחת, ששניכם שוים בה לסיבה הנז"ל. ועתה אני רוצה לצוות לישראל מצוה פרטית שאין לכם חלק בה, ולא מחוסר רב אהבתו ית' אתכם, כי הרי במצוה ראשונה השוה אתכם כנזכר. רק הטעם הוא, לפי שאין עליכם חיוב מצוה זאת מן הטעם שנבאר, והוא כי הרי אתם הערב רב יוצאים היום ולא בחצות לילה כדרך ישראל שיצאו בחצות הלילה כמש"ה 'ויקם פרעה לילה' בעבור מכת בכורות המצריים, וכנגד זה נתחייבו ישראל להקדיש בכוריהם, שגרמו להם יציאתם בלילה בעת מכת בכורות. אבל אתם ערב רב יוצאים היום, ולא בלילה, אתם פטורים ממצוה זו שנאמר עתה אח"כ. ואחר שפייסם בדברים, אז החזיר פניו כנגד ישראל, ודבר עמהם בלשון יחיד, כי ישראל גוי אחד הם בארץ וז"ש כי יביאך, בלשון יחיד נאמרה כל זו הפרשה.
כתב האוה"ח הקדוש, ויקם פרעה לילה. טעם אומרו לילה יתבאר על דרך אומרם ז"ל (זוה"ק ח"ב לח.) כי אותו לילה היה כיום יאיר (תהלים קלט יב) כצחות היום, ורמזתי רמז זה בפסוק 'והגדת לבנך ביום ההוא' כי יכוין לומר שיגיד לו גם נס הלילה שנעשה יום ושמא תאמר כי זרח אור בלילה דרך כלל לרעים ולטובים, לזה אמר ויקם פרעה לילה. כשקם הוא לקרוא למשה ולאהרן מנע ה' מרשע אורה והיה לילה פירוש חשך כאומרו 'ולחשך קרא לילה'.
ועוד דע כי א"א שיצאו ישראל מן השעבוד כי אם על ידי הקב"ה בעצמו, ולא מצד המזל ולא בשום צד זולת זה כמו שיתבאר בעזרת השי"ת. ולפיכך לא יצאו ישראל במדרגה שיש בה זמן רק במדרגה שאין בה זמן, כי כל הדברים נופלים תחת הזמן ונבראים בזמן זולת השי"ת שאינו נופל תחת הזמן. ולכך אסר להם החמץ שהויתו נעשה בזמן וצוה על המצה שהויתה בלא זמן, ולפיכך היה אכילתם ביציאתם לחירות המצה שאין לה המשך זמן כלל ואסר להם החמץ שנעשה בזמן, כי ישראל יצאו לחירות במדרגה אלקית שאין בה זמן. ולפיכך נתן הכתוב הסבה באכילת מצה שלא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה וגאלם, זכר ממ"ה אצל זה, וביאור זה כאשר היו רוצים להכין עצמם אל הדרך לצאת והתחילו לעסוק בבצק, לא הספיק בצקם להחמיץ שגאולתם היתה בלא זמן, להודיע כי הגאולה שלהם מדרגה נבדלת לא מצד המזל שהוא גשמי פועל בזמן, וכך היה גואל אותם הקב"ה בלי המשך זמן כלל כאשר אמרנו, לפי שיצאו לא ע"י מזל ולא ע"י שאר כח שהם נופלים תחת הזמן רק על ידי הקב"ה שאינו נופל תחת הזמן ולפיכך גאל אותם בלי זמן, ולכך צוה על המצה קודם שיצאו ממצרים, לאכול המצה עם הפסח, ודבר זה אמת ברור כאשר תדע ענין מצה. ועוד פרשנו כי המצה פשוטה שהרי אין בה שאור, וכל דבר שהוא פשוט מבלי שמצטרף אליו דבר הוא ענין החירות, שהרי המשועבד יש בו צירוף שהוא מצטרף אל אשר הוא אדון לו משעבד בו, ומי שהוא בן חורין עומד בעצמו אין לו צירוף כלל רק עומד בעצמו, ולפיכך ראוי מי שיצא אל החירות אל המצה שהיא פשוטה מבלי צירוף שאור, וזה בעצמו לשון מצה שבא על דבר שהוא פשוט. ואסר החמץ שיש בו צירוף שאור ודברים אלו בארנו למעלה גם כן, והם דברים ברורים אמתיים באין ספק.
ישראל הר כסף כתב:התשובה הלמדנית (אותה ראיתי בתדפיס מתוך הספר 'שלמי מועד' מהרב פוליטנסקי העומד לצאת לאור בקרוב בחידו''ת בעניני המועדים) היא, כי הנה יש להקשות איך בני ישראל הוציאו את הבצק מארץ מצרים, הרי זו הוצאה שלא לצורך, וכבר הוזהרו בני ישראל שמירת יו''ט בפרשת החודש וכמ"ש 'כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם' ואם כן כיצד עברו על מלאכת הוצאה.
וגם אי נימא 'מתוך שהותרה מלאכת הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך' וכ"ש כן לגבי הבערה לחד מ''ד, הרי מלאכה 'לצורך מחר' גרע טפי, כדמוכח בתוס' גבי עירוב תבשילין שהק' אמאי בעינן עירוב תבשילין הא מתוך שהותר בישול לצורך הותר נמי שלא לצורך ותי' שבישול 'לצורך מחר' גרע טפי, ואסור מדאו' ולוקה (לחד מ''ד) ואם כן נהי דכלי כסף וכלי זהב ושאר דברים (שיירי מצה ומרור) הוציאו איתם כי חזי להם ליו''ט גופיה, אבל בצק חמץ כיצד יוכלו להוציא הא לא חזי אלא לצורך מחר, וע"כ מחדש בעל ה'שלמי מועד' הנ"ל דאפשר שלכן לא החמיצו בצקם כבר מהלילה כי אז היה נאסר עליהם להוציא את הבצק, אבל לשו את הבצק רק בבוקר כשיעור קרוב להחמצה, ואז יצאו וממילא ההוצאה בהיתר ותכננו שהחמה תחמיץ את הבצק וכמו שמוכח במשנה ובגמ' ד'אשה לא תלוש בחמה' שהחמה ממהרת את ההחמצה בפחות משיעור מיל, ואז היו אופים בסוכות את הבצק חמץ.
אלא שזרזום המצרים ולא הספיקו אפי' לשהות עד קרוב לשיעור חימוץ, ואפאתם החמה בדרך כדכתב יוב"ע, ולכאו' הכריח את זה מכח הקו' למה לא שהו בסוכות להחמיץ את הבצק ומוכח שאפאתם החמה בדרך
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 39 אורחים