הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' אפריל 14, 2017 1:27 pm
ז"ל השל"ה - 'צא ולמד מה בקש לבן הארמי' כו', פרעה לא גזר אלא על הזכרים, כדפירשתי, אבל לבן ביקש לעקור את הכל. כי לבן הוא בלעם (תנחומא ויצא יג), ובלעם היה לו אחיזה בכל העולמות, ועליו נאמר (דברים כו, ה) 'ארמי אבד אבי וירד מצרימה', כי לבן הארמי ירד למצרים, כי הוא בלעם, ומצד אחיזתו ביקש לעקור את הכל, שלא יהיה אחיזה לישראל, הן בעולם הזכר הן בעולם הנקבה, כמו שכתוב (בראשית לא, מג) 'הבנות בנתי והבנים בני... וכל אשר אתה ראה לי הוא'. ו'רואה' הוא מלשון 'לפנים יקראו הנביא רואה' (עפ"י שמואל - א ט, ט), כי לבן שהוא בלעם באומות קם למעלה יתירה, ולו אחיזה גדולה.
ז"ל שיח יצחק - וכתבו הסה"ק כי באמרו ארמי אובד אבי מרומז ג"כ בלעם דאתי מלבן הארמי והוא ג"כ גלגול לבן הארמי ועליו קאי ג"כ מ"ש וירד מצרימה והוא ג"כ בקש לעקור את הכל מתחלה בעצתו הרעה לפרעה ואח"כ בקללתו וכמ"ש אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו וכפירש"י שם ואח"כ בעצתו ע"ד בנות מואב ועם זה יצא לקראת החלוצים למלחמת מדין להשיאם עצה כאוהב ממש כמו לבן הארמי אך לא הועילה עצתו הרעה רק ויהי שם לגוי היפך עצתו והנה מה שהיה אצל לבן במחשבה בהעלם גדול נתגלה אצל בלעם בפרסום רב ועי באדר"א להגר"א על פסוק שרש פרה ראש ולענה ותבין ע"פ דברינו מש"א הוא לבן הוא בלעם.
ועי' גם בצי"א חי"ז סי' כד.
אגב יש להזכיר את דבריו של הנצי"ב בשאר ישראל פ"א (ועוד מקומות) שמרחיב לבאר שהמאבק של לבן היה על עיקרי היהדות ולא רק על עניני ממון ומשפחה כדמשמע מפשטות הכתובים, "והנה הלמוד מלבן הראנו לדעת סבת השנאה בשנים: קנאת העושר וחשד גנבה ועול, בלול עם שנאת האמונה ועבודת אל עליון יתברך, כאשר יבואר. והנה לפי הנראה משטחית הספור שהיה בין יעקב ולבן, לא נזכר ענין אמונה כלל, ורק קנאת העושר וחשד גנבה ועול, רק המה הניעוהו לרדוף אחריו, והנה כי כן לא היה לב לבן רע אלא ליעקב בלבד, בגלל מעשיו הלא - טובים נגדו כפי מחשבתו ולא בשביל שהוא עובד את ה', ואם כן לא היה שייך לשון: בקש לבן לעקור את הכל, דמשמע שבקש לעקור גם את עבודת ה', שהיא היהדות, והרי הוא לא רצה אלא להרוג את יעקב בלבד ולא שאר אחי יעקב, היינו עובדי ה' כמוהו, שהיו עמו? אלא דרבותינו ז"ל הבינו, שלבן רצה לעקור את האמונה ועבודת ה', שלא תהא היהדות בעולם. [באמרנו היהדות, כפי מצבה בעת ההיא, הנה זאת היא כונתנו, אל אותן המדות המשובחות והדעת הטהורה והנשגבה, דעת אל אחד בארץ שנצטיינו בהן בני ישראל מימי אבינו הראשון אברהם עד היום הזה, ואשר הן הנה עצמיות העם הזה, חזוקו וקיומו לעד ולנצח נצחים]", עי"ש עוד שהאריך בזה.