פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב:למה ימכור את הבית שימכור את החמץ.

ככה הרב לומד בישיבה כתב שאם אינם יכולים למכור את החמץ שיסתלקו מכל החלק של במפעל.

למה שלא יהיה חייב להסתלק אם אין לו דרך לבטל חמצו (נניח) ואין לו דרך לבערו למה לא יהיה מחוייב להסתלק מחלקו במפעל כדי לא לעבור על לאו?

אוצר החכמה כתב:למה שלא יהיה חייב להסתלק אם אין לו דרך לבטל חמצו (נניח) ואין לו דרך לבערו למה לא יהיה מחוייב להסתלק מחלקו במפעל כדי לא לעבור על לאו?

זה בדיוק מה שהרב הרצוג אמר שמי שלא יכול לבער לא עובד על לאו.
ולכן אני שואל אם לפי ההבנה של כבודו ושל הרב לומד בישיבה גם מי שלא יכול לבער חמץ מביתו וגם לא למכור אותו צריך למכור את הבית לגוי.

אין לזה מציאות כי יכול לבטל. אבל אדרבה תסביר מה הטעם שלא יצטרך, אם יש מקור לזה שכאן הלאו תלוי בעשה דהיינו שמי שאין לו יכולת לבער באופן מסויים פטור מלאו דבל ייראה תביא את הראייה.

שאלתי היום דיין מפורסם מהביד"צ את מה שהקשה הרב אוצה"ח מדוע שלא ימכור את החמץ שברשותו וזה כולל את החמץ שיש במפעל שאני מחזיק במניות שלהם ולמה לי למכור את המניות. והשיב לי שברגע שאני מחזיק במנייה הרי אני שותף בכל המפעל כולל בחמץ שהם מחזיקים, ואי אפשר להפריד בין הדבקים, לומר, שאני מוכר חלק מסויים שיש לי במפעל ומאידך להחזיק במניות שלהם ומי שמחזיק במניות שלהם נחשב לשותף מלא, כולל בחמץ שהמפעל מחזיק.

כמו כן הסביר לי שאם אני חפץ בקיום החמץ בפסח (עיין בשו"ע או"ח סי' ת"נ ס"ז ובמשנה ברורה שם ס"ק כד) אינו נוגע כלל למכירת חמץ כוונת המ"ב לומר אם אני חפץ בקיום חמץ בפסח יש בזה חשש של נהנה מחמץ בפסח. ועיין בתגובה הבא מה שכתבתי להבהיר בזה עוד.

ובעניין מה שכותבים במכון צומת להסתמך על הרב הרצוג שהיות ואין לי כל אפשרות לא לבערו ולא למוכרו על כן איני מחויב למוכר את המניות לגוי, לדעתו אין לדברים האלו פשט, ופשוט הוא כפי שכתב הרב אוצה"ח שעלי להסתלק מן החמץ בכל היכי תימצי שרק ניתן לעשות.

אבקש להוסיף.

שהלשון שכתבו מכון כתר מטעה.

עוד עיין בספר חוט השני (הלכות פסח עמוד צא) שם העלה בעיה נוספת במכירת מניות חברה המחזיקה בחמץ והיא, שהאדם אינו מעוניין באמת בכסף אלא בקיומו של החמץ על מנת שימשיך להעלות את ערכו. במקרים מעין אלו ראינו כי מכירת החמץ אינה תקפה (עיין בשו"ע או"ח סי' ת"נ ס"ז ובמשנה ברורה שם ס"ק כד האוסרים להשכיר כלי לגוי בפסח על מנת שישתמש בו לבישול חמץ, הואיל ורוצה בקיומו של החמץ, הרי זה כאילו נהנה בפסח מהחמץ).

אין המשנה ברורה מדבר שם כלל בעניין מכירת חמץ ועל לשונם שפיר הקשה הרב אוצה"ח וכפי שהקשה שאין הבדל בין זה לבין המוכר חמצו לגוי והתייקר וכו', אך המעיין היטב בדברי המ"ב יראה שלא דיבר כלל מדיני מכירת חמץ - כוונתו שם לומר שאסור להשכיר סיר לגוי בפסח שהרי הגוי מבשל בזה חמץ, ובעל הסיר נהנה מזה שהחמץ מתבשל שם.
וגם אז אין זה ממש נהנה מן החמץ אלא כלשון המ"ב כאילו נהנה.
---
ככלל איני יורד לסוף דעתם - שהרי אם משום טענה שהרי אינו חפץ בכסף אלא בחמץ, אם כן מכוח טענה זו עליהם לפקפק בכל המושג של מכירת חמץ וכבר דנו בזה מדוע אינו נחשב להערמה וכו' - אך מדוע נזכרו לשאול את זה דווקא כאן במכירת מניות.

עתה הראוני שאכן כעין זה כתב בספר חוט השני עמוד צא וזה לשונו.

ובככל זה יש לדון כמי שיש לו מניות בחכרה של גויים שמתעסקים גם עם חמץ כפסח, אף שאין לו זכות הצבעה בחכרה [דאל״כ הרי הוא כבעלים] וצ״ע אי מהני למכור חמץ כזה.
וה"ה יש לדון בחברות ביטוח שמבטחים מפעלים או מחסנים שיש בהם חמץ, דלכאורה הם רוצים בקיומם שלא יאבדו דאל"כ הם צריכים לשלם עליהם ואפשר דחמץ שאינו ברשותו ואינו שומר עליו רק שיש לו אחריות עליו אינו אסור בכה״ג כשרוצה בקיומו וצ״ע.

ואפשר שכוונתו כך. לדעתו כל עניין מכירת החמץ מועיל אלא לאחר הביטול שכבר אין עליו איסור של בל יראה, ויש עליו רק חיוב ביעור מדרבנן שתיקנו שגם המבטל צריך לבדוק ולבערו, וכמובאר בתוס' בריש פסחים ובר"ן שם וכו'. אך במידה ויש בהחזקת החמץ חשש דאורייתא כמו אחד שרוצה בקיומו של החמץ ונהנה מזה על זה לא מועיל מכירת חמץ (שיש בזה משום הערמה, ודומה לחמץ בעין שנוהגים לא לסמוך על המכירה).
---
כמובן שכתבתי כל זה בחפזי בפניא דמעלי שבתא

מה עושים עם המניות שבתכנית חיסכון לכל ילד, שלכאורה ע"פ ההלכה שייכים לילד ומכיון שיש למוכרם במכירת חמץ לנכרי [לדעת חלק מהפוסקים וכנ"ל] האם בסתמא נכללי במכירת מניות האב או שיש לציין בשטר מפורש שכאפטרופוס של הקטן מוכרם, או מהני בסתמא מדין זכיה לקטן [שכידוע האריכו גדולי האחרונים אם מהני למכור חמצו של אחר מדין זכיה ובפשטות מהני אף לסוברים דזכין לאדם אמרינן ולא מאדם כיון שמזכה לו תמורת המניות כסף וכדכתב בחזו"א אעה"ז ועוד].

מצוי שמניות מתייקרות בימים ספורים במאות אחוזים, ואם ירצה הגוי לעמוד בקנייתו יפסיד המוכר הפסד גדול. ומכיון שאיסור 'בל יראה' ע"י מניות אינו ברור, הרי לכאו' האומדנא תהיה ברורה שלא נתכוין לכך באמת. וצ"ע.

אריה מרדכי כתב:מה עושים עם המניות שבתכנית חיסכון לכל ילד, שלכאורה ע"פ ההלכה שייכים לילד ומכיון שיש למוכרם במכירת חמץ לנכרי [לדעת חלק מהפוסקים וכנ"ל] האם בסתמא נכללי במכירת מניות האב או שיש לציין בשטר מפורש שכאפטרופוס של הקטן מוכרם, או מהני בסתמא מדין זכיה לקטן [שכידוע האריכו גדולי האחרונים אם מהני למכור חמצו של אחר מדין זכיה ובפשטות מהני אף לסוברים דזכין לאדם אמרינן ולא מאדם כיון שמזכה לו תמורת המניות כסף וכדכתב בחזו"א אעה"ז ועוד].

לכאורה הכי טוב שהן (וכל השקעותיו של האדם) תהיינה מלכתחילה במסלול הלכה...