ש. ספראי כתב:מאמר על חד גדיא/ הרב שמואל ברוך גנוט/ בטאון קוראים אלעד, ערב פסח התשס"ח
אבל למה אתה מתערב?
כשהייינו ילדים קראנו כולנו את סיפורי חכמותיו של הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל, רבה הנודע של פראג. באחד הסיפורים סופר על כומר נוצרי שפגש את רבי יונתן ותהה באוזניו על פיוט "חד גדיא" הנאמר בסוף "הגדה של פסח". "הגדי היה בסדר, כי הוא לא עשה רע. החתול שאכל את הגדי היה פושע, ולפיכך הכלב שנשך אותו עשה כהלכה. האש שהענישה את הכלב הצדיק לא היתה בסדר וממילא המים, שהענישו את האש, עשו כשורה. השור ששתה את "המים הטובים" לא נהג כהוגן ונמצא שהשוחט ששחט אותו לא עשה בסדר, כך שמלאך המוות שהעניש את השוחט הסורר פעל מצוין. ואם כן מדוע האלוקים שחט את מלאך המוות?" תהה הכומר.
"הגדי היה בסדר גמור והחתול שאכל אותו היה פושע" – השיב לו רבי יונתן אייבשיץ. – "אך אתה, כלב, מדוע אתה מתערב?!"...
אני קבלתי את הסיפור באופן אחר קצת...
היה זה כשתלמידי ישיבת הפני יהושע נסעו לביתם לחג הפסח דרך עיירות אחרות, והיה אז בשיא המחלוקת בין היעב"ץ ורבי יהונתן אייבשיץ זכרונם צדיקים לברכה, וכמובן שגם אצל בחורי הישיבה של הפנ"י (שהיה נוטה לצד היעב"ץ) מחלוקת הנ"ל היה שיחת היום..., ובאיזה עיירה באכסניא שלהם פגש אותם רבי יהונתן והם לא הכירו אותו, והנה הוא שמע שיחתם אשר זה מצדד בעד רבינו יהונתן וזה בעד היעב"ץ ... ודבריהם ללהב יצאה, ואז ניגש אליהם רבינו יהונתן ושאל אותם את קושיא הנ"ל - שלכאורה הכלב צדק ולמה שחט הקב"ה את מלאך המוות - ולא ידעו הבחורים להשיב, אז פתח פיו בחכמה ואמר להם: בשלמא החתול אף שהוא לא צודק מה שעשה להגדי - מה גם שהגדי יש לו זקן אבל עכ"פ להחתול יש שפם... אבל הכלב שאין לו לא זקן ולא שפם למה לו להתערב בין הגדולים האלו?!
ורבי יהונתן רימז בזה להבחורים דבשלמא היעב"ץ חולק עליו נו זה יש לו זקן וזה יש לו שפם שניהם הם גדולי תורה אבל אתם הבחורים שאין לכם כלום לא זקן ולא שפם למה לכם להתערב?!
את גירסת הסיפור סיפר רבי מנחם כ"ץ ז"ל שהיה תלמיד החת"ס, ואמר שהחת"ס היה נוהג לספר כן העובדא, ושהוא שמעו מרבותיו.