פורום אוצר החכמה

כמדומה שהמנהג איזה ירק לאכול לכרפס היה תלוי גם בכל איזור איזה ירק היה מצוי באותו הזמן.

ולא הבנתי את הבעי' ליקח לכרפס ירק שיוצאים בו ידי מרור.

איך תברך אח"כ על אכילת מרור?

אוהב אוצר כתב:איך תברך אח"כ על אכילת מרור?

אם אוכל ממנו פחות מכזית!

ראה פסחים קיד,ב

אאמו"ר שליט"א נוהג לאכול מעט מכל ירק: מלפפון, עגבניה, פטרוזיליה ותפו"א.

איני יודע אם זה מנהג שחידש אחד מזקניי זצ"ל, או שמקורו קדוש בצאנז, שאת מנהגיהם אנו נוהגים.

ארזי ביתר כתב:אאמו"ר שליט"א נוהג לאכול מעט מכל ירק: מלפפון, עגבניה, פטרוזיליה ותפו"א.

איני יודע אם זה מנהג שחידש אחד מזקניי זצ"ל, או שמקורו קדוש בצאנז, שאת מנהגיהם אנו נוהגים.

הוא צריך לאכול מעט מאוד מאוד מאוד מכל דבר, כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה.

לייטנר כתב:

ארזי ביתר כתב:אאמו"ר שליט"א נוהג לאכול מעט מכל ירק: מלפפון, עגבניה, פטרוזיליה ותפו"א.

איני יודע אם זה מנהג שחידש אחד מזקניי זצ"ל, או שמקורו קדוש בצאנז, שאת מנהגיהם אנו נוהגים.

הוא צריך לאכול מעט מאוד מאוד מאוד מכל דבר, כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה.

אכן כך, פרוסה דקה מלפפון, שמינית עגבניית שרי, עלה פטרוזיליה, וחתיכונת תפו"א...

ובאישי, כתב לי אי מי שאיני זוכר כרגע מיהו, שאין זה מנהג צאנז. וכנראה שהנהיגו אחד מזקניי לחביבותא דמילתא. ובצאנז אוכלים צנון בלבד.

אוהב אוצר כתב:איך תברך אח"כ על אכילת מרור?

אכן אח"כ במשנ"ב שאין ליקח מרור לכרפס משום זה, שכריסו מלא במרור ואיך יברך.

לייטנר כתב:

ארזי ביתר כתב:אאמו"ר שליט"א נוהג לאכול מעט מכל ירק: מלפפון, עגבניה, פטרוזיליה ותפו"א.

איני יודע אם זה מנהג שחידש אחד מזקניי זצ"ל, או שמקורו קדוש בצאנז, שאת מנהגיהם אנו נוהגים.

הוא צריך לאכול מעט מאוד מאוד מאוד מכל דבר, כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה.

בביאור הלכה נוטה שיאכל כזית ובמ"ב כתב שלא יברך ברכה אחרונה אף אם אכל כזית.

אפרקסתא דעניא כתב:

לייטנר כתב:

ארזי ביתר כתב:אאמו"ר שליט"א נוהג לאכול מעט מכל ירק: מלפפון, עגבניה, פטרוזיליה ותפו"א.

איני יודע אם זה מנהג שחידש אחד מזקניי זצ"ל, או שמקורו קדוש בצאנז, שאת מנהגיהם אנו נוהגים.

הוא צריך לאכול מעט מאוד מאוד מאוד מכל דבר, כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה.

בביאור הלכה נוטה שיאכל כזית ובמ"ב כתב שלא יברך ברכה אחרונה אף אם אכל כזית.

כאן בעמ' 35 עשרות מקורות ושיטות וטעמים על לברך או לא לברך בורא נפשות על הכרפס.

מאמר מעניין מהגרא"ד אויערבך. (מתוך הגדתו פתחי אברהם) מסקנתו שהאוכלים כרפס בתפו"א לא יוצאים ידי תקנ"ח. (שמעתי מהרה"ג ר"י שוב, שר' עזריאל הרבה בדברים עם חמיו הגריש"א שיבטל ממנהגו לאכול תפו"א (אם כי מטעם אחר) ולא עלתה בידו).

איש_ספר כתב:שמעתי מהרה"ג ר"י שוב, שר' עזריאל הרבה בדברים עם חמיו הגריש"א שיבטל ממנהגו לאכול תפו"א (אם כי מטעם אחר) ולא עלתה בידו.

מה הטעם?

בר ששת כתב:

אברהם צבי כתב: וכן שמעתי שמועה על א' מאדמור"י גור שהיה נוטל תות במי סוכר להתמיה התינוקות (תימה על תימה).

האדמו"ר הוא הרה"ק בעל הבית ישראל שעשה כך בשנה אחת, וטיבל במי מלח - תימה על תימה על תימה...
(ולא פסק כמי שהביא מבעל הלקט)

ואגב, לא עשה כך להתמיה התינוקת - משום שהתינוקות שלו עלו באד הכבשן הי"ד.
(הוא היה יושב בד"כ עם זוג צעיר ללא ילדים, להיות חברה לרבנית ע"ה).

וממקורות יודעי דבר שמעתי, שאותו תות היה מגודל בהשגחה מראשית השנה, ולא מדובר בסתם תות - שלא מצינו שאכלו בגור.

מי שנוהג להתמיה התינוקות, הוא יבדלחט"א האדמו"ר מגור שליט"א, שנוטל לכרפס בננה ומטבלה במי מלח.
בר מן דין, נודע בעוד כמה וכמה ענייני תימה שעושה הכל בכדי לעורר התינוקות.

מה עוד עושה האדמו"ר שליט"א לעורר התינוקות?

למה אין מברכים "על אכילת כרפס?" הלא הוא מתקנת חז"ל?!

ישראליק כתב:למה אין מברכים "על אכילת כרפס?" הלא הוא מתקנת חז"ל?!

הגמרא שואלת "חיובא לדרדקי", עיי"ש שמבואר שאין זה חיוב ממש.

ישראליק כתב:למה אין מברכים "על אכילת כרפס?" הלא הוא מתקנת חז"ל?!

לכאורה, עיקר הכרפס בא בשביל הטיבול, והאכילה היא רק היכי תימצי לזה

איש_ספר כתב:מאמר מעניין מהגרא"ד אויערבך. (מתוך הגדתו פתחי אברהם) מסקנתו שהאוכלים כרפס בתפו"א לא יוצאים ידי תקנ"ח. (שמעתי מהרה"ג ר"י שוב, שר' עזריאל הרבה בדברים עם חמיו הגריש"א שיבטל ממנהגו לאכול תפו"א (אם כי מטעם אחר) ולא עלתה בידו).

כשהצעתי עיקרי דברי הגרא"ד שליט"א לפני אאמו"ר שליט"א, העירני שהרי המרור יכול להיות גם מהשורש ולא רק מהעלים, וא"כ למה אי אפשר לקיים הכרפס בשורש עלים, כמו תפוח-אדמה או גזר וכדומה. האמנם עדיין טענתו חזקה כלפי מלפפון או פרי אדמה אחר, אבל תפוח אדמה הוא שורש ושפיר מתמיה התינוקות באכילת שורש-ירקות ב' פעמים.

מרור לא יכול להיות שורש (ויש שפסלו החריין מטע"ז, ויש שדחקו בגדרי שורש)

לא עיינתי כהוגן בכל האשכול
רק אציין שהגרמ''מ קארפ מאריך דמבו' בד' הראשונים ז''ל דדוקא סלרי כוסברה פטרוזיליה וכיו"ב כשרים לכרפס ולא ירקות הנאכלים כמלפפון וקשואים.

יוצא פוניבז' כתב:מרור לא יכול להיות שורש (ויש שפסלו החריין מטע"ז, ויש שדחקו בגדרי שורש)

משנה ברורה סימן תע"ג
אבל לא בשורש - פירוש שרשים קטנים המתפצלים לכאו ולכאן בתחתיתו או בצדדיו אבל שורש הגדול שבו עומד הירק הוא הקלח.

א"כ תפוח אדמה או גזר וכדומה הם נחשבים כקלח. וכשם שהיו כשרים למרור - אם היו מרים - כך כשרים לכרפס.

ברשב"ם קז: ד"ה בירקא כתב בתו"ד
ודברים הללו כגון מיני תרגימא וירקות ממשיכין את הלב לאכול כדמוכך נמי בברכות (ד'מב.)"שהיו רגילין לאכול פרפרת קודם אכילת הפת לגרר את הלב" כדתנן בירך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת "אלמא דפרפרת קודם לפת" עכ"ד.
ונראה מדבריו דהיו רגילין לאכול ירק קודם סעודה.
ובדף קיד. כתב הרשב"ם בד"ה עד שמגיע לפרפרת הפת בתו"ד
וטיבול ראשון זה כדי שיכיר תינוק וישאל "לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה ?

אברהם צבי כתב: . . תפו"א (ער"ד עפי"ל) . .

תפו"א אינו 'ער"ד עפי"ל' (אף שטעות נפוצה היא), כ"א 'קארטאפי"ל'.
וכבר נכב"ב.

יש מנהג שנהגו לקחת בננה לכרפס

ישראליק כתב:למה אין מברכים "על אכילת כרפס?" הלא הוא מתקנת חז"ל?!

ז"ל הריטבא ז"ל ויש אומרים שהוא יוצא בכל שהוא ,שאינו אלא לזכר בעלמא וכן דעת רש"י ז"ל ונראין דבריו תדע שאין מברכין עליו ברכת המצוות ברוך אתה ה' כו' אשר קדשנו במצוותיו לאכול ירקות מרים .אלא בברכת הנהנין בלבד. ובוודאי שיש לשאול טעם לזה. כי לפי שאין טיבול זה מעיקרי הסדר אלא היכרא בעלמא לתינוקות, הוצרכו עכ"פ להקדימו לעיקר המצוות ועשו בו היכר שלא לברך עליו ברכת המצוות
(ריטבא הלכות סדר הגדה)

אברהם צבי כתב:[חפשתי ולא מצאתי עדיין אשכול ע"כ, אם כבר קיים אבקש לתת קישור].

מה מנהגי הקהילות השונות בטיבול הכרפס? כפי הידוע לי לע"ע רוב האשכנזים לוקחים לכרפס תפו"א (ער"ד עפי"ל) או סלרי, יש הנוהגים ליקח צנון (ע"ז שמעתי אומרים שנתבטל מחמת איזה מנהג שהיה לא לאכול צנון בפסח כלל, וטעם נוסף מפני שיש אומרים שיוצאים בזה יד"ח מרור לכן לא לוקחים לכרפס), וכן שמעתי שמועה על א' מאדמור"י גור שהיה נוטל תות במי סוכר להתמיה התינוקות (תימה על תימה).

מי יוכל להוסיף בענין?

אולי טעם המונעים מאכילת צנון למרור משום קפא. קפא דחמא כרתי. כמו שטובלים את המרור בחרוסת. אע"פ שבכל השנה אין אנו מקפידים. רק בליל הסדר דחשו חכמים שלא יבא לידי סכנה משום מצוה. הגם דלכאורה להלכה נקיטנא דחרוסת משום מצוה ולא משום קפא דלא חיישינן לקפא אפי' בפסח

ארזי ביתר כתב:

לייטנר כתב:

ארזי ביתר כתב:אאמו"ר שליט"א נוהג לאכול מעט מכל ירק: מלפפון, עגבניה, פטרוזיליה ותפו"א.

איני יודע אם זה מנהג שחידש אחד מזקניי זצ"ל, או שמקורו קדוש בצאנז, שאת מנהגיהם אנו נוהגים.

הוא צריך לאכול מעט מאוד מאוד מאוד מכל דבר, כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה.

אכן כך, פרוסה דקה מלפפון, שמינית עגבניית שרי, עלה פטרוזיליה, וחתיכונת תפו"א...

ובאישי, כתב לי אי מי שאיני זוכר כרגע מיהו, שאין זה מנהג צאנז. וכנראה שהנהיגו אחד מזקניי לחביבותא דמילתא. ובצאנז אוכלים צנון בלבד.

אולי משום שבכל אחד מהם יש איזו בעיה, ועל כן אוכל כמה מינים.
על פטרוזיליה, תמה המג"א מדוע הנהיגו לאכלו דכיצד מברכים עליו האדמה, והרי אינו נאכל חי.
על תפו"א העירו לעיל.
מלפפון ועגבניה - לא ידעתי.

גלרשטיין כתב:יש מנהג שנהגו לקחת בננה לכרפס

image.png

הוזכר לעיל באשכול ואף נדון בכמה הודעות החל מכאן
viewtopic.php?f=27&t=4626#p79419

אודות מה שדנו למעלה בענין צנון לכרפס.
בפיוט המתחיל אלקי הרוחות . שקיל גרגירא או כרפסא או כסברתא או "חמא" (צנון) ויטבול בחרוסת ויברך בופה"א. יש גורסים חסא. אבל היעבץ בסידורו גורס חמא. וכן בפירוש הר"ש מפלייזא על הפיוט. הנדפס באור זרוע על פסחים. כתב על פיסקא זו . הם שאר מיני ירקות שאינם מרור. ג"כ נראה מדבריו דלא גרס חסא

אמנם עבר זמנו, אך בחג חילקו עלון של הוצאת ארטסקרול עם קטעים מהספרים שיצאו לאחרונה בהוצאתם, ובעמוד בראשון הגדה של פסח של רב ראובן פיינשטיין, ומבליטים שם קטע מענין שבליל הסדר הגרמ"פ נהג לקחת לכרפס תפוח אדמה כפי שהיה נהוג במקומו ברוסיה (ובסוגריים שבמקומה של הרבנית קוברין, נהגו לקחת בצל), ולאחר שנים באמריקה, רב דוד העיר שיש לקחת לכרפס ירק חי (לא מבושל) בעל צבע ירוק, אז רב משה הביא לשולחן סלרי לכבודו, וזה פלא שכידוע רב דוד לא סטה בחייו ממנהגי והליכות הגרמ"פ, ואת זה הוא עשה בשולחן עם אביו בליל הסדר. ועוד יותר, רב משה אחז שיש לשים רק שתי מצות על השולחן וכך נהג בליל הסדר, ואילו רב דוד נהג כמקובל לשים שלש מצות.
בצילום יש פרטים נוספים למי שמבין אנגלית.

אני הקטן כתבתי (באנגלית) על אודות המילה 'כרפס' כאן: https://ohr.edu/this_week/whats_in_a_word/11624