פורום אוצר החכמה

בן ראובן כתב:ב-99% מהמקרים הנוסח הנ"ל אינו מופיע בשטר...

ויש המשתדלים לחתום על הנוסח דוקא אחרי הבדיקה, וי"ל בטעם הדבר - כדי לכלול את המכירה בברכת על ביעור חמץ.

ועל מה נסוב הביטול של הלילה, (אלו שלא מכוונים באמת להשאיר חמץ ?), ולאידך על מה נסוב של יום, אם הכל כבר מכור ומבוטל.

הביטול של הלילה נסוב על החמץ שאינו ידוע ולא נמצא בבדיקה.

הביטול של היום נסוב על כלל החמץ הנשאר ושלא היה בדעתו למוכרו (כגון אם שכח משהו מהחמץ שהשאיר למאכל, לא נשרף היטב וכדומה).

בן ראובן כתב:הביטול של הלילה נסוב על החמץ שאינו ידוע ולא נמצא בבדיקה.

הביטול של היום נסוב על כלל החמץ הנשאר ושלא היה בדעתו למוכרו (כגון אם שכח משהו מהחמץ שהשאיר למאכל, לא נשרף היטב וכדומה).

והמכירה למה נועדה ? (מי שלא מתכוון להשאיר חמץ).

הוי אומר; מצות אנשים מלומדה. (ובדוחק גדול, שמא הביטול לא חל).

וככל האמור.

חול המועד פסח תשס"ו
".........בפסח הזה מצאנו בבית מעל הארון שקית של ביסלי, ואני כמובן גם מכרתי את החמץ, וגם ביטלתי את החמץ בערב פסח.
אני אמנם ביערתי את הביסלי הזה מיד. אבל שאלתי את רבנו, אולי זה נכלל בחמץ שמכרתי, כי הרבה פעמים אומרים שמוכרים את החמץ בכל מקום שנמצא.
ורבנו ענה לי, שצריך לבער את זה, כי לא היה בדעתי על החמץ הזה למוכרו."

מתוך הספר 'רבנו' (עובדות והנהגות של מרן עובדיה יוסף זצ"ל, ע"י ה"ה אליהו שטרית הי"ו עמוד שמט).

שמעתי לפני הרבה שנים בדרשת (מוצאי) שבת הגדול של רבו של כפר חב"ד - הרב מאיר שליט"א אשכנזי, וזהו תורף הדברים עם הוספות משלי:
ישנו חמץ שיש לו מקח, כלומר שאפשר למכור אותו בשוק, כגון חבילה סגורה של ביסלי או בקבוק של משקה אלכוהולי המופק מדגן (בהנחה שהוא נחשב חמץ גמור, ואכמ"ל כלל), וישנו חמץ שאין לו מקח, ואין רגילים כלל למכור דברים כאלו בימינו, כגון חבילה פתוחה של איטריות, וכ"ש פירורי חמץ המפוזרים במקומות שונים וכו'.
המכירה - נועדה לחמץ שיש לו מקח, שאותו הגוי קונה מאיתנו ומוכר לנו בחזרה אחרי הפסח.
מקומות שנכללים במכירה - אם יש בהם גם חמץ שאין לו מקח הרי הוא מצטרף לחמץ שיש לו מקח, ועובר לרשות הגוי בחינם (כמו אם אתה מוכר בית לחברך ונשארו בבית דברים כאלו - שברור שהם עוברים לבעלותו של הקונה, וכמדובר בפוסקים סימן תל"ז לגבי חמץ בבית שכור וכו' ואכמ"ל), ולכן אין שום צורך בבדיקת חמץ במקומות אלו.
המקומות שאינם נכללים במכירה - עליהם אנו מחויבים בבדיקת חמץ, ובביעור חמץ, ובפרט לגבי חמץ שאין לו מקח, כדלקמן.
אם נמצא במהלך הפסח חמץ במקומות שאינם כלולים במכירה, אז צריך להתבונן באיזה סוג חמץ מדובר:
אם מדובר בחמץ שיש לו מקח - מכיוון שנהוג בימינו לכתוב בשטרות המכירה שמוכרים חמץ "בכל מקום שהוא" - הרי שהחמץ הזה נמכר לגוי, ודינו כחמץ של גוי לכל דבר, שבחוה"מ עושה בפניו מחיצה (או מעביר אותו בלי לגעת בו למקום המכור לגוי), ואחר הפסח - מותר לכתחילה באכילה.
אך אם מדובר בחמץ שאין לו מקח - מכיוון שהגוי לא קנה אותו לא בצורה ישירה ולא בדרך ממילא - הרי שזהו חמץ של ישראל לכל דבר, וחובה לשרפו - בתוך הפסח בברכה, ובע"פ או אחרי הפסח בלא ברכה.

עד כאן הדברים, ונראה לי שהם מיישבים את הקושיות שהוזכרו כאן.

עתה מצאתי מדריך שכתב הרב אשכנזי לפסח לפני כמה שנים, ובו מופיעים הדברים, ומצו"ב שני העמודים הרלוונטיים.