פורום אוצר החכמה

שרויה בזמנינו
הרב ברוך אבערלאנדער (אתר חב"ד) בשם הרב ירמיה כ"ץ, בעל 'מקוה מים'.
אמנם השנה בדקו וגילו בכמה מאפיות אבק לבן על המצות האפויות, ובדיקת מעבדה אישרה שאבק הזה אינו אלא "קמח שעוד לא התרטב במים". אמנם את האבק הלבן גילו רק באותם מאפיות30 (מאפיית סאטמאר והפוילישע בעקערי בהכשרו של הרב ביק) שלא משתמשים במוטות ברזל ("פינר") שבהם לשים את העיסה הדק היטב במשך כ-3 דקות עד שמגיעה לשולחן החיתוך, אבל על המצות שאפו עם מוטות ברזל לא נמצא האבק הלבן הנ"ל

אין לחוש לקמח הזה, וכמו שכתב המשנה ברורה [כמדומני] שקמח שנאפה אינו מחמיץ. כל החשש של שרויה הוא משום שיש בתוך המצה בצק שלא נאפה כל הצורך.

במעשה רב הלכות פסח אות קפז - מותר לאכול מאכלים ותבשילין העשוים מקמח מצות ואין לחוש שמא נשאר מקום שלא נאפה יפה וכשיבא במים יחמיץ דאף שלא נאפה כל צרכו עכ"פ לא גרע מקליות שאינו מחמיץ.
יש להעיר שהבדיקה נעשה בארה"ב, ויש שם זן אחר של חיטים שאינו צריך פינר כלל. בהמאפיות שאינם משתמשים במקל אין פינר כלל. בזני החטים בא"י א"א לרדד המצות בלי פינר וגם אלו שאינם משתמשים במקל של ברזל "פינים" בידים.

ויעויין בארוכה במאמרו של הרב ירחמיאל ישראל יצחק הלפרין, "השרויה - מציאות משתנה או חשש הלכתי קיים", ירושתנו ז (תשע"ד), עמ' ריח-רל, שהוא בעיקרו מאמר תגובה למאמרו של ר' גדליה אוברלאנדר.

בין גברא לגברא כתב:במעשה רב הלכות פסח אות קפז - מותר לאכול מאכלים ותבשילין העשוים מקמח מצות ואין לחוש שמא נשאר מקום שלא נאפה יפה וכשיבא במים יחמיץ דאף שלא נאפה כל צרכו עכ"פ לא גרע מקליות שאינו מחמיץ.

כמדומני שרובא דרובא אם לא כולם, סוברים כהגר"א, ואין מי שסובר שיש איסור בדבר אלא חומרא רחוקה.
לטעם שחששו לחומרא רחוקה כ"כ, שמעתי בעבר שהרוויחו בזה גם שהמצה תיאכל לבד ללא לפתן, וזה לרוב קדושתה. ואכן יש המקפידים [ואני ובית אבי בכללם] שלא לאכול את המצה עם שום דבר, אף לא עם ירק וכד', למרות שאין בזה חשש כלל.

איש רגיל כתב: לטעם שחששו לחומרא רחוקה כ"כ, שמעתי בעבר שהרוויחו בזה גם שהמצה תיאכל לבד ללא לפתן, וזה לרוב קדושתה. ואכן יש המקפידים [ואני ובית אבי בכללם] שלא לאכול את המצה עם שום דבר, אף לא עם ירק וכד', למרות שאין בזה חשש כלל.

זה מופיע כבר בדברי רבינו אליעזר ב"ר נתן ממגנצא, גדול חכמי אשכנז בדורו של ר"ת, כטעם הראשוני להנהגת אלו שאין אוכלים שרויה

יישר כח גדול!
תוכל לתת לרשום מ"מ מדוייק?

הרוקח לא כ"כ אלא לגבי ליל ראשון של פסח, לא לכל הפסח.
בבריסק יש ענין שלא לאכול שרויה ביום ראשון מטעם כעין זה, והוא ע"פ מש"כ בחידושי הגרי"ז על ענין פסח לאסור מצה עשירה ביום ראשון, וחוששין שגם שרויה בכלל זה.

מזמור שיר כתב:אין לחוש לקמח הזה, וכמו שכתב המשנה ברורה [כמדומני] שקמח שנאפה אינו מחמיץ. כל החשש של שרויה הוא משום שיש בתוך המצה בצק שלא נאפה כל הצורך.

הבעיה היא הקמח הבלתי אפוי שמרחף בחלל המאפייה ונח על המצות אחרי שיצאו מן התנור.

כל מי שהיה פעם במאפיה יודע שאין ולא יכול להיות קמח בחלל היכן שיוצאים המצות

איש רגיל כתב:ואכן יש המקפידים [ואני ובית אבי בכללם] שלא לאכול את המצה עם שום דבר, אף לא עם ירק וכד', למרות שאין בזה חשש כלל.

גם בביתי נוהגים כן, ובבתי רבים אחרים, ומפני החשש - שמא בחיתוך או בקליפת הירק נגעה בו ונשארה עליו טיפת מים. זו לא מציאות כ"כ רחוקה, בהתחשב בגודלו של מטבח הפסח ובתדירות שטיפת הכלים - סכינים, מקלפים, צלחות וכדו'.

מזמור שיר כתב:אין לחוש לקמח הזה, וכמו שכתב המשנה ברורה [כמדומני] שקמח שנאפה אינו מחמיץ. כל החשש של שרויה הוא משום שיש בתוך המצה בצק שלא נאפה כל הצורך.

טעות גמורה! המשנה ברורה (סי' תסג סק"ח) כתב להדיא שקמח שנקלה בתנור יש לחוש שמא לא נקלה יפה ויכול לבוא לידי חימוץ [ובדיעבד גמור יש להקל].
ובעיני ראיתי באחד המאפיות שנראה על הבצק מעט קמח שלא נילוש יפה, ונשאל בעל המאפיה היאך ניתן לאכול מצות אלו למי שאינו מקפיד על שרויה, וטען בעל המאפיה שבחום התנור כל הקמח נשרף לחלוטין. ויש לבדוק את המציאות בזה!!!!

אמן כתב:כל מי שהיה פעם במאפיה יודע שאין ולא יכול להיות קמח בחלל היכן שיוצאים המצות

במאפיית מצות יד הרי שופכים את הקמח לקערה ואח"כ את המים לקמח, ובהחלט זה יכול להפריח מעט אבקת קמח לחלל המאפייה, ויכול בהחלט לרחף לאיזור התנור.

אפרקסתא דעניא כתב:

אמן כתב:כל מי שהיה פעם במאפיה יודע שאין ולא יכול להיות קמח בחלל היכן שיוצאים המצות

במאפיית מצות יד הרי שופכים את הקמח לקערה ואח"כ את המים לקמח, ובהחלט זה יכול להפריח מעט אבקת קמח לחלל המאפייה, ויכול בהחלט לרחף לאיזור התנור.

במאפיות שאני ביקרתי ישנם ב' חדרים נפרדים, ואין חוששין שמא גיררה חולדה דא"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף.

סגן אלוף כתב:

אפרקסתא דעניא כתב:

אמן כתב:כל מי שהיה פעם במאפיה יודע שאין ולא יכול להיות קמח בחלל היכן שיוצאים המצות

במאפיית מצות יד הרי שופכים את הקמח לקערה ואח"כ את המים לקמח, ובהחלט זה יכול להפריח מעט אבקת קמח לחלל המאפייה, ויכול בהחלט לרחף לאיזור התנור.

במאפיות שאני ביקרתי ישנם ב' חדרים נפרדים, ואין חוששין שמא גיררה חולדה דא"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף.

מדוע אין לדבר סוף? לא אוכלים שרויה ובזה יש סוף לדבר.

לא מבעיא במצות מכונה שהקמח יורד רק לתוך המקסר(ברובם) אלא אפי' ביד כיון שבכל המאפיות ששמעתי שמעם זה שני חדרים נפרדים (עם פתח ללקיחת המצות לתנור) א"כ אין קמח בחלל האויר היכן שיוצא המצה מהתנור וגם ל"ש גיררה חולדה כי לא שמעתי שחולדה יכולה לגרור קמח מהאויר.

אין מה להתווכח בדבר פשוט כ"כ, קמח יכול לעבור מאותו פתח שעוברים המצות לתנור, ואכן זה חשש רחוק מאד, אך החושש לזה תע"ב.

יש לזה בדיקה פשוטה מאוד. להניח בחדר שבו מוציאים המצות להתקרר לוח זכוכית נקי, כשפניו כלפי מעלה, ולאחר כמה שעות להעביר אצבע לבדוק אם לא נחה עליו שכבה דקיקה של קמח.

יעויין במכתב בעל השועה"ר [מובא אחרי הלכות פסח] שכותב שזה עשרים או שלשים שנה שהתחילו להחמיר בענין משום שכבר לא כדורות הקודמים שהי מתעסקים טוב יותר ולא היה נשאר קמח וכו', יועיי"ש.

הפשוט בפשטותו כתב:יעויין במכתב בעל השועה"ר [מובא אחרי הלכות פסח] שכותב שזה עשרים או שלשים שנה שהתחילו להחמיר בענין משום שכבר לא כדורות הקודמים שהי מתעסקים טוב יותר ולא היה נשאר קמח וכו', יועיי"ש.

והיום המצב הפוך

"טעם הנוהגין שלא לאכול מצה שרוי' רק בליל א' דפסח"
ביציב פתגם - הגדה של פסח וענייני החג, עמ' קצא

"מהזן ההולך ונכחד..."

הגרא''ק הקפיד מאוד שיהיה שרויה בישיבה, וסיפר א' מתלמידיו שפעם נודע לו בער''פ שאין קמח מצה, ושלחו מליקוואוד לניו יורק בו ביום ע''מ להביא [וזה לפני שבנו את גשר וורעזאנ''ו, וזה משך כו''כ שעות].

כמדומני שבספר אורח דוד (בהר"ן) מובא שהקפיד מאד לאכול שרויה משום עונג יו"ט

אאל''ט מובא שם שהגרש''ז שאלו מה חומרות לקבל עליו לפסח, א''ל: לאכול שרויה משום שמחת יו''ט, ולאכול רק מצות מכונה...

ראה ע' קו הע' 265.

פולסברג כתב:הגרא''ק

?

נהר שלום כתב:?

הגאון רבי אהרן קוטלר

גילוי כתב:שרויה בזמנינו
הרב ברוך אבערלאנדער (אתר חב"ד) בשם הרב ירמיה כ"ץ, בעל 'מקוה מים'.
אמנם השנה בדקו וגילו בכמה מאפיות אבק לבן על המצות האפויות, ובדיקת מעבדה אישרה שאבק הזה אינו אלא "קמח שעוד לא התרטב במים". אמנם את האבק הלבן גילו רק באותם מאפיות30 (מאפיית סאטמאר והפוילישע בעקערי בהכשרו של הרב ביק) שלא משתמשים במוטות ברזל ("פינר") שבהם לשים את העיסה הדק היטב במשך כ-3 דקות עד שמגיעה לשולחן החיתוך, אבל על המצות שאפו עם מוטות ברזל לא נמצא האבק הלבן הנ"ל

אם כבר מדברים על מעבדה בדקו שבגלל מיעוט מים שיש במצות של האשכנזים הם לא יגיעו לעולם לידי חימוץ.