היא שיחתי כתב:כל הנושא שלא יצטרך לאכול כל הכזית דגן, הוא משום פלוגתת ראשונים, האם דגן המעורב באורז הוא משום דין גרירה או משום דין טעם כעיקר ונהפך, והיא סוגיא ארוכה בחלה
אין כזה דבר סתם 'נותן שם פת', זה לא עובד ככה, דעת הרמב"ן בהל' חלה דהוא משום גרירה ודעת ר' חיים כהן משום טעם כעיקר ונהפך וכמדומה הרא"ש מביא הפלוגתא
כמדומה שכל מצה היא מזונות משום פהב"כ לשיטה של נכסס, וזה רק משום שמחשיבים את זה בפסח לעיקר הלחם, הרבה פוסקים מחזיקים שכל השנה יברך מזונות
במושג גרירה השתמש הרמב"ן לבאר מדוע חייב בחלה אע"פ
שאין כזית בכדי אכילת פרס, וגם זה נאמר רק באורז בלבד [ולא בשאר קטניות] ועם חטים ושעורים בלבד [ולא שאר מיני דגן], אך אם יש כזית בכא"פ
אי"צ לדין גרירה
ואי"צ לדין טעם כעיקר [אע"פ שצריך שישאר טעם דגן], וממילא לאו דוקא אורז וחטים ושעורים ובהכי אירינן הכא. כ"ז מתבאר מדברי הרא"ש שצינת בהלכות חלה סימן טו.
וגם הדמיון למצה נכססת אינו עולה יפה, דבפסח לכו"ע אף על פירור מצה יברך המוציא, דבשבעה ימים אלו שאין לחם אחר עומדת רק לשובע ושם פת עלה, אך הכא לדבריך בכל הפסח על מצה זו מתערובת דגן וקטניות יברך מזונות אם אינו קובע, וכדי שלא יקשי איך יוצא בה יד"ח נצטרך לומר שאכילת מצת מצוה היא שמחשיבה לה קבע.
וכל דינים אלו לא נתפרשו לא באחרונים ולא במ"ב אלא נולדים מסברות בעלמא כדי ליישב את הסתירה במ"ב.