פורום אוצר החכמה

המ"ב בסימן תנג ס"ק יד ובשעה"צ ס"ק טז כתב שבעיסה המעורבת מדגן ושאר מינים אם יש בה כזית דגן בכדי אכילת פרס יוצא יד"ח באכילת כזית ממנה, ואי"צ לאכול שיעור פרס כדי שיחשב שאכל כזית דגן, אלא כיון שיש בה השיעור הנ"ל יוצא בכל כזית ממנה אף שמעורב משאר מינים. ואף שלדעת הראב"ד צריך לאכול פרס, זו דעה יחידה ושאר פוסקים לא הזכירוהו.
ויש להעיר דבסימן תנה ס"ק מה סתם המ"ב להיפך, דגבי עיסה שיש בה מיני תבלין כתב "ועיין בפר"ח ובמ"א שדעתם דצריך לאכול כל אכילת פרס כדי שיהיה בזה כזית מצה חוץ מתבלין". ולא הביא כל חולק.
ולכאורה דבריו סותרין.

אולי יש לחלק בין אורז לתבלין
כתבתי בלי לעיין במקורותיו של המ"ב כלל רק לחדד את הנושא

תורה תמימה כתב:אולי יש לחלק בין אורז לתבלין
כתבתי בלי לעיין במקורותיו של המ"ב כלל רק לחדד את הנושא

אין זה החלוק. הפר"ח הוא בסימן תנג וקאי אאורז. וע"ע במחה"ש תנג סק"ד ותנה סק"יז.

מה שנכון נכון כתב:

תורה תמימה כתב:אולי יש לחלק בין אורז לתבלין
כתבתי בלי לעיין במקורותיו של המ"ב כלל רק לחדד את הנושא

אין זה החלוק. הפר"ח הוא בסימן תנג וקאי אאורז. וע"ע במחה"ש תנג סק"ד ותנה סק"יז.

במשנ"ב דרשו מתרצים כך בשם הגרש"ב וולדנברג, ובסוגריים הם מציינים למחה"ש הנ"ל.

דעת הפר"ח אכן שאין לחלק עי' פר"ח תנג סק"ב ותנה סק"ו
ולפום ריהטא היה נראה דדעת המשנ"ב דאורז שאני משום דבאורז יש גרירה
אכן בתנג משמע להדיא במשנ"ב דאף בשאר מינים הוא הדין ובהם ליכא גרירה, וע"כ טעמו משום טעם כעיקר ונהפך
ועל כן נראה, דדווקא באורז ומיני קטניות, אף דליכא בהו גרירה מכל מקום שייך לקבוע בהם שם לחם, דעל ידי העירוב שם לחם נתפס בהם
משא"כ תבלין דאין שייך לקבוע בהם שם לחם
עי' בחידושי הגר"ח הל' חמץ ומצה פ"ו ה"ה שיסד לעניין זה דבעינן לקבוע שם לחם על הכל

גם מהמחה"ש מוכח דלא כחלוק זה, ולא מסתבר שהמ"ב יפסוק נגד המקורות שציין בלי להעיר ע"ז. ומלבד זאת לענ"ד קשה ליישב סתירות במ"ב בדרך זו, דאין זו סתירה בין שתי ברייתות דאמרינן הכא במאי עסקינן וכו', והמ"ב נוהג לפרש דבריו.

ובאמת שגם לענין קטניות לא יצאנו מידי סתירה, דיעוין במ"ב סימן רח ס"ק מג מז ובבשעה"צ סק"מה שפסק לענין ברכת המזון על תערובת דגן עם דוחן וקטניות [דגם בזה השיעור שיהיה בתערובת כזית דגן בכא"פ] שצריך לאכול את כל הפרס. וצ"ע לישב ד"ז עם מש"כ בסימן תנג, דלכאורה שם פת לענין מצה ובהמ"ז שוה.

מה שנכון נכון כתב:
ובאמת שגם לענין קטניות לא יצאנו מידי סתירה, דיעוין במ"ב סימן רח ס"ק מג מז ובבשעה"צ סק"מה שפסק לענין ברכת המזון על תערובת דגן עם דוחן וקטניות [דגם בזה השיעור שיהיה בתערובת כזית דגן בכא"פ] שצריך לאכול את כל הפרס. וצ"ע לישב ד"ז עם מש"כ בסימן תנג, דלכאורה שם פת לענין מצה ובהמ"ז שוה.

בקושיה זו השנית כמדומה מתרצים דבברכות ליכא לדין טעם כעיקר וממילא לא שייך נהפך ובעי לאכול לכולה כזית
עי' שלמי ניסן ברכות בשם הגרח"ק שליט"א ועי' פמ"ג במ"ז רי"ס רב

היא שיחתי כתב:

מה שנכון נכון כתב:בקושיה זו השנית כמדומה מתרצים דבברכות ליכא לדין טעם כעיקר וממילא לא שייך נהפך ובעי לאכול לכולה כזית
עי' שלמי ניסן ברכות בשם הגרח"ק שליט"א ועי' פמ"ג במ"ז רי"ס רב

לא הבנתי מה ענין טעם כעיקר לכאן, דלא באנו להחשיבו לפת רק משום שיש בו טעם דגן אלא משום שיש בו כזית בכדי אכילת פרס, והשאלה אם שיעור חשוב זה נותן שם פת לכל התערובת וע"כ סגי לאכול כזית ממנה, או שרק לחלק הדגן שמעורב יש דין פת וממילא צריך לאכול את כל הפרס.
ובכל אופן לדבריך יצא שעל מצה זו יברך מזונות ועל המחיה ואעפ"כ יצא בה ידי מצות מצה, והוו תרתי דסתרי כמבואר במ"ב סימן תסא סעיף ד. [אם לא נדחוק דמצות מצה מיחשיב ליה כקביעת סעודה על פהב"כ, וכ"ז לא נראה לענ"ד].

מה שנכון נכון כתב:

היא שיחתי כתב:

מה שנכון נכון כתב:בקושיה זו השנית כמדומה מתרצים דבברכות ליכא לדין טעם כעיקר וממילא לא שייך נהפך ובעי לאכול לכולה כזית
עי' שלמי ניסן ברכות בשם הגרח"ק שליט"א ועי' פמ"ג במ"ז רי"ס רב

לא הבנתי מה ענין טעם כעיקר לכאן, דלא באנו להחשיבו לפת רק משום שיש בו טעם דגן אלא משום שיש בו כזית בכדי אכילת פרס, והשאלה אם שיעור חשוב זה נותן שם פת לכל התערובת וע"כ סגי לאכול כזית ממנה, או שרק לחלק הדגן שמעורב יש דין פת וממילא צריך לאכול את כל הפרס.
ובכל אופן לדבריך יצא שעל מצה זו יברך מזונות ועל המחיה ואעפ"כ יצא בה ידי מצות מצה, והוו תרתי דסתרי כמבואר במ"ב סימן תסא סעיף ד. [אם לא נדחוק דמצות מצה מיחשיב ליה כקביעת סעודה על פהב"כ, וכ"ז לא נראה לענ"ד].

כל הנושא שלא יצטרך לאכול כל הכזית דגן, הוא משום פלוגתת ראשונים, האם דגן המעורב באורז הוא משום דין גרירה או משום דין טעם כעיקר ונהפך, והיא סוגיא ארוכה בחלה
אין כזה דבר סתם 'נותן שם פת', זה לא עובד ככה, דעת הרמב"ן בהל' חלה דהוא משום גרירה ודעת ר' חיים כהן משום טעם כעיקר ונהפך וכמדומה הרא"ש מביא הפלוגתא
כמדומה שכל מצה היא מזונות משום פהב"כ לשיטה של נכסס, וזה רק משום שמחשיבים את זה בפסח לעיקר הלחם, הרבה פוסקים מחזיקים שכל השנה יברך מזונות

היא שיחתי כתב:כל הנושא שלא יצטרך לאכול כל הכזית דגן, הוא משום פלוגתת ראשונים, האם דגן המעורב באורז הוא משום דין גרירה או משום דין טעם כעיקר ונהפך, והיא סוגיא ארוכה בחלה
אין כזה דבר סתם 'נותן שם פת', זה לא עובד ככה, דעת הרמב"ן בהל' חלה דהוא משום גרירה ודעת ר' חיים כהן משום טעם כעיקר ונהפך וכמדומה הרא"ש מביא הפלוגתא
כמדומה שכל מצה היא מזונות משום פהב"כ לשיטה של נכסס, וזה רק משום שמחשיבים את זה בפסח לעיקר הלחם, הרבה פוסקים מחזיקים שכל השנה יברך מזונות

במושג גרירה השתמש הרמב"ן לבאר מדוע חייב בחלה אע"פ שאין כזית בכדי אכילת פרס, וגם זה נאמר רק באורז בלבד [ולא בשאר קטניות] ועם חטים ושעורים בלבד [ולא שאר מיני דגן], אך אם יש כזית בכא"פ אי"צ לדין גרירה ואי"צ לדין טעם כעיקר [אע"פ שצריך שישאר טעם דגן], וממילא לאו דוקא אורז וחטים ושעורים ובהכי אירינן הכא. כ"ז מתבאר מדברי הרא"ש שצינת בהלכות חלה סימן טו.
וגם הדמיון למצה נכססת אינו עולה יפה, דבפסח לכו"ע אף על פירור מצה יברך המוציא, דבשבעה ימים אלו שאין לחם אחר עומדת רק לשובע ושם פת עלה, אך הכא לדבריך בכל הפסח על מצה זו מתערובת דגן וקטניות יברך מזונות אם אינו קובע, וכדי שלא יקשי איך יוצא בה יד"ח נצטרך לומר שאכילת מצת מצוה היא שמחשיבה לה קבע.
וכל דינים אלו לא נתפרשו לא באחרונים ולא במ"ב אלא נולדים מסברות בעלמא כדי ליישב את הסתירה במ"ב.

מה שנכון נכון כתב:

היא שיחתי כתב:כל הנושא שלא יצטרך לאכול כל הכזית דגן, הוא משום פלוגתת ראשונים, האם דגן המעורב באורז הוא משום דין גרירה או משום דין טעם כעיקר ונהפך, והיא סוגיא ארוכה בחלה
אין כזה דבר סתם 'נותן שם פת', זה לא עובד ככה, דעת הרמב"ן בהל' חלה דהוא משום גרירה ודעת ר' חיים כהן משום טעם כעיקר ונהפך וכמדומה הרא"ש מביא הפלוגתא
כמדומה שכל מצה היא מזונות משום פהב"כ לשיטה של נכסס, וזה רק משום שמחשיבים את זה בפסח לעיקר הלחם, הרבה פוסקים מחזיקים שכל השנה יברך מזונות

במושג גרירה השתמש הרמב"ן לבאר מדוע חייב בחלה אע"פ שאין כזית בכדי אכילת פרס, וגם זה נאמר רק באורז בלבד [ולא בשאר קטניות] ועם חטים ושעורים בלבד [ולא שאר מיני דגן], אך אם יש כזית בכא"פ אי"צ לדין גרירה ואי"צ לדין טעם כעיקר [אע"פ שצריך שישאר טעם דגן], וממילא לאו דוקא אורז וחטים ושעורים ובהכי אירינן הכא. כ"ז מתבאר מדברי הרא"ש שצינת בהלכות חלה סימן טו.

טעות בידך
כל מה דמהני מה דיש כזית, הוא רק אם הוא באמת אוכל הכזית,
אם אינו אוכל כל הכזית, חייבים להגיע או לדין טעם כעיקר או לדין גרירה, ואי"צ לפנים, ולא נחלק על זה אדם מעולם

נ"ל החילוק שבסי' תנ"ג מיירי בעירב קמח בקמח ובס' תנ"ה מיירי שעירב תבלין לא טחון בתוך העיסה והוא ניכר כדמיירי שם בשומשומין.

מה שנכון נכון כתב:במושג גרירה השתמש הרמב"ן לבאר מדוע חייב בחלה אע"פ שאין כזית בכדי אכילת פרס, וגם זה נאמר רק באורז בלבד [ולא בשאר קטניות] ועם חטים ושעורים בלבד [ולא שאר מיני דגן], אך אם יש כזית בכא"פ אי"צ לדין גרירה ואי"צ לדין טעם כעיקר [אע"פ שצריך שישאר טעם דגן], וממילא לאו דוקא אורז וחטים ושעורים ובהכי אירינן הכא. כ"ז מתבאר מדברי הרא"ש שצינת בהלכות חלה סימן טו.

גם הרא"ש זקוק לזה, ראה בשורותיים האחרונות ברא"ש שם. דהיינו, שאף אי נימא טעם כעיקר ויש בעיסה טעם חטה, מ"מ סוף סוף אין בו כח להחמיץ, כיון שהאורז גובר עליו, ומחמת הלישה נעשים שניהם בעלי אופי אחד, וכל שהאורז אינו מחמיץ, גם החטה לא תחמיץ, אף שיש טעם חטה. ולכן אמר הירושלמי (לדעת הרא"ש) שהאורז נגרר, כלומר בכדי שהחטה תחמיץ. ואולם עדיין יוצאים י"ח מחמת "טעם כעיקר". [ראה חזו"א זרעים, ליקוטים, ענין ראשון].