הערה גדולה בדין זמן מזיגת ד' כוסות

[היא שיחתי]

העירני ידידי שליט"א להאי עניינא
ידועה פלוגתת הבית יוסף והפרי חדש בדין ד' כוסות על הסדר, והעמיד הפלוגתא הביה"ל בסי' תעב ס"ח דדעת הבית יוסף בסי' תפד דדין על הסדר הוא משום דלא הויא חשיבות שתיה של ד' כוסות בשותה ברציפות, ואילו דעת הפר"ח שם דבעינן על הסדר משום דבעינן על סדר ההגדה דווקא, ונפק"מ בשותה ד' כוסות שאינם רצופים אבל שלא על סדר ההגדה, ופלוגתת ראשונים היא

ולמעשה כתב המשנ"ב לחוש לפר"ח וברור הוא הואיל וכמה ראשונים סברי הכי

והנה, עוד פלוגתא היא בגדר ד' כוסות, האם הוא דין שתיה או דין אמירה על הכוס, והעמיד הנידון הגרי"ז בדבריו הידועים בעניין ד' כוסות, ולכאורה יש לחוש לדעה שהוא מדין אמירה על הכוס ולא רק דין שתיה

ואם כן, לכאורה יש להקפיד למלאות הכוס בזמן המתאים שכתוב בהגדות, שאם ימלא הכוס ברגע האחרון לפני השתיה, נמצא שלא נאמרה על הכוס כל סדר ההגדה, ונמצא דאין שתיית הכוס על הסדר ולא יצא,

ועל כן, אם שכח למלאות כוסו בזמן, לכאורה יש לו להחמיר ולמלאותה ולשוב ולומר חלק מנוסח ההגדה שקדם לכוס זו, שתחול על כוס זו דין אמירה

אכן יש להקל בזה אם בקבוק היין מונח על השולחן ונמצא דהאמירה נתפסה על בקבוק היין ופלוגתת אחרונים היא ואכמ"ל

[צולניק]

לא רק זה אלא שבית בריסק הקפידו להחזיק הכוס בכל משך אמירת ההגדה [ולא רק במקומות שכתוב להחזיק] לפי שהכוס נתקן על ההגדה.

[ד"א אולי כדאי להעביר אשכול זה למקומו המתאים - 'פסח']

[מה שנכון נכון]

עיין מ"ב סימן תעג סק"סד ומדבריו נלמד שהנח להם לישראל.

[מה שנכון נכון]

לא רק זה אלא שבית בריסק הקפידו להחזיק הכוס בכל משך אמירת ההגדה [ולא רק במקומות שכתוב להחזיק] לפי שהכוס נתקן על ההגדה.

ספר שבולי הלקט סדר פסח סימן ריח

מוזגין כוס שני ונוטל כל אחד ואחד כוסו בימינו והקערה או הסל בשמאלו שבהם כל הדברים הראוין להיות שם כמו שהזכרנו למעלה ומגביהין את הקערה ואומרים פה אחד בהלל ובשיר [ובנחת] הא לחמא עניא כו' שכן מצינו באבותינו במצרים שאמרו שירה והלל על אכילת מצה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב וכו'... באגדה מנין כשקוראין באגדה נוטל כל אחד ואחד כוסו בידו לפי מה שמצינו באגדה מנין שאין אומרין שירה אלא על היין שנאמר ותאמר אליהם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח דשתו ליה אלהים במה משמח הוי אומר בשירה:

[גאולה בקרוב]

האמת שאלא ראיתי לאחרונה את דברי הגרי"ז, וכמדומה שעוסק בדברי התוס' ריש ערבי פסחים שיש לו צד לומר שבעה"ב מוציא ידי חובה את בני ביתו בשתיית הכוס, כמו קידוש, וא"כ לפי מה שברור שלא קיי"ל כך, הרי ודאי שאין זהאלא דין שתיה.
ומקום הספק לא ברור לי, שהרי בגמרא פסחים קיז: מבואר להדיא [לפחות למ"ד ברכת המזון אינה טעונה כוס, וכך נוהגים] שחז"ל תקנו שתיית ארבע כוסות דרך חירות, ורק אגב זה תקנו לחלקן כל אחד למצוה אחרת, אבל מהיכי תיתי לומר שהלל או הגדה טעון כוס?
וממילא לענ"ד לכתחילה ודאי שימזוג במקום שחז"ל אמרו למזוג, אבל אין זה לעיכובא, וודאי לא צריך להחמיר כחומרא דלעיל למזוג ולומר שוב.

[ישראל אליהו]

ואם כן, לכאורה יש להקפיד למלאות הכוס בזמן המתאים שכתוב בהגדות, שאם ימלא הכוס ברגע האחרון לפני השתיה, נמצא שלא נאמרה על הכוס כל סדר ההגדה, ונמצא דאין שתיית הכוס על הסדר ולא יצא,

ועל כן, אם שכח למלאות כוסו בזמן, לכאורה יש לו להחמיר ולמלאותה ולשוב ולומר חלק מנוסח ההגדה שקדם לכוס זו, שתחול על כוס זו דין אמירה

גם נראה לכאו', שאם נשפך לו היין, צריך לשוב ולמזוג, ולומר ההגדה.

אכן יש להקל בזה אם בקבוק היין מונח על השולחן ונמצא דהאמירה נתפסה על בקבוק היין ופלוגתת אחרונים היא ואכמ"ל

לענ"ד נראה דתקנת חז"ל היתה שיאמרו ההגדה על הכוס, ולא על הבקבוק.
שעבור זה תקנו לשתות ד' כוסות, כדי לומר עליהם ההלל והגדה (תוס' סוכה ל"ח).

[עושה חדשות]

השלמה מענינת:

הגדה על הכוס - ר''י בר יקר.png (53.31 KiB) נצפה 1800 פעמים

וע"ע ארחו"ח סדר ליל הפסח אות ז מה שהביא בשם הרא"ה.