מספרים שמרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל לא יכל לשתות יין או מיץ ענבים בכלל, והלך לשאול את מרן הרב מבריסק מה לעשות, וענה לו דהרי שיטת תוס' בפסחים (צט, ב ד"ה לא יפחות) שדין ד' כוסות של ליל הסדר הוי אותו גדר כמו קידוש בליל שבת, ולכן אפשר לצאת בשומע כעונה בלי לשתות כלל (עי' בחידושי מרן רי"ז הלוי הל' חו"מ שהאריך בזה), וכשסיפר הפסק הזה למרן החזו"א אמר לו שאין תוס' כזה.
והנה כאשר ספרתי את זה למו"ר מרן הגר"ש בירנבוים ז"ל מיד פתח התוס' בפסחים, וניסה לראות איך הבין החזו"א את התוס', דהא כל השנים היה פשיטא ליה כמרן הגרי"ז, אבל אחרי הרבה זמן של עמל ועם כמה נסיונות להבין פשט אחר הוא סגר הגמ' ואמר שאינו יורד לסוף דעתו של החזו"א.
וכן מביא מרן הגר"מ שטרנבוך שפעם מרן הגרי"ז היה בדרך עם אחיו הגר"מ והיה להם רק ארבע כוסות של יין ביניהם, והחליטו שאע"פ שאחד מהם יכול לצאת ידי חובתו עם חמר מדינה, מ"מ יותר טוב לעשות כשיטת התוס' בפסחים, ואחד יוציא את השני מדין שומע כעונה אע"פ שרק אחד מהם יוכל לשתות ארבע כוסות.
חפשתי בחזו"א ובספרי גדולי תלמידיו ולא מצאתי התייחסות לענין זה, ואדרבה, בספר אמרי יושר (לב"א הגאון רבי מאיר גריינימן שליט"א) נמצא מפורש כהבנת הגרי"ז [כמובן דלאו משמיה], האם ידוע איזה מקור להנ"ל?