האם צריך למכור כסות בשביל ד' כוסות

[פשוטה של משנה]

לא יפחתו לא ארבע כוסות ואפילו מן התמחוי
הרשב"ם למד מכאן דין חדש שצריך למכור כסותו בשביל ארבע כוסות, לפי שהוקשה לו מהו 'ואפי' מן התמחוי' דמאי גרע עני זה משאר עניים, ועל כן פי' שאפי' עני זה שהוא עני שבעניים שאין לו כלום חייב למכור כסותו אם לא נתנו לו הגבאים.
ברם בגמ' ב"ב ח. הובאה ברייתא שעני תמחוי היינו עני מעיר אחרת שהוא אורח כאן ואין בני העיר חייבים לתת לו אלא שתי סעודות מזונו לאותו היום, כי אין חייבים לתת לו צדקה אלא את הכורח בלבד ולא מעבר לזה. ומעתה המשנה מבוארת בפשטות שהיה ס"ד שאין הגבאים מחוייבים לתת מזון שתי סעודות אלא לעניי העיר ולא לעניי עיר אחרת שאין זה בכלל כדי חייו, וקמ"ל שחובה זו היא בכלל הצרכים המינימליים שמחוייבים לספקם אף לעניי עולם. ונמצינו למדים שאין כאן מקור לדינו של הרשב"ם שחייב למכור כסותו בשביל ארבע כוסות.
ותימה גדולה היא על הרשב"ם ושאר מפרשים שהתעלמו מסוגיא מפורשת.
אודה למי שיאיר עיני בתמיהה זו.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי, מה לפי דעתך הדין בעני המתפרנס מן התמחוי ונמצא בעיר שאין בה תמחוי, חייב למכור כסותו או להשכיר עצמו כדי שיהיה לו ארבעה כוסות?
אם תאמר שכן הן הן דברי הרשב"ם. ואם תאמר שלא, א"כ אין משנה דידן דין בחיוב ארבעה כוסות אלא הגדרה בכדי מחסורו, זה לא היה נראה לרשב"ם, והרשב"ם ביאר את זה בפירוש בד"ה הקודם שאע"פ שכתוב ולא יפחתו לו, היינו גם שהוא מחוייב עיי"ש.

[פשוטה של משנה]

לא הבנתי, מה לפי דעתך הדין בעני המתפרנס מן התמחוי ונמצא בעיר שאין בה תמחוי, חיי למכור כסותו או להשכיר עצמו כדי שיהיה לו ארבעה כוסות?
אם תאמר שכן הן הן דברי הרשב"ם. ואם תאמר שלא, א"כ אין משנה דידן דין בחיוב ארבעה כוסות אלא הגדרה בכדי מחסורו, זה לא היה נראה לרשב"ם.

בפשטות אין נראה לחייבו שהרי הוא הרבה יותר מחומש ומצות עשה אין חייבים ביותר מחומש, ומה עוד שהיא מצוה דרבנן.
כמובן שהמשנה היא דין בארבע כוסות לומר שאע"פ שאינם חייבם לתת לו שאר צרכי מצוה כמו לולב וכיו"ב מ"מ כאן חייבו חכמים תוספת חובה בצדקה מפני שארבע כוסות נחשבים לצורך בסיסי לאדם כמו שתי סעודות בכדי שיהיה נחשב כבן חורין בליל פסח.
עכ"פ הרשב"ם לא מסברא חידש כן אלא שכך הבין פשט במשנה, ועל כך יצאתי לדון.

[לומד_בישיבה]

לא יפחתו לא ארבע כוסות ואפילו מן התמחוי
הרשב"ם למד מכאן דין חדש שצריך למכור כסותו בשביל ארבע כוסות, לפי שהוקשה לו מהו 'ואפי' מן התמחוי' דמאי גרע עני זה משאר עניים, ועל כן פי' שאפי' עני זה שהוא עני שבעניים שאין לו כלום חייב למכור כסותו אם לא נתנו לו הגבאים.
ברם בגמ' ב"ב ח. הובאה ברייתא שעני תמחוי היינו עני מעיר אחרת שהוא אורח כאן ואין בני העיר חייבים לתת לו אלא שתי סעודות מזונו לאותו היום, כי אין חייבים לתת לו צדקה אלא את הכורח בלבד ולא מעבר לזה. ומעתה המשנה מבוארת בפשטות שהיה ס"ד שאין הגבאים מחוייבים לתת מזון שתי סעודות אלא לעניי העיר ולא לעניי עיר אחרת שאין זה בכלל כדי חייו, וקמ"ל שחובה זו היא בכלל הצרכים המינימליים שמחוייבים לספקם אף לעניי עולם. ונמצינו למדים שאין כאן מקור לדינו של הרשב"ם שחייב למכור כסותו בשביל ארבע כוסות.
ותימה גדולה היא על הרשב"ם ושאר מפרשים שהתעלמו מסוגיא מפורשת.
אודה למי שיאיר עיני בתמיהה זו.

לצערי לא ירדתי לסוף דעתך.
ולא ידעתי היכן ראית ברשב"ם שלא כדבריך, הן אמת שאסור לו לקבל מן התמחוי וכפי שכתבת להביא מב"ב ועל כן מקשה הרשב"ם אם כן מהו ואפילו מן התמחוי ועל זה יישב דקמ"ל שגם הוא חייב בארבע כוסות על ידי שימכור את כסותו.
ומדוע החלטת שהרשב"ם חייב להסביר כפי שהנך מסביר.
--
ועוד מעט והיית סוקל אותו באבנים על שאינו מפרש כפי שהנך מפרש :)

[חשבונות רבים]

לעיון הקהל הקדוש

[יונטף]

הפשט בדברי הרשב"ם כדלהלן: עיי"ש שם בגמ' קי"ב ששאלה ע"ז פשיטא, ועונה לא נצרכה אלא לר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות .והמעיין במקור דברי ר"ע בגמ' בשבת, רואה שדברי ר"ע נאמרו לגבי חלוקת הקופה בשבת. שגם לעני עיר אחרת צריך לתת בשבת ג' סעודות והוא יכול לקחת שזה מצוות שבת עיי"ש. וע"ז אמר ר"ע עשה שבתך חול שיכול העני לקחת רק ב' סעודות כדי חייו אבל לא יותר כי השאר הוא בגדר של עשיית מצוות ולא כדי חייו וא"כ אם אומרת הגמ' שכאן מחוייב העני לקחת ד' כוסות אפי' לר"ע אפי' שזה מצווה ולא כדי חייו למד מזה הרשב"ם שזה סוג מצווה אחרת שאינה לפי גדרי כל המצוות של חומש וכדו' אלא מוכר כסותו (וההסבר לכאו' שכאן אין ענין המצווה בעשייתה שאז חובת ההשתדלות עליה מוגבלת אלא חובתה לדאוג שיהיה לו ודו"ק ואכמ"ל)

כתבתי בקיצור לפי ענין המקום. ומהזכרון. אקווה שזה מובן.

[פשוטה של משנה]

לא יפחתו לא ארבע כוסות ואפילו מן התמחוי
הרשב"ם למד מכאן דין חדש שצריך למכור כסותו בשביל ארבע כוסות, לפי שהוקשה לו מהו 'ואפי' מן התמחוי' דמאי גרע עני זה משאר עניים, ועל כן פי' שאפי' עני זה שהוא עני שבעניים שאין לו כלום חייב למכור כסותו אם לא נתנו לו הגבאים.
ברם בגמ' ב"ב ח. הובאה ברייתא שעני תמחוי היינו עני מעיר אחרת שהוא אורח כאן ואין בני העיר חייבים לתת לו אלא שתי סעודות מזונו לאותו היום, כי אין חייבים לתת לו צדקה אלא את הכורח בלבד ולא מעבר לזה. ומעתה המשנה מבוארת בפשטות שהיה ס"ד שאין הגבאים מחוייבים לתת מזון שתי סעודות אלא לעניי העיר ולא לעניי עיר אחרת שאין זה בכלל כדי חייו, וקמ"ל שחובה זו היא בכלל הצרכים המינימליים שמחוייבים לספקם אף לעניי עולם. ונמצינו למדים שאין כאן מקור לדינו של הרשב"ם שחייב למכור כסותו בשביל ארבע כוסות.
ותימה גדולה היא על הרשב"ם ושאר מפרשים שהתעלמו מסוגיא מפורשת.
אודה למי שיאיר עיני בתמיהה זו.

לצערי לא ירדתי לסוף דעתך.
ולא ידעתי היכן ראית ברשב"ם שלא כדבריך, הן אמת שאסור לו לקבל מן התמחוי וכפי שכתבת להביא מב"ב ועל כן מקשה הרשב"ם אם כן מהו ואפילו מן התמחוי ועל זה יישב דקמ"ל שגם הוא חייב בארבע כוסות על ידי שימכור את כסותו.
ומדוע החלטת שהרשב"ם חייב להסביר כפי שהנך מסביר.
--
ועוד מעט והיית סוקל אותו באבנים על שאינו מפרש כפי שהנך מפרש :)

לא ירדתי לסוף דעתך למה העלית בדעתך מחשבת הבל מזוייעת כזו שאני רוצה לסקול את הרשב"ם חלילה וחס, ולמה סבור אתה שלדעתי הרשב"ם 'חייב' לפרש כמותי.
כל מה שאמרתי הוא שהרשב"ם מפרש דמיירי בעני שבעניים שאין לו כלום והגבאים לא נתנו לו, ואני אמרתי שלפי הגמ' הנ"ל יש לפרש שמיירי בגבאים עצמם שחייבים לתת לו אע"פ שהוא בן עיר אחרת.
[והרשב"ם לשיטתו לא יכל לפרש כן, שהרי מה שהוא עני שבעניים אינה סיבה לקפחו כמובן, וע"כ הוצרך לומר דמיירי באין הגבאים נותנים, ובעני רגיל פשיטא שצריך למכור חפצים בשביל זה, וקמ"ל שאפי' עני זה שאין לו כלום מלבד כסותו ג"כ חייב למכרה]
ואלו דברים פשוטים למי שרוצה ללמוד ולא לקנטר.

[לומד_בישיבה]

אמרתי לך שאפשר שהרשב"ם פירש כפי שפירש, משום שאכן הוקשה לו מסוגיית הגמ' בבא בתרא שהבאת אתה, שנותנים מן התמחוי רק את ההכרח, ולא רצה הרשב"ם לתרץ שד' כוסות הנם כמו ההכרח, והעדיף לפרש שקמ"ל שיצטרך למכור כסותו. ומה ענית לי על כל זה.
שוב כבודו לקח את הסוגיא בבבא בתרא להקשות מזה על הרשב"ם (שאילו היה יודע מהסוגיא בבבא בתרא לא היה צריך לחדש שקמ"ל שצריך למכור את כסותו) ואני ביקשתי עם הסוגיא בבבא בתרא לפרש את דברי הרשב"ם. (שהיות ומן התמחוי נותנים רק את ההכרח משום כך בהכרח שכוונת התנא להשמיענו שיצטרך למכור את כסותו).

באמת שלא הצלחתי להבין מה ענית לי זה עתה.

[לומד_בישיבה]

יתירא מכך:
לא מצינו בשום מקום ברשב"ם שגבאי הצדקה חייבים ליתן עבור ארבע כוסות מה שאינם עושים כל השנה. וראה רשב"ם בד"ה ולא יפחתו לו שכתב בזה"ל. לישנא דלא יפחתו אגבאי צדקה קאי. והוא הדין נמי אם לא יתנו לו שצריך שיחזור בכל כוחו אחריו, אלא אורחא דמילתא נקט שרגילין ליתן לו ארבע כוסות יעו"ש. הרי מבואר שאין כל חיוב על גבאי הצדקה לתת לעני עבור ארבע כוסות מעבר למה שרגילים לתת לו במשך השנה כולה. ולדעת הרשב"ם נקט התנא לשון "ולא יפחתו" משום אורחא דמילתא. - מדוע אם כן סברת הרב פשוטה שהתנא בא לחדש שעל גבאי הצדקה לתת לו מעבר למה שרגילים לתת לו. וסברא זו הינה המצאה שלך בלבד הרב פשוטה, ושפיר מובן מדוע פירש הרשב"ם שהכוונה בזה שצריך למכור כסותו - אך לחייב את הגבאי צדקה לתת יותר מאשר תמיד עבור הד' כוסות מאן דכר שמיה.
ואני חוזר להתחלה: הרשב"ם לא עלה בדעתו לומר שהתנא בא לעשות כללים חדשים בהלכות צדקה אצל ד' כוסות, התנא לדעת הרשב"ם בא לפרש גודל החיוב שמוטל על העני לשתות ד' כוסות ושעליו לחזר אחריהם בכל מחיר.
ועיין גם תוס' ד"ה ואפילו עני שכתבו שם להסביר מדוע הייתי אומר שעניים מותר להם לפחות מד' כוסות.

[לומד_בישיבה]

אחר כתבתי זאת חיפשתי במ"ב ומצאתי בסימן תע"ב ס"ק מ"ב בזה"ל
ימכור מלבושו - היינו [נז] אם הגבאים לא נתנו לו אעפ"כ אין לו לפטור עצמו אכן באמת הם מחויבים ליתן לעניים ארבע כוסות ותמיהני על איזה מקומות שאין משגיחין ע"ז הלא דבר זה פשוט ומבואר [נח] בכמה פוסקים:
ובשער הציון שם ס"ק נח כתב
(נח) רמב"ם וסמ"ג ורשב"ם ושאר פוסקים:
ואנוכי לא ידעתי היכן ראה המשנה ברורה בדברי הרשב"ם שיש לגבאי צדקה לתת עבור ד' כוסות. וכפי שכבר הארכנו בזה כוונת התנא להשמיע לן דיני העני שעל העני לחזר אחר ארבע כוסות ולא בדיני צדקה עוסקת המשנה.

[לומד_בישיבה]

לא יפחתו לא ארבע כוסות ואפילו מן התמחוי
הרשב"ם למד מכאן דין חדש שצריך למכור כסותו בשביל ארבע כוסות, לפי שהוקשה לו מהו 'ואפי' מן התמחוי' דמאי גרע עני זה משאר עניים, ועל כן פי' שאפי' עני זה שהוא עני שבעניים שאין לו כלום חייב למכור כסותו אם לא נתנו לו הגבאים.

וכתב לי על כך באישי ת"ח מפורסם שעני המתפרנס מן התמחוי מצבו קשה יותר לאו דווקא מפני שאין הגבאי צדקה מביאים לו עד שלא נותר לו ברירה אלא למכור את כסותו אלא שלפי החשבון הנוטל מן התמחוי בהכרח חמור יותר ולעני גדול יותר ייחשב.
וזה לשונו.

דיברתי עם וכו' ואמר לי פשט עוד יותר פשוט. הגמרא אומרת על זה כדתנן מי שיש לו מזון ארבעה עשר סעודות לא יקח מן הקופה ומי שיש לי מזון שתי סעודות, א"כ מצוי שהעני המקבל מן הקופה יש לו עוד קצת ממון, כי יש לו מזון לחמשה ימים ואפ"ה כיוון שאין לו מזון ארבעה עשר מקבל מן הקופה וא"כ הוא לא הדוגמא לאדם שאין לו כלום. אבל כשרוצים להגיד אדם שאין לו כלום זה עני המתפרנס מן התמחוי כי הוא אין לו אפילו מזון היום הזה (המכסימום שיכול להיות לו הוא פחות משתי סעודות) וכך הבין הרשב"ם את הגמרא שזה מה שבאה לומר במשנה

[פשוטה של משנה]

תמיהתך על המ"ב אינה כלום, כי ברור שהרשב"ם מתכוון שהם חייבים לתת לו, ודבריך שהם יכולים לתת אם רוצים אין בהם ממש, כי מדובר בכספי צדקה ואם לא מגיע לו א"א שיתנו לו מרצונם הטוב.
בכל אופן דברי אותו ת"ח שציטטת הם פשוטים ומפורשים ברשב"ם וכך הבנתי אף אני מתחילה את דבריו, וע"ז הקשיתי את מה שהקשיתי.

[לומד_בישיבה]

גם אם אין בה כלום בקושיא שהקשיתי על המ"ב עדיין אין זה אומר שיש ממש בקושייתך בתחילת האשכול שהיה לו לרשב"ם לפרש שהכוונה היא לגבאים שאפילו הלוקח מן התמחוי על הגבאים מוטל החיוב לתת לו עבור ד' כוסות.

כבודו בתחילת האשכול הקשה את שהקשה כאשר יצא מתוך הנחה שדיני צדקה נאמרה כאן, ולא היא, דיני עני ודרך חרות מלמדינו התנא. ולא ניתן להקשות בדוחק, וכל קושייתך היא אך ורק לאחר שהנחת הנחה שכוונת התנא ללמדינו הלכות צדקה מה שלא הוכחת משום מקום ובשום מקום. לא יתכן שאתה מתבצר בעמדה שלך ללא כל בסיס ומכוח זה אתה בא לשאול על הרשב"ם.

גם מה שכתבת שאין בה כלום בקושיא שלי על המ"ב וכו' אין זה נכון כלל ועיקר. יתכן בהחלט שמותר לתת לו צדקה לד' כוסות אך בסדר העדיפות של צדקה הוא נמצא במקום נמוך מאוד, ושוב קשיא מהו שהקשה המ"ב איך זה שאין אנו נותנים כסף לעני עבור ארבע כוסות. בשעה שהוא בתחתית סולם העדיפות של צדקה. וצרכי עמך מרובים - וכן משמע מדברי הרשב"ם שיתכן ויתנו לו מן הצדקה עבור הד' כוסות ויתכן שלא.

ומה שכתבת

בכל אופן דברי אותו ת"ח שציטטת הם פשוטים ומפורשים ברשב"ם וכך הבנתי אף אני מתחילה את דבריו, וע"ז הקשיתי את מה שהקשיתי.

לא ירדתי לסוף דעתך. במחילת כבוד תורתך.

[בברכה המשולשת]

זכורני שהגרי"ב ז'ולטי עסק בעניין זה (כמדומני לא במשנת יעבץ אלא במאמר שנמצא באוצר)
ומצאתי כעת מ"ש בה בעניי בטיוטת ספרי:
על סיוע כספי לקיום מצוות מכספי הקופה הציבורית (או היעדר החיוב הציבורי לסייע בקיום מצוות), יעויין במקורות הבאים: שו"ע, או"ח, סימן לז, ביאור הלכה ד"ה קטן וסימן תרעא ד"ה ואפילו עני; הגאון רבי יעקב בצלאל ז'ולטי, במאמרו "בדיני צדקה", בתוך קובץ מים חיים (שעלבים תשל"ד), עמ' 18 – 25; הגאון רבי יעקב ישעיה בלויא, בספרו צדקה ומשפט, פרק ג, סעיף א, עמ' מב; הגאון רבי נתן געשטעטנער, שו"ת להורות נתן, ח"ו, סימן פט; ובהרחבה בדברי הרה"ג נפתלי בר-אילן, בספרו נקדש בצדקה הנ"ל, לפי המפתח.

[לומד_בישיבה]

חשבתי שאפשר שניתן ליישב את קושייתו של פש"מ בכמה שורות ובתמצית.
זה שאינו יכול להשיגה הופך אותו לאנוס, אך אין זה מדד וכלי כדי לקבוע אם האיש חייב במצווה אם לאו. וניחא מדוע לא אבה הרשב"ם לפרש כפי שהציע פש"מ, שהרי גם אם יש לו רק כסות הריהו בכלל המצווה דמאי שנא אם יש לו יותר מכסות אם לאו, ואם משום שאין לו הריהו נהפך לאנוס אך לא לפטור. ותנא דידן עוסק בפטור וחייב, ולא באנוס ושאינו אנוס.

[פשוטה של משנה]

כבודו בתחילת האשכול הקשה את שהקשה כאשר יצא מתוך הנחה שדיני צדקה נאמרה כאן, ולא היא, דיני עני ודרך חרות מלמדינו התנא. ולא ניתן להקשות בדוחק, וכל קושייתך היא אך ורק לאחר שהנחת הנחה שכוונת התנא ללמדינו הלכות צדקה מה שלא הוכחת משום מקום ובשום מקום. לא יתכן שאתה מתבצר בעמדה שלך ללא כל בסיס ומכוח זה אתה בא לשאול על הרשב"ם.

אנסה להסביר שוב מה שבעיני הוא פשוט למדי, לשון המשנה הוא 'ולא יפחתו לו .. ואפי' מן התמחוי'.
כל קורא ממוצע מבין שכוונת המשנה היא שאפי' לעני המסתפק מן התמחוי לא יפחתו הגבאים.
לעומת זאת הרשב"ם הוצרך להיכנס לדוחק עצום להכניס במשנה דבר שאינו רמוז בה כלל שהסיום 'ואפי' מן התמחוי' הוא בבא חדשה ומדובר כשהגבאים אין להם לספק לו יין, ואזי צריך למכור כסותו.
וכל זה הוצרך לו מפני שהוקשה לו מהו 'ואפילו' דמהיכי תיתי לקפח את העני שבעניים.
ולזה באתי אני בהצעה פשוטה בתכלית שהיה עולה על הדעת לקפחו משום שאינו מעניי עיר זו ולא מגיע לו כל צרכיו אלא רק כדי חייו, והוצרך התנא להשמיענו דין בארבע כוסות [ולא בדיני צדקה כפי שחשבת בטעות שאני מתכוון] שכ"כ חשובים הם עד שאפי' גבאי תמחוי מחוייבים לספק אותם.

ושוב שמחתי לראות אח"כ שהמהר"ל מפרש ממש בדומה לדברי, שכתב שהתמחוי אינו מספק יין לעניים הנסמכים עליו, וקמ"ל שלד' כוסות מחוייבים לספק אף יין אע"פ שאינם עושים כן כל השנה.

[לומד_בישיבה]

לכאו' אם אתה מאמץ את דברי המהר"ל שוב אין לך צורך במה שכתבת אפילו עניים שאינם בני העיר וכך יש לפרש שעליהם על גבאי הצדקה לספק יין אפילו מן התמחוי למרות שבדרך כלל אין התמחוי מספק יין וכדברי המהר"ל.

[פשוטה של משנה]

לומד בישיבה
הבעיה היסודית במושג עניי תמחוי הוא שאין שום הגיון שיהיו עניים מסויימים שיקבלו ברווח מהקופה ויהיו עניי עניים שיקבלו בצמצום שתי סעודות מהתמחוי.
ואין לזה פתרון הגיוני אלא עפ"י דברי הגמ' בב"ב (והוא ברייתא שם) שהתמחוי נועד לעניי עולם שאינם זכאים לקבל מן הקופה אלא מן התמחוי.
[ובאמת תמיד כשלמדתי את דברי הרשב"ם לא הבנתי למה יקופחו עניי עניים, עד שראיתי את הגמ' הנ"ל].

[מתיישב]

מי היה מאמין ששתי ניצים עקשנים אלו יגיעו לעמק השווה.

[לומד_בישיבה]

הרב פשוטה: לא שאני רוצה לחזור לוויכוח אך במשך היום כאשר חשבתי על כך שוב ושוב אמרתי לעצמי והרי אפשר שהרשב"ם פירש שכוונת המשנה לומר לנו שגם אצל עניים שייך ישיבה דרך חרות וארבע כוסות והולך מן הקל אל הכבד שלא רק עני מן הקופה שייך אצלו ד' כוסות ודרך חרות אלא גם עני מרוד מן התמחוי שאין לו אלא כסותו שייך אצל ד כוסות.
וכל קושייתך נובעת מזה שראית בתנא שכביכול בא לצוות למי לתת דמי ד' כוסות והרשב"ם לא ניחא ליה בזה. ובעצם כבר עמד על כך הרב אוצה"ח – אך כפי שאמרתי העניין סגור ביקשתי רק לשתף אותך בהרהורי הכפירה כביכול שהיו לי במשך היום.

[זנב לשועלים]

לא יפחתו לא ארבע כוסות ואפילו מן התמחוי
הרשב"ם למד מכאן דין חדש שצריך למכור כסותו בשביל ארבע כוסות, לפי שהוקשה לו מהו 'ואפי' מן התמחוי' דמאי גרע עני זה משאר עניים, ועל כן פי' שאפי' עני זה שהוא עני שבעניים שאין לו כלום חייב למכור כסותו אם לא נתנו לו הגבאים.
ברם בגמ' ב"ב ח. הובאה ברייתא שעני תמחוי היינו עני מעיר אחרת שהוא אורח כאן ואין בני העיר חייבים לתת לו אלא שתי סעודות מזונו לאותו היום, כי אין חייבים לתת לו צדקה אלא את הכורח בלבד ולא מעבר לזה. ומעתה המשנה מבוארת בפשטות וכו'
ותימה גדולה היא על הרשב"ם ושאר מפרשים שהתעלמו מסוגיא מפורשת.
אודה למי שיאיר עיני בתמיהה זו.

יעויין בדרישה סי' רנ"ג ס"ק א' שכתב להוכיח מלשון הרמב"ם ועוד מקומות שאף עניי אותה העיר נוטלים מן התמחוי, ומיושב בפשיטות.

[פשוטה של משנה]

הרב פשוטה: לא שאני רוצה לחזור לוויכוח אך במשך היום כאשר חשבתי על כך שוב ושוב אמרתי לעצמי והרי אפשר שהרשב"ם פירש שכוונת המשנה לומר לנו שגם אצל עניים שייך ישיבה דרך חרות וארבע כוסות והולך מן הקל אל הכבד שלא רק עני מן הקופה שייך אצלו ד' כוסות ודרך חרות אלא גם עני מרוד מן התמחוי שאין לו אלא כסותו שייך אצל ד כוסות.
וכל קושייתך נובעת מזה שראית בתנא שכביכול בא לצוות למי לתת דמי ד' כוסות והרשב"ם לא ניחא ליה בזה. ובעצם כבר עמד על כך הרב אוצה"ח – אך כפי שאמרתי העניין סגור ביקשתי רק לשתף אותך בהרהורי הכפירה כביכול שהיו לי במשך היום.

דבריך תמוהים מאד.
עצם הפירוש במשנה הוא נאה מאד, ונוגע אני בדבר כי כך העליתי לפרש בספרי, [והבאתי את הענין באשכול על פשוטה של משנה בסופו ע"ש],
אך כמובן שפירוש זה מנוגד לחלוטין לדברי רשב"ם שפי' שהמשנה באה לחדש חובת מכירת כסות לצורך ד' כוסות.
ובאמת לפי פי' זה א"ש שבאמת מדובר אודות הגבאים שבא התנא לומר שאע"פ שהוא עני מרוד כ"כ יש ליתן לו ד' כוסות.
אכן אחרי שראיתי הסוגיא בב"ב סבור אני שהוא פשט עדיף טפי.

[אוצר החכמה]

הדבר הלא מובן כאן למתבונן מן הצד הוא, מדוע אינך יכול להציע פירוש אחר המוצא חן בעיניך בלי לטעון שדברי הרשב"ם תמוהים מאד מאד? נראה לי שלו נהגת בדרך כזאת בה נוהגים בדרך כלל חכמים ומחברי ספרים, חלק מהויכוחים כאן היו מתייתרים.

[פשוטה של משנה]

הדבר הלא מובן כאן למתבונן מן הצד הוא, מדוע אינך יכול להציע פירוש אחר המוצא חן בעיניך בלי לטעון שדברי הרשב"ם תמוהים מאד מאד? נראה לי שלו נהגת בדרך כזאת בה נוהגים בדרך כלל חכמים ומחברי ספרים, חלק מהויכוחים כאן היו מתייתרים.

זה בערך כמו לשאול על תוס' למה היו צריכים להערים קושיות על רש"י, שיציעו את הפשט שלהם ויעזבו את רש"י במנוחה....

[מתיישב]

התוס' שם מפרשים ואפילו מן התמחוי, כלומר , לא ימנע מלקבל... האם התוס' חלוקים על הרשב"ם ולדעתם אין כוונת התנא לומר לנו שצריך למכור ולהשכיר את עצמו עבור ד' כוסות.
תוספות מסכת פסחים דף צט עמוד ב

לא יפחתו לו - פי' רשב"ם גבאי צדקה וגרס לא יפחתו וכן נראה מדלא קתני לא יפחות ל' יחיד וליכא למימר דיפחתו אד' כוסות קאי דאם כן הוה ליה למיתני ארבע כוסות בלא מ"ם והא דקאמר מן התמחוי לא ימנע מלקבל כדי לקיים ארבע כוסות. וארבע כוסות פירש רשב"ם כנגד ארבעה לשוני גאולה וכן יש בירושלמי.

---
עברתי עתה שוב על הסוגיא, ובאמת שאיני יודע מהיכן הוציא הרשב"ם לפרש שכוונת התנא לומר שגם אם אינו מקבל מן הצדקה אם זה עני, אם זה עני המקבל מן התמחוי חייב בד' כוסות, וצריך גם למכור את עצמו וכו' כדי לקיים ד' כוסות, שהרי יתכן בהחלט שכוונת התנא לפרש שגבאי הצדקה צריכים לתת לעני ד' כוסות ותו לא.

[לומד_בישיבה]

עיין מו"ז חלק ז סימו קעט (עמוד צז) שדן בזה בארוכה ראה שם שכתב בזה"ל. - ופירש הרשב"ם שיש כאן ב' דינים, חדא שהגבאי צריך לתת לעני ד' כוסות של יין מכספי צדקה, ועוד דאפילו אם לא נתנו לו גבאי צדקה ימכור את מלבושו או ילוה או ישכיר עצמו בשביל יין לארבע כוסות ע"ש, וכן פסק בש"ע תע"ב ס"ק י"ג אפי' עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו או ילווה או ישכיר עצמו בשביל יין לד' כוסות.
ואני תמה שבמשנה אין הכרח לדין זה כלל. וכו'. ובהמשך שם. - וכ"ז כשנותנין לו היין, אבל אם לא נותנים לו יין מנא לן שיצטרך להתבזות וללכת על הפתחים, דזה לא מבואר כלל במשנה ובגמרא.
עיין שם כל הענין.

[אויבער חכמניק]

קראתי בעיון את כל הנאמר כאן, והיות ולדעתי יש כאן קצת חוסר מושגים בסוגיה זו שגם כך איננה ברורה כלל ועיקר, אמרתי להעלות את אשר העלתי מכבר בעיוני בזה בשנויי לשון וסגנון מתבקשים, ועדיין יש עוד הרבה מה להאריך בזה ולא הבאתי כאן אלא את עיקרי הדברים ובצורת סיכום.
הדברים להלן מובאים בצורת סיכום על הביאור של המילים במשנה 'לא יפחתו לו' וביאור המילים שאחרי כן 'אפילו מן התמחוי' לפי סדר עולה, כך שהפירושים שנראים בעיני הכי רחוקים מובאים ראשונה ואני תמה עליהם וכך בסדר עולה.

ביאור המילים 'לא יפחתו לו':
1. בני הבית המשרתים אותו בהסבתו ומגישים לו את המאכלים [וכלשונות הבאים במשניות הבאות: "מזגו לו" (משנה ב), "הביאו לפניו" (משנה ג)] (מאיר איש שלום, מאיר עין, עמוד 27. ש. וז. ספראי, הגדת חז"ל, עמוד 21).
אולם לא יתכן לומר כן, כי לפי זה אינו ברור המילים הבאים אחרי כן 'אפילו מן התמחוי', וכאילו בני ביתו לוקחים עבורו מן התמחוי... (ומצאתי כן גם אצל שמא פרידמן, תוספתא עתיקתא, עמוד 406. וכתב שם טענה נוספת לדחות פירוש זה).
2. העני לעצמו [בעני הלוקח מן הקופה, ועל ידי שימכור את הסעודות שברשותו] (רבינו יחיאל שבריטב"א, תוספות הרא"ש ואבודרהם. וכן למד הטור סימן תעב סעיף יג. וכן הביא המאירי בשם 'יש מפרשים').
אמנם לא נראה כן, מדלא קתני לא יפחות לשון יחיד (תוספות).
ויש להעיר, שככל הידוע לי גם לא מצוי גירסה כזאת באחד מן העדים המצויים, ופלא בעיני על הראשונים הללו שהביאו גם הם את הלשון לא יפחתו לו ובכל אופן פירשו כנ"ל.
3. גבאי הצדקה לעני (רשב"ם ועוד ראשונים).
לפירוש זה הוסיפו הראשונים דמיון מלשון המשנה במסכת פאה (פ"ז מ"ח) אין פוחתין לעני העובר ממקום וכו', הרי שהלשון לא יפחתו קאי אגבאי צדקה.

ביאור המילים 'ואפילו מן התמחוי':
1. אפילו אם על ידי זה יגיע העני למצב שבו יצטרך לקחת מן התמחוי (הראשונים מלעיל 2).
פירוש זה יתכן רק אם נבאר את המילים הקודמות 'לא יפחתו לו' על העני עצמו (כלעיל 2), ועל זה כבר הקשנו.
ומלבד מה שהקשנו על הרישא, יש להקשות גם על הסיפא, שלדבריהם לשונה של המשנה חסר בצורה משמעותית.
2. אפילו עני המתפרנס מן התמחוי שמחוייב להיות שואל או מוכר כסותו עבורם (רשב"ם להבנת המרדכי בתוספותיו).
כבר הקשה על כך רבינו יחיאל שבמרדכי, שמתוך רהיטות לשון המשנה משמע, שהמילים אפילו מן התמחוי הם המשך למילים לא יפחתו לו, וכיון שהמילים לא יפחתו לו קאי אגבאי צדקה, יהיה דחוק לבאר את המילים אפילו מן התמחוי על העני עצמו. ואם כי יש עמדי ליישב קושיה זו, אולם עדיין הוא בדוחק.
והקושיה הנוספת שהקשה רבינו יחיאל שם, אינה קשה לרשב"ם, שהרי מחלוקת ראשונים ידועה היא, ויתכן שבזה עצמו נחלקו.
3. שגבאי הצדקה מחוייבים ליתן עבור זה לעני המתפרנס מן הקופה אפילו מן התמחוי כאשר אין בקופה (רבינו יחיאל שבמרדכי).
אולם לפי זה אינו מובן קושיית הגמרא (קיב, א) על המילים אפילו מן התמחוי - פשיטא, ומה פשיטא הוא זה, הרי חידוש גדול הוא שמחוייבים ליתן לו עבור זה מן התמחוי מה שאין מחויבים בזה כל השנה, מה גם שהדבר מפחית מעניים האחרים (וכבר תמהו על זה בפתח עינים, בית דוד סימן רנב והגרי"פ פערלא פרשה נז ד"ה איברא).
4. שגבאי הצדקה מחוייבים ליתן עבור ארבע כוסות גם לעני המתפרנס מן התמחוי ולא רק לעני המתפרנס מן הקופה (רשב"ם להבנת הריטב"א והתוספות הרא"ש).
והנה הגם שפירוש זה נראה בהשקפה ראשונה כפירוש הכי פחות מתקבל על הדעת, הרי שדווקא פירוש זה נותן מענה לכל הקושיות! ואבאר את דברי.

בתחילה נביא את לשון הרשב"ם כמתכונתו, וז"ל:
"ולא יפחתו לו. גבאי צדקה המפרנסין את העניים כדתנן (פאה פ"ח מ"ז) אין פוחתין לעני העובר ממקום כו' אלמא לישנא דלא יפחתו אגבאי צדקה קאי. והוא הדין נמי אם לא יתנו לו שצריך שיחזר בכל כחו אחריו אלא אורחא דמילתא נקט שרגילין ליתן לו ארבע כוסות.
ואפילו. הוא מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה [פ"ח מ"ז] מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי אפילו הכי אם לא נתנו לו גבאי צדקה ימכור את מלבושו או ילוה או ישכיר את עצמו בשביל יין לארבע כוסות". ע"כ.

והנה בהשקפה ראשונה נראה ביאור כוונת הרשב"ם כמו שביאר המרדכי וכפי שמקובל לבאר. מה גם שאינו מובן איך נכנס ביאורם של הריטב"א והתוספות הרא"ש בלשון הרשב"ם, והיה נראה לומר שהיה להם גירסה אחרת ברשב"ם. אולם מעבר למה שהקשנו על ביאורו של המרדכי, עוד יש להעיר ולתמוה כמה דברים בדברי הרשב"ם.
1. ראשית, אם אכן למדים מן המילים אפילו מן התמחוי שהעני מחוייב להיות שואל או מוכר כסותו עבורם, אם כן למה הקדים הרשב"ם כבר על המילים לא יפחתו לו: 'והוא הדין נמי אם לא יתנו לו שצריך שיחזר בכל כחו אחריו...', הרי זהו המשך לשון המשנה ויתבאר הדבר מיד, ולשם מה הצורך להקדימו כבר על המילים לא יפחתו לו.
2. דבר נוסף, בד"ה לא יפחתו לו כתב הרשב"ם: 'והוא הדין נמי אם לא יתנו לו שצריך שיחזר בכל כחו אחריו, ובד"ה אפילו מן התמחוי כתב: 'אפילו הכי אם לא נתנו לו גבאי צדקה ימכור את מלבושו או ילוה או ישכיר את עצמו בשביל יין לארבע כוסות. וצריך להבין, למה בתחילה כתב שצריך שיחזר בכל כוחו אחריו ותו לא, ולאחר מכן כתב שצריך למכור את מלבושו עבור זה?
3. ולסיום, מה ביאור בלשון הרשב"ם בד"ה לא יפחתו לו: 'אלא אורחא דמילתא נקט שרגילין ליתן לו, אטו נותנים לו כל השנה ארבע כוסות? ולא היה לו לומר אלא שצריכין ליתן לו!

לדעתי הדברים ברורים ומאירים בלשון הרשב"ם וכל מה שצריך הוא פיסוק נכון! ולפני המילים אפילו הכי שבד"ה אפילו מן התמחוי יש להוסיף את הנקודה ותו לא!

וכעת אבאר את דברי. רבינו יחיאל שבריטב"א ובתוספות הרא"ש מקשים על פירוש זה: פשיטא דאפילו עני דבעניים חייב במצוות כמו עשיר, וכיון שלעני המתפרנס מן הקופה מחוייבים גבאי הצדקה ליתן עבור ארבע כוסות, פשיטא שגם לעני המתפרנס מן התמחוי מחוייבים גבאי הצדקה ליתן עבור ארבע כוסות.
דבר זה מיושב היטב לפי ביאורו של המהר"ל בגבורות ה' (סוף פרק מח), וז"ל: "ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו עני המתפרנס מן התמחוי. פירוש לא מיבעי עני המתפרנס מן הצדקה, כיון שמפרנסים אותו מן הצדקה ונותנים לו מעות, בוודאי צריכין ליתן לו מעות לארבע כוסות. אבל המתפרנס מן התמחוי, ואין נותנין לו מעות ואין גובין יין בתמחוי, הו"א שאין ליתן לו ארבע כוסות, אפילו הכי צריכין לגבות יין וליתן לו". ע"כ.
ולפי זה מיושב קושיית רבינו יחיאל הנ"ל היטב, שאכן היה מקום לומר שלעני המתפרנס מן התמחוי אין גבאי הצדקה מחוייבים ליתן על אף שהוא חייב במצוות כמו עשיר, וכל זאת מטעם הסדר של הצדקות.

כעת הכל ברור, מה שהעני מחוייב לחזר ולהיות שואל או מוכר כסותו עבור ארבע כוסות אינו ביאור לשון המשנה אלא הוספה בשולי הדברים. וכך הפירוש בלשון הרשב"ם: לא יפחתו לו - גבאי הצדקה לעני מארבע כוסות, ומוסיף הרשב"ם בשולי הדברים, שבכל אופן אם לא נתנו לו גבאי הצדקה מחוייב הוא לחזר אחריהם ולא להיות שואל או מוכר כסותו, כי בעני המתפרנס מן הקופה מדובר שיש לו על כל פנים מעט ואינו צריך להגיע למצב חמור כל כך של למכור את מלבושו או להלוות או להשכיר את עצמו עבורם. וממשיך הרשב"ם אלא אורחא דמילתא נקט שרגילים ליתן לו, ומובן היטב לפי המהר"ל הנ"ל שרגילים ליתן לו גם כל השנה מעות ויתנו לו גם עבור ארבע כוסות.
ובד"ה אפילו מן התמחוי - אפילו עני המתפרנס מן התמחוי גם לו מחוייבים גבאי הצדקה ליתן. נקודה. ומוסיף הרשב"ם בשולי הדברים - אפילו הכי אם לא נתנו לו מחוייב להיות שואל או מוכר כסותו עבורם, כי בעני שבעניים מדובר שאין לו אפילו מעט שבמעט חפצים כדי למוכרם לקנות בהם ארבע כוסות ומוכרח למכור את מלבושיו.

הרי לנו שדווקא פירוש זה פותר לנו את כל הקושיות, ובאשר לקושיה הנוספת על פירוש זה שנמצאת רק בתוספות הרא"ש, שאם כן מה מקשה הגמרא פשיטא, ומיישבת לא נצרכא אלא אפילו לרבי עקיבא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, הרי 'לא שייך לפרושי האי מילתא אי לא יפחתו לו אגבאי צדקה קאי, שהרי כבר נצרך לבריות'.
ובפשטות יתכן לומר, שעל כל פנים יש לו להמעיט כמה שפחות להצטרך לבריות, ומה שנזקק כבר אינו פוטר אותו מלא להזקק עוד.

הוספה מאוחרת:
ביקש ממני חכם אחד באישי לבאר את מה שכתבתי לעיל (אפילו מן התמחוי 2) 'כי יש עמדי ליישב קשה זו אולם בדוחק' - למה כוונתי.
כוונתי היא - יתכן לומר שהרשב"ם יפרש, שמהמילים במשנה 'ואפילו עני שבישראל' ועד למילים המסיימות את המשנה 'אפילו מן התמחוי' - הם רצף אחד, ובא לומר שהעני מחוייב בהסיבה ובארבע כוסות - וגם הוא מתפרנס מן התמחוי, ומה שכתבה המשנה תוך הדברים 'ולא יפחתו לו', לזה יהיה מכוון דברי הרשב"ם 'אורחא דמילתא נקט שרגילים ליתן לו' (ויתכן לומר שלדעת הרשב"ם מחוייב להיות שואל או מוכר כסותו גם עבור הסיבה [לשיטתו שחייב להסב על המטה ועל השולחן, ושלא כשיטת התוספות], שהרי שניהם טעמם משום דרך חירות ויש בהם פרסומי ניסא, וידועים דברי האבני נזר ועוד שמה מחוייב להיות שואל או מוכר כסותו עבור ארבע כוסות, הוא מטעם שהם פרסומי ניסא, שבזה לא אמרינן חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה).