פורום אוצר החכמה

אחרי הביטול לכ' א"א למכור [במיוחד לשיטות דהוי הפקר גמור, ועוד דאנן הרי אמרינן גם לשון הפקר] ומצוי מאוד שמכירת חמץ נעשית אחר הביטול, וא"כ לא חלה במכירה כלל, וכמד' דחמץ מבוטל שלא נמכר אסור בהנאה אחר הפסח, ולא עיינתי הזה כעת [ועיין חוט שני פסח עמ' קח]

למה יהיה אסור בהנאה? ממנ"פ - אם הופקר (או משהו דומה לזה) הרי לא היה שלו בפסח ולא הוי חמץ שעבר עליו הפסח, ואם כן היה שלו אז נמכר.

הלכה מפורשת בשו"ע דחמץ שביטלו אסור בעבר עליו הפסח

אבוה דמאיר כתב:הלכה מפורשת בשו"ע דחמץ שביטלו אסור בעבר עליו הפסח

נכון, שמא הערים ולא ביטל, אבל זה אם רק ביטל, אבל כאן עשה גם הרשאת מכירה. עכ"פ הספקתי לראות שהמהרש"ג כתב שמה שהוא בדעתו למכור אינו בכלל הביטול, ומסתמא יש עוד פוסקים שסוברים כן.

כמדומני שהנוב"י כתב שמכירת חמץ חלה רק בגלל הביטול

ביבי"א ח"י יו"ד סימן לח הובאו מקורות רבים מהאחרונים לעיקר הנדון.

ברור שהפריטים שכוונתו למכור אינו מבטל, ואם ביטל אין בכך כלום, הלכה מפורשת היא שהמבטל חמץ שכוונתו למוכרו אחר פסח אינו כלום, והביאור הלכה הרי כתב שמשום כך חמץ של חיטים בתחתית בור לפני שלושים יום מפסח שמותר להטמנים בבור על ידי ששופך עליהם חיטים חדשות , ולבטלם, אף על פי כן אסורים בהנאה החיטים החמוצות, שאם נתיר לו למכרם, אין זה ביטול.
וא"כ, מה שכוונתו למכור לגוי ולהשתמש, כגון חמץ הבלוע בכליו, ודאי אין ביטולו כלום.

ראיתי שהגרצ"פ במקראי קודש דן בשאלה זו.

איך צריך לעשות בפועל, לבטל הכל חוץ ממה שמוכרים לגוי?
מה ההנהגה הפשוטה והמקובלת ע"פ החכמים בענין זה של המכירה והביטול.

דברים מפורשים בזה בסידור בעה"ת ב'סדר מכירת חמץ' בתחילתו.

בעל התניא כותב שם שהחמץ הנמכר - אינו נחשב בכלל הביטול, ולכן אם לא חלה המכירה - עובר עליו בב"י וב"י, ולכן הוא הוסיף הידורים לחיזוק המכירה וכו'.