נוטר הכרמים כתב:אכן כך הוא פשטא דקרא, דהשאלה מוסבת על מצות פדיון הבן, ויעויין באוה"ח שם שמה שנקטו בהגש"פ דזה שאלת הבן בליל פסח זה בדרך דרש, וכבר קדמוהו בפי' רבינו מיוחס, ופירוש אחד בחזקוני.
"ושאינו יודע לשאל את פתח לו שנאמר והגדת לבנך שאפילו חכם שאין לו בן הוא שואל לעצמו כי המצוה בזה לספר ביציאת מצרים בין דרך שאלה ובין שלא בדרך שאלה" עכ"ל הרשב"ץ.
לומד_בישיבה כתב:הרב נוטר - אכן כך הוא פשט הכתוב בפשטותו וכתבתי להאריך במקום אחר מדוע המפרשים לא הרגישו בזה (ויתכן שהוא גם נוגע להלכה) ואפשר שאעלה לכאן את מה שכתבתי בעניין.
דברים פרק ו
(כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם:
(כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה:
(כב) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ:
(כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ:
(כד) וַיְצַוֵּנוּ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה:
(כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ:
וכבר הק' עליו דבמזוזה לא נזכר ענין יציאת מצרים, רק בפרשיות האחרות שנמצאות בתפילין ולא במזוזה. ואולי להנ"ל י"ל דהציווי של שמירת המצוות לעולם הוא נקשר עם יציאת מצרים. ועצ"ע.וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו
עושה חדשות כתב:ע"פ הפסוקים הנ"ל מפרשת ואתחנן, חשבתי לבאר ד' הרמב"ן בפ' בא. ז"ל -וכבר הק' עליו דבמזוזה לא נזכר ענין יציאת מצרים, רק בפרשיות האחרות שנמצאות בתפילין ולא במזוזה. ואולי להנ"ל י"ל דהציווי של שמירת המצוות לעולם הוא נקשר עם יציאת מצרים. ועצ"ע.וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו
כי במזוזה הוא קובע את האמונה בחיוב המצוות שכרם ועונשם.גם זו לטובה כתב:ברמב"ן משמע דהוא עניין מיוחד במזוזה ולא בכל קיום מצווה
עושה חדשות כתב:כי במזוזה הוא קובע את האמונה בחיוב המצוות שכרם ועונשם.גם זו לטובה כתב:ברמב"ן משמע דהוא עניין מיוחד במזוזה ולא בכל קיום מצווה
על כן ציוה הקב"ה לעשות זכר לנסים תמיד והחמיר בהם כי חייב כרת על מה שלא אכל פסח ועל החמץ, וצוה לכתוב הענין במזוזות הבתים ולהניח הענין בזרועו כנגד הלב וכו' ולהזכיר בו בכל יום בפה כשאז"ל ק"ש דרבנן אמת ויציב דאו' שיש בה יצי"מ, וכן תקנו או נהגו לומר שירה כל יום בצבור שיש בה זכר ליציאת מצרים ושבח והודאה עליו וכו' קנה מזוזה בדינר וקבעה בפתחו הנה הודה ביחוד וחידוש העולם ובהשגחה כי יציאת מצרים מורה על כל אלה הוראה שלמה
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:כי במזוזה הוא קובע את האמונה בחיוב המצוות שכרם ועונשם.גם זו לטובה כתב:ברמב"ן משמע דהוא עניין מיוחד במזוזה ולא בכל קיום מצווה
אכן הרמב"ן כ"כ גם בדרשת תורת ה' תמימה, ושם ק' לתרץ באיזה אופן שהו. ז"ל -על כן ציוה הקב"ה לעשות זכר לנסים תמיד והחמיר בהם כי חייב כרת על מה שלא אכל פסח ועל החמץ, וצוה לכתוב הענין במזוזות הבתים ולהניח הענין בזרועו כנגד הלב וכו' ולהזכיר בו בכל יום בפה כשאז"ל ק"ש דרבנן אמת ויציב דאו' שיש בה יצי"מ, וכן תקנו או נהגו לומר שירה כל יום בצבור שיש בה זכר ליציאת מצרים ושבח והודאה עליו וכו' קנה מזוזה בדינר וקבעה בפתחו הנה הודה ביחוד וחידוש העולם ובהשגחה כי יציאת מצרים מורה על כל אלה הוראה שלמה
ר"י אבן שועיב בדרשה לפסח כתב:... ומפני שהנסים הגדולים המשתקין פי קטני אמנה אינן נעשין בכל זמן וזמן, שאין הדורות ראויים, לכך צוה הכתוב לעשות זכר לנסים תמיד, ועל זה באו כמה מצות מהן תדירין בכל יום ומהם בזמנים שנעשו בהם הנסים לבד. ועל זה באה מצות תפילין בכל יום זולתי בימים שהם עצמם אות, שנשים אות כתוב על הלב ובין העינים במוח שהם שני איברים נכבדים שבהם משכן הנשמה, וכן מצות המזוזה לכתוב הזכר ההוא בשערים. והנה הקונה מזוזה בזוז וקבעה בפתחו ונתכוון לעניינה מודה על החידוש ועל הייחוד ועל ההשגחה. ונצטוינו גם כן לקרוא קריאת שמע בכל יום וברכותיה המזכירים ענין יציאת מצרים, כמו שאמרו ז"ל ק"ש דרבנן אמת ויציב דאוריתא, מפני שיש בה יציאת מצרים. ותיקנוה בציבור לדעת קצת החכמים ז"ל כל זה לזכר יציאת מצרים שהוא מורה על הכל, ולכן בא הדיבור הראשון של עשרת הדברות אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ...
עושה חדשות כתב:בנוגע לדברי הרמב"ן על הקשר בין מצות מזוזה ליציאת מצרים;
עושה חדשות כתב:בנוגע לדברי הרמב"ן על הקשר בין מצות מזוזה ליציאת מצרים;
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 85 אורחים