פורום אוצר החכמה

מבואר בהלכה שיש עניין ל4 כוסות לשתות יין משובח
מה הכוונה משובח משובח בטעם או יש עוד דברים שבגללם נחשב היין משובח

מצודת דוד תהלים פרק ע"ה: יין משובח ממולא במזיגה לפי הראוי.
בית יוסף או"ח סי' ער"ב: .. יין שהוא כל כך חזק שאינו ראוי לשתותו חי כלל אבל כי דרי על חד תלתא מיא יכול לשתותו חי הוא וזהו היין המשובח וכדאמר רבא וכו'..
אבל היום רוב היינות לא כאלו. [אם כי ישנם יחידים שכן].

כמו בכל מיני האוכלים והמשקים יש טובים וטובים פחות, כך גם ביין
וכל מי שמתעניין יודע זה משובח וזה אינו משובח
וחיך אוכל יטעם

יעויין לשון הרמב"ם חו"מ ז,ט.

עם_הארץ כתב:כמו בכל מיני האוכלים והמשקים יש טובים וטובים פחות, כך גם ביין
וכל מי שמתעניין יודע זה משובח וזה אינו משובח
וחיך אוכל יטעם

ידועה אמרתו של החזון איש שלא נראה לו שהקצות היה נהנה מחתיכת קוגל אז מיין טוב היה נהנה?

מביט ומקשיב כתב:ידועה אמרתו של החזון איש שלא נראה לו שהקצות היה נהנה מחתיכת קוגל אז מיין טוב היה נהנה?

מגלה ז:

אמר אביי כי נפקי מבי מר הוה שבענא, כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה, ואכלי בהו שיתין פלוגי. ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר, ובעאי למיכס צעא אבתרה.

ברכות מז .

אמר ליה שמואל אלו מייתו לי ארדיליא, וגוזליא לאבא מי לא אכלינן. ופרש"י שמואל חביבין עליו ארדיליא בקנוח סעודה, והן כמהין ופטריות, ולרב היו חביבין גוזלות.

של"ה מסכת ראש השנה פרק דרך חיים תוכחת מוסר

ושמעתי, שהגאון מהרש"ל ז"ל לא אכל דגים בראש השנה, כי הדגים היו המאכל החביב עליו, על כן היה משבר תאוותו כדי להמשיך עליו המורא והקדושה.

וכהנה רבות לאין ספורות בכל הדורות.
וע"ע רש"י עירובין נד. ד"ה שמסרחת.

אין הכוונה שחוש הטעם שלו לא עבד, אלא שלא היה לו "גישמאק" בחתיכת קוגל. (לעומתנו, שכל לב יודע מרת נפשו, שהמאכלים שאנו אוהבים, זה מעבד להנאת הלשון והחך, וד"ל.)

אפרקסתא דעניא כתב:אין הכוונה שחוש הטעם שלו לא עבד, אלא שלא היה לו "גישמאק" בחתיכת קוגל. (לעומתנו, שכל לב יודע מרת נפשו, שהמאכלים שאנו אוהבים, זה מעבד להנאת הלשון והחך, וד"ל.)

ראה לענין מה הביא מביט ומקשיב את דברי החזו"א, וע"ז באתי להעיר.

בגמרא פסחים (קח, ב) מובא הברייתא האומרת: "רבי יהודה אומר, צריך שיהא בו טעם ומראה יין... אמר רבא מאי טעמא (=מהו טעמו) דרבי יהודה, דכתיב (משלי כג, לא): 'אל תֵּרא יין כי יתאדָּם'". ובירושלמי (פרק י הלכה א) מופיע דין זה במפורש: "אמר ר' ירמיה, מצווה לצאת ביין אדום, שנאמר 'אל תרא יין כי יתאדם'".

וכתב באור זרוע (דף 117 עמ' ב): "יין אדום - זכר לדבר, שהיה פרעה שוחט תינוקות כשנצטרע. ועוד, זכר לדם פסח ודם מילה" שהיה ביציאת מצרים, אז נצטוו בשתי מצוות אלה. אמנם, הטור פסק: "ויראה שאם הלבן משובח מן האדום, שהוא קודם".

הרי שחזינן מכאן דיש ענין ביין 'אדם' שמזכיר את מצוות היום דם מילה פסח נס פרעה, ומאידך אם יש יין לשון שהוא משובח 'בטעמו' הוא עדיף על האדום, ונסתלקו הספיקות.

מביט ומקשיב כתב:

עם_הארץ כתב:כמו בכל מיני האוכלים והמשקים יש טובים וטובים פחות, כך גם ביין
וכל מי שמתעניין יודע זה משובח וזה אינו משובח
וחיך אוכל יטעם

ידועה אמרתו של החזון איש שלא נראה לו שהקצות היה נהנה מחתיכת קוגל אז מיין טוב היה נהנה?

"משובח" הוא מציאות, לא "דין"!

אפרקסתא דעניא כתב:אין הכוונה שחוש הטעם שלו לא עבד, אלא שלא היה לו "גישמאק" בחתיכת קוגל. (לעומתנו, שכל לב יודע מרת נפשו, שהמאכלים שאנו אוהבים, זה מעבד להנאת הלשון והחך, וד"ל.)

חביב זה לא גשמאק? ואה"נ קשה לי הגמ ומה התירוץ? הרי מסתמא הקוגל של הקצוית היה בסעודת שבת ובכל זאת לא היה לו גשמאק בזה