משנה ברורה סימן תלג (לו) אחר שישלים בדיקתו - דבשעת בדיקה אפילו מחפש [מג] אחר מחט ג"כ הו"ל שלוחי מצוה ואין ניזוקין וכמו האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני דהוי צדיק גמור אע"פ שמכוין גם להנאתו:
מקור דבר זה הוא במשנה דאבות מאמר דאנטיגנוס איש סוכו [אבות א, ג]. והנה בפ"ק דר"ה דף ד' ע"א, ובפ"ק דפסחים דף ח' ע"א, הובא הברייתא דהאומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, והקשו בתוספות שם דברייתא זו סותרת משנה זאת דאבות דהזהירה לנו [המשנה] בפירוש מעשית המצות על מנת לקבל פרס. ותרצו דהמשנה הזהירה שלא נהיה כאומות העולם שתוהים על הראשונות. ותירוצם דחוק דהא לפי דעת המקשן שם לא ידע הגמרא עדיין מהחילוק שבין ישראל לאומות העולם, גם לא ידע המקשן עדיין מכל ענין זה של תוהה על הראשונות. גם כל עיקר קושית התוספות שם הוא תמוה, דאיך הקשו ממתניתין אברייתא הלא הברייתא מיירי במצות צדקה, ובמצות צדקה בפירוש התיר לן הכתוב לנסות את ה', דכתיב [מלאכי ג, י] ובחנוני נא בזאת. ולרוב הפוסקים לאו דוקא במעשר משתעי קרא רק בכל עניני צדקה. וכמו כן כתב רבינו בהלכות מתנות עניים [פרק י הלכה ב]. גם הטור בסי' רמ"ג פסק כן. ואם מותר לנסות את השם ב"ה בצדקה מכ"ש דמותר ליתן צדקה על מנת שיחיה בנו או על מנת שיקבל שאר ברכות וטובות, וכמו שהבטיח לנו השי"ת במצות מעשר וצדקה ברכות כלליות דכתיב [שם] והריקותי לכם ברכה עד בלי די. ודרשו חז"ל [מכות כג, ב] עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. אבל המשנה מיירי בכל שאר המצות ודרכי עבודת השם דאסור לנסות בהם. והנה לא על תוס' לבד קשה כי אם גם על הגמרא הוא תמוה, דבפ"ק דפסחים דף ח' ע"א מסיק הגמרא אהא דלא יבדוק מפני הסכנה דהיינו סכנת עקרב, ופריך הגמרא והא שלוחי מצוה אינן ניזוקין, ומשני דחיישינן שמא תאבד לו מחט ויסיח דעתו מהמצוה לבקש המחט. ופריך הגמרא וכהאי גוונא לאו מצוה הוא, והא תניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור. ואיך פריך הגמרא ממצות צדקה על בדיקת חמץ, הלא בצדקה מותר לנסות לכתחלה אם יקבל שכרו, ומכ"ש על מנת לקבל פרס, משא"כ בבדיקת חמץ וכל שאר מצות כדומה דמשנה שלימה שנינו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 107 אורחים