פורום אוצר החכמה

שאלה למעשה:
האם אפשר להגעיל מוצצים של חמץ עבור פסח בשעת הדחק שאין לו אחרים?

המוצץ נוגע במאכלים שהיד סולדת בהם?

אישי כתב:שאלה למעשה:
האם אפשר להגעיל מוצצים של חמץ עבור פסח בשעת הדחק שאין לו אחרים?

אם אתה מיקל כסתמות השו"ע, הלא מוצץ רוב תשמישו בצונן, וא"צ הכשר כלל (סי' תנ"א סכ"ה).
ואילו לדעת הרמ"א, מחמירים כמיעוט תשמישו.
ומוצץ עשוי מפלסטיק [או הדומה לו].
ונחלקו האחרונים אי מהני הגעלה לפלסטיק.
דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל (קובץ מבית לוי ח"ג עמ' כ') והגר"נ קרליץ (הבית בכשרותו עמ' ק"צ) דלא מהני הגעלה.
דעת המנחת יצחק (ח"ג סי' ס"ז) ואול"צ (ח"ג הל' הגעלה תשובה י"ג) דמהני הגעלה. (ראיית האול"צ צ"ע, דכ' דמקור הרי"ף שהתיר כלי אבן, הוא מדכתבה הגמ' "כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו", ומשמע דוקא חרס. וקשה שי"ל דמקור הרי"ף הוא ממשנה כלים (ה', י"א) שהשוותה אבן למתכת ולא לחרס. [ע' רש"י בהאורה סי' פ"ב, רבינו מנוח חו"מ ה' כ"ג. גר"א תנ"א ל"ג])
דעת הגר"מ פיינשטיין (ספר הל' הפסח פי"ג הערה י') והגריש"א (שבות יצחק מקרוגל פ"ה סק"ד) דלפסח לא מהני הגעלה, ולבשר וחלב מהני.

זאת מלבד מה שמצוי שנכנסים לכלוכים לתוך המוצץ וכן פעמים שיש שם חתכים, ובזה ודאי דל"מ הגעלה לכו"ע.

אגב, מההלכה הזאת של השו"ע, יש להוכיח שהחשש שהותר ע"י דין רוב תשמישו הוא מצד הפליטה ולא מצד הבליעה. אסביר דבריי:
ההיתר של רוב תשמישו אינו חל לגבי בליעת היתר או איסור (כלומר, שלמרות שרוב שימושו למאכלי היתר, צריך להכשירו אם בלע פעם אחת איסור), אלא רק לגבי אופן ההכשר (ליבון/הגעלה/שתיפה).
אולם במקרה שרוב שימושו בפושר אפשר להסתכל על זה בשתי צורות - א. הרי הצונן אינו מבליע, ואם כן, יוצא שכל "שימושו" לעניין הבליעה הוא רק בחם, וממילא אין להתיר מדין רוב שימושו. ב. מכיוון שלרוב משתמשים בצונן, החשש שייפלט מה שנבלע הוא קטן מאד, ומכיוון שאינו בן יומו לא גזרו חז"ל בחשש מועט ורחוק כל כך.
החילוק בין שתי האפשרויות הוא בשאלה מה הטעם להיתר רוב שימושו. ומההיתר הנ"ל, על כרחנו אפשרות ב' היא הנכונה.

אגב, יש לציין שגם הרשב"א, שהתיר מדין רוב שימושו, מציין שבפסח המנהג להחמיר משום חומרא דחמץ. אולם מהטור עולה שלא חשש לזה.

עוד הערה בנידוננו - אם מדובר בילד שקטן מגיל חינוך, יתכן שיש להקל בכל מקרה, גם למחמירים ברוב שימושו.

עדיאל ברויאר כתב:אגב, מההלכה הזאת של השו"ע, יש להוכיח שהחשש שהותר ע"י דין רוב תשמישו הוא מצד הפליטה ולא מצד הבליעה. אסביר דבריי:
ההיתר של רוב תשמישו אינו חל לגבי בליעת היתר או איסור (כלומר, שלמרות שרוב שימושו למאכלי היתר, צריך להכשירו אם בלע פעם אחת איסור), אלא רק לגבי אופן ההכשר (ליבון/הגעלה/שתיפה).
אולם במקרה שרוב שימושו בפושר אפשר להסתכל על זה בשתי צורות - א. הרי הצונן אינו מבליע, ואם כן, יוצא שכל "שימושו" לעניין הבליעה הוא רק בחם, וממילא אין להתיר מדין רוב שימושו. ב. מכיוון שלרוב משתמשים בצונן, החשש שייפלט מה שנבלע הוא קטן מאד, ומכיוון שאינו בן יומו לא גזרו חז"ל בחשש מועט ורחוק כל כך.
החילוק בין שתי האפשרויות הוא בשאלה מה הטעם להיתר רוב שימושו. ומההיתר הנ"ל, על כרחנו אפשרות ב' היא הנכונה.

לענ"ד הצדק עמך, אולם עיין ברב פעלים (לא זוכר מקור) שהבין ש"רוב תשמישו" היינו לפי רוב הבליעות (וכ"כ עוד כמה מן האחרונים, לא זוכר כרגע מקור). ובאמת שדבריו צ"ע מדברי השו"ע האלו.
דרך אגב, הסברא שכתבת ש"החשש שייפלט מה שנבלע, הוא קטן מאוד", כן כתבו כמה אחרונים בסברת "רוב תשמישו". אולם זה צ"ע, התינח אי רוב תשמישו בצונן, ומיעוטו ברותחין. אולם אי רוב תשמישו ברותחין ומיעוטו ביבש (ליבון), בזה לא שייכת סברא זו, יען שגם אם תגעילו, ימשיך וייצא בכל בישול קצת מהבלוע ביבש [ראה רא"ש ע"ז סי' ל"ד]. ועל כן צ"ל שאין בזה סברא. [לשון הרמ"ע מפאנו סי' צ"ו: "משלך נתנו לך" ולשון זו מורה דהם אמרו והם אמרו, ותול"מ].

חומרת הרמ"א הוא רק כשיש מיעוט, אבל כשגם מיעוט ליתא גם להרמ"א אינו צריך הגעלה.

חובב_ספרים כתב:חומרת הרמ"א הוא רק כשיש מיעוט, אבל כשגם מיעוט ליתא גם להרמ"א אינו צריך הגעלה.

אתה צודק, ואה"נ (ראה לעיל הערת הרב עדיאל ברויאר).
אולם משאלת השואל משמע שפעם כן בלע.

עדיאל ברויאר כתב:המוצץ נוגע במאכלים שהיד סולדת בהם?

המוצץ שהה בכיור הרבה פעמים כאשר נשפכו עליו מכ"ר מים רותחים יחד עם חמץ שהיה לידו, וא"כ בלע כדי קליפה ע"י העירוי.
המדובר במוצץ גומי, וסברתי שאולי גומי שונה מפלסטיק, אך בדברי עם מורה הוראה מובהק, נאמר לי שדינו כפלסטיק לכל ענין, וא"כ לא מהני הגעלה.

אישי כתב:

עדיאל ברויאר כתב:המוצץ נוגע במאכלים שהיד סולדת בהם?

המוצץ שהה בכיור הרבה פעמים כאשר נשפכו עליו מכ"ר מים רותחים יחד עם חמץ שהיה לידו, וא"כ בלע כדי קליפה ע"י העירוי.
המדובר במוצץ גומי, וסברתי שאולי גומי שונה מפלסטיק, אך בדברי עם מורה הוראה מובהק, נאמר לי שדינו כפלסטיק לכל ענין, וא"כ לא מהני הגעלה.

הניסוח לא מדוייק. כי אין "דין פלסטיק", וכל החומרא בפלסטיק הוא כיון שלא היה בזמן חז"ל, ואולי הוא כחרס, וא"כ ה"ה גומי, שלא היה בזמן חז"ל, יהיה דינו כחרס.

אישי כתב:

עדיאל ברויאר כתב:המוצץ נוגע במאכלים שהיד סולדת בהם?

המוצץ שהה בכיור הרבה פעמים כאשר נשפכו עליו מכ"ר מים רותחים יחד עם חמץ שהיה לידו, וא"כ בלע כדי קליפה ע"י העירוי.
המדובר במוצץ גומי, וסברתי שאולי גומי שונה מפלסטיק, אך בדברי עם מורה הוראה מובהק, נאמר לי שדינו כפלסטיק לכל ענין, וא"כ לא מהני הגעלה.

לאור פסק השו"ע דלעיל אמור להיות מותר גם בלי הגעלה, אם מקפידים שלא יגע בפסח ברותחין

ישראל אליהו כתב:

אישי כתב:

עדיאל ברויאר כתב:המוצץ נוגע במאכלים שהיד סולדת בהם?

המוצץ שהה בכיור הרבה פעמים כאשר נשפכו עליו מכ"ר מים רותחים יחד עם חמץ שהיה לידו, וא"כ בלע כדי קליפה ע"י העירוי.
המדובר במוצץ גומי, וסברתי שאולי גומי שונה מפלסטיק, אך בדברי עם מורה הוראה מובהק, נאמר לי שדינו כפלסטיק לכל ענין, וא"כ לא מהני הגעלה.

הניסוח לא מדוייק. כי אין "דין פלסטיק", וכל החומרא בפלסטיק הוא כיון שלא היה בזמן חז"ל, ואולי הוא כחרס, וא"כ ה"ה גומי, שלא היה בזמן חז"ל, יהיה דינו כחרס.

שאלת בור: גומי לא מגיע מעצים? זה לא הגמי שהיה בזמן חז"ל?

אישי כתב:שאלת בור: גומי לא מגיע מעצים? זה לא הגמי שהיה בזמן חז"ל?

[/quote]
מעצים ומגופרית http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7% ... 7%95%D7%A8