פורום אוצר החכמה

ידוע להעיר דכיון דחמץ בפסח אוסר במשהו, א"כ אם יפול מעט חמץ למאגר מים ענק כהכינרת ג"כ יהיה אסור לשתות ממנו. וכן מים שנאסרו באיסוה"נ דעבודה זרה, יאסרו את הים הגדול בהנאה וכו'.

וזכורני שראיתי בזה ב' פתרונות, (יציינו המציינים או יקשרו המקשרים, ושכמ"ה), יש הסוברים לומר דאף "משהו" יש לו שיעור, אבל טיפת חמץ איננה אוסרת את הים הגדול.

ויש שתירצו ע"פ ד' הריטב"א בע"ז, (מז./עג.), ובזה רצוני לדון.

הנה ז"ל הריטב"א -

-ומכאן נראה לי דהא דתנן לקמן מים במים במשהו דוקא שנתערבו בתלושין אבל מחוברין אינם נאסרים, דאי לא אף על גב דלקמיה בלחוד סגיד הא מיתסרי אידך משום תערובת ואדם אוסר אפילו דבר של אחרים על ידי תערובת, אלא ודאי כדאמרן, וכן הודה לי רבינו ז"ל ע"י מעשה שזרק הכומר מים המאררים לבאר של ישראל
-והא דקתני מים במים בכל שהוא. דוקא בתלושין דומיא דיין ביין, אבל במים מחוברים אינם נאסרין, וכן הורה רבינו ז"ל על גוי ששפך מים הידועים לבאר של ישראל

ומזה הולידו דין, דמחובר אינו נאסר ע"י משהו. (שמא מפני חשיבותו, או מטעם אחר, איני זוכר).

אבל הנה הדברים נמצאים גם בנמוק"י שם עג. בשם הרא"ה, וטעמם מבואר וכדלהלן, עד שיש לדון האם זה מתאים גם כלפי איסור חמץ. ז"ל -

מים במים. כתב הרא"ה ז"ל, נראין דברים במים שנאסרו מחמת ע"ז, שאם השליכום בנהר או בבור שמימיו נובעין או במקוה טהרה שיש בו ארבעים סאה שהותרו. שכשם שפקעה טומאתן בכך כך פקע איסורן. ואפשר שיש להחמיר מפני מראית העין, להוציא כדי מלואו שבאותה שעה, עכ"ל

והקורא רואה, שההיתר נלמד מענין השקה של טומאה וטהרה. וצ"ע מה שייך איסור לטומאה. ולכאו' יש כאן סברא צדדית, דמגו דאהני השקה לטומאת ע"ז, אהני נמי לענין האיסור. או סברות אחרות מעין זה.

וא"כ צ"ע האם היתרא ד"מחוברין" המבו' בריטב"א בשם הרא"ה, מתאים גם על איסור חמץ בפסח כשאוסר במשהו.

אשמח לישא וליתן בזה.

אם הבירה שנפלה לכינרת היתה טמאה, היה מועיל לה ההשקה, וכיון שכך מהני ההשקה גם לענין איסור.

יש סברא שלישית להתיר והיא המופיעה בצי"א בשם בעל הנתיבות

ויש עוד דחיה, דדוקא בע"ז גזירת הכתוב "על ההרים הרמים", ולא שההרים עצמם הם אלוהיהם. וזה לא שייך בחמץ.

ישראל אליהו כתב:ויש עוד דחיה, דדוקא בע"ז גזירת הכתוב "על ההרים הרמים", ולא שההרים עצמם הם אלוהיהם. וזה לא שייך בחמץ.

כמדומה שזה לא שייך בתלוש ולבסוף חיברו.

כמדומני ששמעתי סברא פעם בשם הגרד"ל שליט"א שאם אסור להשתמש במי הכנרת שנפלה שם בירה אז אסור גם 'לנשום' שהרי חמץ אסור בהנאה ואידי הבירה הרי מתאדים והופכים לאויר....

פי האתון כתב:כמדומני ששמעתי סברא פעם בשם הגרד"ל שליט"א שאם אסור להשתמש במי הכנרת שנפלה שם בירה אז אסור גם 'לנשום' שהרי חמץ אסור בהנאה ואידי הבירה הרי מתאדים והופכים לאויר....

נראה מאד מוזר. הרי בודאי אינו נהנה.

פלתי כתב:

פי האתון כתב:כמדומני ששמעתי סברא פעם בשם הגרד"ל שליט"א שאם אסור להשתמש במי הכנרת שנפלה שם בירה אז אסור גם 'לנשום' שהרי חמץ אסור בהנאה ואידי הבירה הרי מתאדים והופכים לאויר....

נראה מאד מוזר. הרי בודאי אינו נהנה.

למה לא? נהנה מהאויר שנושם כשם שנהנה מן המים ששותה, בזה ובזה אינו נהנה מכך שהתערבה בהם בירה.

צופר הנעמתי כתב:

פלתי כתב:

פי האתון כתב:כמדומני ששמעתי סברא פעם בשם הגרד"ל שליט"א שאם אסור להשתמש במי הכנרת שנפלה שם בירה אז אסור גם 'לנשום' שהרי חמץ אסור בהנאה ואידי הבירה הרי מתאדים והופכים לאויר....

נראה מאד מוזר. הרי בודאי אינו נהנה.

למה לא? נהנה מהאויר שנושם כשם שנהנה מן המים ששותה, בזה ובזה אינו נהנה מכך שהתערבה בהם בירה.

מן המים ששותה הוא נהנה אבל בודאי אינו נהנה מן הבירה המעורבת, רק כיון שהאיסור אינו הנאה, אלא איסור אכילה, משום כך מחייבינן ליה אפילו אכל שהוא. משא"כ באיסור הנאה, אי אפשר לחייבו כל שאינו באמת נהנה.

אין בנד"ד איסור להריח, וכ"ש לנשום אויר כשאין הריח מורגש. ראה בה"ל ר"ס תמג.

נניח שיש איסור חמץ בכל אוויר העולם. הרי זה פיקוח נפש שלא לנשום, ומה הראיה לגבי מי הכינרת?

אלא אם כן תטען שכל מי הימים גם נאסרו מחמת חמץ והם הנהפכים למי הגשמים ונשארים לעולם באיסורם, וא"כ גם בכל מי באר ההיתר הוא מחמת פיקו"נ.

אפרקסתא דעניא כתב:נניח שיש איסור חמץ בכל אוויר העולם. הרי זה פיקוח נפש שלא לנשום, ומה הראיה לגבי מי הכינרת?

אלא אם כן תטען שכל מי הימים גם נאסרו מחמת חמץ והם הנהפכים למי הגשמים ונשארים לעולם באיסורם, וא"כ גם בכל מי באר ההיתר הוא מחמת פיקו"נ.

וכפי שאכן כתב מרן הנצי"ב (מביאו הצי"א)

האם בדקת אם הדברים נמצאים בחידושי/פירוש הרא"ה לע"ז?

עדיאל ברויאר כתב:האם בדקת אם הדברים נמצאים בחידושי/פירוש הרא"ה לע"ז?

כמה מצער, בדיוק בדף ע"ג יש חיסרון ניכר בחידושי הרא"ה... ובהל' יין נסך של הרא"ה אין התייחסות לזה. עוד לא בדקתי האם יש משהו בבדק הבית.

בחיפוש באוצר, ראיתי שזה נושא רחב מאד, והרבה מהאחרו' דנו להתיר בארות שנפל בהם חמץ, עפ"ד הריטב"א הנ"ל. וכמובא לעיל יל"ע בזה אחרי מה שהביא הנמוק"י בשם הרא"ה דההיתר הוא דומיא דהשקה, האם זה שייך גם בחמץ. וחבל שלא זכינו לדברי הרא"ה בזה להדיא.

צירפתי כמה גזירים מד' האחרו', כל אחד לפי דרכו בזה.

טומאת ע"ז היא גם במחובר כש"כ התוס' בחולין קכ"ח ד"ה הרי כך שזו טעות לפרש דמגו שנטהר מטומאה זו והכונה שנטהר מטומאת אוכלין וממילא ודאי שגם לגבי חמץ כ"ה
אכן מטעם אחר אתה צודק שישנו חידוש בדברי הנימוק"י שרק מטעם זריעה מהני ולפי"ז ודאי לא מהני באוכלין שנתפוררו וגם בשאר משקין לא יועיל וממילא משקה חמץ הרי לעולם הוא מעורב בדברים נוספים זולת המים שלא שייך בהם זריעה
ועמד בזה בספר אומץ יוסף שציינת ודחה שאינו משמע בריטב"א אכן בנימוק"י מבואר כדבריו הראשונים

שו"ר בפסקי רי"ד ע"ז מ"ח שע"ז אינה מטמאה במחובר

אם זכרוני אינו בכזיב אני זוכר משהו על שהערבים היו מכניסים לחם לבארות כך שהיהודים לא יוכלו לשתות אולי בכף החיים

לכאורה בארות לא שייך לענייננו, זה מאגר מוגבל וקטן [לפי מה שאני יודע על בארות].

אינני יודע למה העמידו הקושיא במעשה כוסית בירה וכו' וכאי' זהו מעשה שלא בא לעולם,
והרי כל מי שהיה בכינרת יודע שיש אנשים רח"ל שאוכלים שם חמץ וברור שזורקים פירורים ןיש שם חמץ כלשהו,
ולגפו של ענין נראה לי שמרן החזו"א איהו ס"ל דגם למשהו יש שיעור,
וזכורני שהגר"נ קרליץ מוכיח ממה שאיתא במשנה שמי שנמצא לו חמץ בפסח או ישרוף או יזרוק לנהר, ויל"ע אמאי לא חישי' שיבוא אדם וישתה מהנהר [דבר שכיח מאוד] והיאך אמרי' שלח לתקלה,

כפי שכבר הוזכר יש על זה תשובה ממרן הנצי"ב שהביא הצי"א

מאור עינים כתב: נראה לי שמרן החזו"א איהו ס"ל דגם למשהו יש שיעור

מהו השיעור?
אם תאמר עד כדי שבכל כוס מים יוכל להיות 'אטום' חמץ, מי ערב לנו שאין את זה בכינרת? לכמה חלקים יכולה להתחלק פרוסת לחם אחת?

מתוך ויקי' ערך 'אטום': גודלו של אטום נע בין 62 פיקו-מטר (מיליונית של מיליונית מטר) עבור אטום הליום ל-500 פיקו-מטר עבור אטום צסיום

ישראל אליהו כתב:

מאור עינים כתב: נראה לי שמרן החזו"א איהו ס"ל דגם למשהו יש שיעור

מהו השיעור?
אם תאמר עד כדי שבכל כוס מים יוכל להיות 'אטום' חמץ, מי ערב לנו שאין את זה בכינרת? לכמה חלקים יכולה להתחלק פרוסת לחם אחת?

מתוך ויקי' ערך 'אטום': [b]גודלו של אטום נע בין 62 פיקו-מטר (מיליונית של מיליונית מטר) עבור אטום הליום ל-500 פיקו-מטר עבור אטום צסיום

כמובן שהנושא הוא לא הגודל אלא היחסיות, ודבר מזערי כ"כ לא שייך לדון את זה כתערובת, כנלענ"ד.

כמובן שהנושא הוא לא הגודל אלא היחסיות, ודבר מזערי כ"כ לא שייך לדון את זה כתערובת, כנלענ"ד.

עיי' גם ערוה"ש הל' פסח סי' תסז סע' לג.

לכאורה יש ראיה ברורה שמעט חמץ אינו אוסר את כל הים, שהרי אחד מדרכי ביעור החמץ הוא "מטיל לים", ואם בהטלה זו כל הים נאסר משום חמץ, הרי ברור שאין זה נחשב ביעור, אלא להיפך.

כאן הרב מזוז מדבר על זה
download/file.php?id=32951

מצו"ב מאמר של הגרא"ד רייכמן על הנושא.

אגב,
אלו שמניחים כיסוי בד על פי הברזים, האם הם באים להרויח את פירורי החמץ שאפשר שיבואו?
א"כ יל"ע הכיצד מותר לפתוח ברז זה בשבת.
בשלימא שאר שבתות השנה מותר לסנן את המים כיון דמישתי בלאו הכי, (שבת דק"ט),
אבל אם נחוש שיש שם פירור חמץ, הרי באמת הוי בורר גמור ע"י כלי.

(ובדומה לזה צ"ע בד' הגמ' בסוכה ד"נ ליעביר במסננת עי"ש, וכמדומני שכבר עמדו בזה).

כיסוי בד לא יעזור לחשש חמץ בכינרת.
רשויות המים מסננות ברמה יותר גבוהה מבד. אם לא, היינו רואים את כל הירוקת ושא"ד אצלנו בברזים..

החשש הוא שהלחם נימוח לגמרי והמים (שסביבו) התלבנו מחמתו, ולזה לא יועיל סינון.

פסקי תשובות

מה באשר שתיית מים מותפלים מהים התיכון?

דינם דומה למי הכינרת, או שמא ים התיכון בהיותו ים גדול דינו שונה או שההתפלה פועלת איזה שהוא ביטול?

בדרך להלוויית הרבנית ליפשא פיינשטיין ע"ה שמעתי מאברך חשוב שיח' שפעם חיכה לדבר עם הגרי"מ פיינשטיין והמתינו כמה אברכים בחדר ביתו ודברו בלימוד. נכנסה הרבנית והתענינה במה שוחחים? ענו לה: בשיעור משהו. וענתה האישה: א משהו איז עפעס מעהר פון גארנישט. (תרגום: משהו זה כל שהוא יותר מכלום - תרגום חפשי שחסר העסיסיות שבמקור) ויצאתה מיד כלעומת שבאה.

ועל עצם הנושא: viewtopic.php?t=20633

אמו"ר טוען שנים רבות שיש להתיר מהא דאמרו "מים של רבים אינם נאסרים" (ע"ז נט).
ופלא שכמעט ולא נזכר נימוק זה בפוסקים.