בסדר האמירה שבספר סדר היום איתא בסופו:
ואחר שיצאו כולן רוחצין העזרה ואפילו בשבת מפני לכלוך הדם שהיה בה וכיצד היתה הרחיצה אמת המים היתה עוברת בעזרה והיה לה מקום לצאת ממנו וכשרוצין להדיח את הרצפה סותמין מקום יציאתה והיא מתמלאת על כל גדותיה מפה ומפה עד שהמים עולין וצפין מכאן ומכאן ומקבץ אליה כל דם וכל לכלוך שהיה בעזרה ואח"כ פותחין מקום יציאתה הכל יוצא עד שנשאר הרצפה מנוקה ומשופה זהו כבוד הבית.
והגאון ה
אדר"ת בספרו תפילת דוד כתב שכל זה מיותר, מאחר שאין זה מסדר שחיטת והקרבת קרבן פסח, אלא ניקוי העזרה וכבוד הבית.
ושמא יש ליישב בדרך פלפול, דהנה איתא בלשון רש"י (ערכין יג, ב):
אין לוי קטן נכנס לעזרה - לשום עבודה כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות אלא בשעה שהלוים עומדים על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהן.
וכתב בספר מקדש דוד (קדשים סי' י) דנראה מדברי רש"י דבעבודת הלוים לבד משירה ולהיות שוערים יש גם כיבוד העזרה וצריך לזה דוקא לוים, ובעינן דוקא לוים גדולים ולא קטנים.
וכ"כ בספר טל תורה שם, והקשה
"וצ"ע דאשכחן בפסחים ס"ד דכהנים היו מדיחין העזרה ואם זה הוא מעבודת לוים הרי הכהן אסור לעבוד עבודת הלוי". ובשיעורי רבי דוד פוברסקי בפסחים כתב ליישב: ואפשר דהכא מה דהכהנים היו עושין זה, הוי משום דהלוים לא היו עושים מחמת דהוי שלא ברצון חכמים, והיכא דאין לוים לעשות שפיר עושין הכהנים. ולפי"ז א"ש דלהתנא של המשנה דסבר כר' נתן דהוי שלא ברצון חכמים, שפיר עשו הכהנים.
ויש לומר עוד, דהכהנים לא עשו זאת בתורת עבודת כיבוד העזרה בעלמא, שזו עבודת לויים, אלא כסיום של עבודתם בהקרבת הפסח, והיינו משום שרק מחמת הפסח היו נזקקין להדחה זו, ואין זו עבודה רגילה של נקיון וכיבוד העזרה.
ולכך נכללה גם עבודה זו בסדר האמירה של הקרבת קרבן פסח.
(זה התחלת כיוון, אני זקוק לביסוט והטעמה).