פורום אוצר החכמה

פסק השו"ע בסימן תעז' דאם אמר הב לן וניבריך ונזכר שלא אכל אפיקומן דבכל השנה בכה"ג צריך לחזור ולברך כיון שהסיח דעתו מאכילה, אך בליל פסח אינו חוזר ומברך על האפיקומן המוציא, והטעם משום דאתכא דרחמנא סמכינן ודעתו היא כפי רצון ד' יתברך, ולכן לא חשיב היסח דעת, כדקיי"ל כן לענין אורח דאף שאמר הב וניבריך לא חשיב היסח דעת אם הבעה"ב מביא עוד מאכל משום דתלוי בדעת הבעה"ב וכן הוא בטור וע' מ"א.
אלא שצ"ע דהשו"ע פסק בסי' תפ' דאם שתה כוס ד' בלי הסיבה דחייב לחזור ולשתות, דחוזר ומברך על שתיה זו משום שהסיח דעת דהא נתכון רק לכוס אחת.
והק' הגרע"א בגיליון שם בשם הגינת ורדים, דהוא סותר להנ"ל שהרי אם דעתו כפי ההלכה הרי לא חשיב היסח דעת כיון שמחוייב לשתות עוד כוס כיון שלא היסב. ונשאר בצ"ע

אלא שלפום קוצר דעתנו לכאורה יש ליישב בריוח בע"ה, דחלוק טובא לכאורה מההיא דאפיקומן. דבאפיקומן הרי ברכתו הראשונה על המוציא קאי גם על אפיקומן, אלא שהסיח דעת והחליט לסיים אכילתו, ובזה התחדש האי דינא דסמוך על שולחנו של מקום וצריך גם את ההסכמה של רחמנא לסיום הסעודה וזה ליכא ולכן לא חשיב היסח הדעת. אבל לענין כוס ד' הרי ברכתו שבירך בתחילה בפה"ג היתה רק על הכוס שנתכון אליה והיא הכוס הד', אלא שלא היסב ועתה התחדש כוס חדשה שצריך לשתות ומה יועיל על זה מה שיש דעת דרחמנא, דהא סו"ס אין גם את דעתו.

לדעתי רע"א שואל גם ללא דין דתכא דרחמנא דהרי בירך בכדי לקיים כוס רביעית וברגע שלא יצא הרי בודאי היה דעתו לברך על מנת לקיים את המצוה ולמה לו לברך שוב,
אלא דיש לעיין אי נקטינן דהא דמברכין על כל כוס וכוס בורא פרי הגפן הוא משום חשיבותו דכל כוס [ולענ"ד הוי מעין ברכת המצוות על כל כוס] אם כן אם עבר זמן ונזכר דלא היסב אולי נקרא דהסיח דעתו מן המצוה וצריך שוב לברך,

לכבוד הרב ביליצר שליט"א
ראשית אם תעיין בגוף דברי הגינת ורדים שהוא מקור הקו' [אם יש לך שו"ע טלמן יש בצד את לשון הגינת ורדים] תראה שהקו' היא בדוקא מצד "אתכא דרחמנא סמכינן". אך ביותר, דכל מה שכתבת סברא נפלא דאנן סהדי שברכתו היתה בשביל קיום מצות כוס ד' וכל שלא קיים עדיין הוא שייך לברכה שבירך, הרי הוא ניחא לשיטת הרמ"א דמברכים על כל כוס, וא"כ מה שבירך על כוס ד' הוא בהכרח לקיום המצוה, אך השתא קיימינן בדעת השו"ע דמברכים רק על כוס ג' וכוס ד' נפטרת בזה, וא"כ אזלא סברתך החזקה כשלעצמה, אך לא שייכת לפי השו"ע שהרי ברכתו קאי על כוס ג' אלא שמהניא גם לכוס ד', וברגע שסיים לשתות הסיח דעתו

כתלמיד הדן על תכא דרבינו רון באתי לדון כדלהלן,
גם אם נימא דהברכה הוי ברכת הנהנין [שו"ע] לכאורה הרי נתכוין בברכתו לקיים את מצוותיו ולא לשתיה בעלמא ,
לרווחא דמלתא [ואולי דוקא ]מביא רע"א קושיא חזקה מפי הגינת ורדים [וכנראה שכיון לדעתו ולכן מביאו בשם אמרו [עיין שדי חמד לעניין זה],דאף אי נימא דכבר הסיח דעתו אנו צריכים לסלק בעיה זו מטעם תכא דרחמנא ,

לכבוד הרב ביליצר שליט"א
חן חן על הדברים המאירים!
הנה מרן הגרש"ז ס"ל דכל דין אתכא דרחמנא סמכינן הוא רק בכה"ג שחשב מתחילה על האפיקומן ורצה לאוכלו כדין, אלא ששכח, ובזה אמרינן דלא חשיב היסח הדעת לפי ששיתף לדעתו את דעת המקום, ובשביל לעשות היסח דעת צריך גם את דעת המקום. אבל אם לא ידע שצריך לאכול אפיקומן ואמר הב לן וניבריך, ושוב נודע לו שצריך לאכול אפיקומן, בכה"ג לא מהני אתכא דרחמנא.

יישר כח גדול הרב רון שיחיה לאורך ימים טובים אמן,
באמת חידוש מעניין של הגרש"ז,