פורום אוצר החכמה

מה המקור הראשון לרעיון זה?
והםא יש חולקים על כל עיקר הקביעה שקריעת ים סוף היתה בשש"פ?
זכורני שראיתי כן ואיני מוצא כעת.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן יא
[יא] ויבא אלהים אל בלעם לילה. זש"ה ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה (שמות יב מב), כל נסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה, ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (בראשית לא כד), ויבא אלהים אל אבימלך [בחלום הלילה] (בראשית כ ג), ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שמות יד כ), ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), וכולם ליל שמורים.
ומרן הגר"ח בלמכסה עתיק כתב דהו"א ט"ס

אוצר בלוס כתב:מה המקור הראשון לרעיון זה?
והםא יש חולקים על כל עיקר הקביעה שקריעת ים סוף היתה בשש"פ?
זכורני שראיתי כן ואיני מוצא כעת.

בתורה אין תאריך לקרי"ס אך ברש"י פרשת בשלח כתב שזה היה בשביעי של פסח ולכן קורין אז פרשת בשלח, וכן פירש"י במס' מגילה (לא.) לענין הקריאה בשש"פ.
וכהר ידוע ענין הפולמוס על הסתירה בזה במש"כ רש"י בפרשת שלח לענין השמונה חוטין בציצית שהם כנגד שמונה ימים משיצאו מצרים ועד שעברו את הים.

תאריך קריעת ים סוף מבואר להדיא בגמ' סוטה יב.ב.:
"ר' חנינא בר פפא אמר אותו היום כ"א בניסן היה, אמרו מלאכי השרת
לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה?"
ולענין השאלה האם החג בשביעי ש"פ נקבע בשל כך ראה במשך חכמה פ' בא עה"פ
כי כל אוכל חמץ ונכרתה [יב.טו] שכתב:
"והנה המצרים נטבעו בים סוף ביום ז' של פסח... לכן אמר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי
ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים, שציוה להן טרם שנטבעו בים, ודו"ק."

זכורני שיש בראשונים שכותבים להדיא שהחג על זה, [וגם מרש,י המוזכר למעלה משמע כן].

ספורנו דברים פרק טז

(ח) וביום השביעי עצרת. נעצרו בו ישראל יחדיו לעבודת האל יתעלה ושרו לו שירה בשביעי של חג המצות לפיכך נקדש אותו היום ולא תעשה מלאכה כי לולא זה לא היה השביעי קדוש כלל כמו שהוא הענין בחג הסכות שאין השביעי שלו מקרא קדש:

דודי צח כתב:ספורנו דברים פרק טז

(ח) וביום השביעי עצרת. נעצרו בו ישראל יחדיו לעבודת האל יתעלה ושרו לו שירה בשביעי של חג המצות לפיכך נקדש אותו היום ולא תעשה מלאכה כי לולא זה לא היה השביעי קדוש כלל כמו שהוא הענין בחג הסכות שאין השביעי שלו מקרא קדש:

יל"ע על דבריו, די"ל שבסוכות כיון שהשמיני הסמוך אף שרגל בפ"ע, עכ"פ סוגר את הימים שבנתיים כחולו של מועד, משא"כ פסח שבלא החג בסופו לא היה מוגדר כולו כחג.

אוצר בלוס כתב:והםא יש חולקים על כל עיקר הקביעה שקריעת ים סוף היתה בשש"פ?

ר"מ הדרשן לדעת ר"א מזרחי סו"פ שלח.

ע' בביאור הרד"ל על פדר"א (פ"ט אות כ"ח).

רבי יצחק אברבנאל דברים טז:

אבל בענין איסור מלאכה אינם שוים. כי היום השביעי הוא עצרת לה' והוא יום קריעת ים סוף. ועצרת היא שם למלכות מלשון (שמואל א' ט') זה יעצור בעמי. יאמר אותו יום שעמדו על הים מלך הקדוש ברוך הוא עליהם, וכמ"ש ה' ימלוך לעולם ועד. כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו וגו'. ולהיותו יום המלכת הקדוש ברוך הוא על עמו ראוי שלא יעשה בו מלאכה ויהיה יום יותר מקודש מן שאר הימים הששה.

ובצרור המור פרשת בא:

אף על פי שיצאו ממצרים, לא היו שלימים באמונתם עד היום השביעי שעברו בים, כי אז האמינו בה' ובמשה עבדו. ולכן צוה וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש, הוא יום השירה.

אבן עזרא שמות י"ב, ט"ז על הפסוק ביום הראשון מקרא קודש

וביום הראשון -
הוא יום יציאת מצרים. והיום השביעי הוא יום טביעת פרעה, כאשר אפרש.

במגילה (לא, א) מובאים סדרי קריאת התורה במועדים, ואיתא שם שבשביעי של פסח קורים פרשת בשלח, ובפשוטו היינו משום דמיירי שם מענין הנס דקריעת ים סוף שאירע באותו היום, אולם מצינו חידוש גדול ברש"י שם שפירש 'ויהי בשלח פרעה - לפי שביום שביעי של פסח אמרו שירה על הים'.

ומבואר דענינו של יום שביעי של פסח דעלה מוסבת הקריאה היינו שביום ז' של פסח אמרו ישראל שירה על הים.

ואמנם כן מפורש בלשון הספורנו ועוד מפרשים שהובאו לעיל כאן.

נוטר הכרמים כתב:במגילה (לא, א) מובאים סדרי קריאת התורה במועדים, ואיתא שם שבשביעי של פסח קורים פרשת בשלח, ובפשוטו היינו משום דמיירי שם מענין הנס דקריעת ים סוף שאירע באותו היום, אולם מצינו חידוש גדול ברש"י שם שפירש 'ויהי בשלח פרעה - לפי שביום שביעי של פסח אמרו שירה על הים'.

ומבואר דענינו של יום שביעי של פסח דעלה מוסבת הקריאה היינו שביום ז' של פסח אמרו ישראל שירה על הים.

ואמנם כן מפורש בלשון הספורנו ועוד מפרשים שהובאו לעיל כאן.

בשבועות קורים 'בחודש השלישי', וידועים דברי הריב"ש.

יש לציין לדברי הרס"ג בסידורו שכותב בהוראות לקידוש ברגלים בערך בזה הלשון: 'בכל החגים אומרים שהחיינו חוץ מחג ההשמדה', ומבואר להדיא שזהו עניינו של החג לפי דעתו. אך באמת לכאורה הוא צ"ע לומר שהחג נקבע על דבר שלא נתבאר בשום מקום במקרא שהיה בזמן זה, וגם בדברי חז"ל לא מצינו שאמרו שזהו עניין החג [והקריאה אינו ראיה לכלום, וכשם שלא נאמר שקביעת יום ראש השנה הוא על פקידת שרה].

ובדרך אגב יש להעיר שמלשון זו של הרס"ג מבואר דס"ל שעניין קריעת ים סוף הוא השמדת המצרים ולא הצלת ישראל, וכן מבואר ברמב"ם [יסודי התורה ח' א'] וז"ל: "אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון הוריד לנו את המן, צמאו בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ, וכן שאר כל האותות", ובאמת כן נראה גם מלשונות השירה.

מתוך ספרי הקט "דבר למועד".
הרש"י והספורנו- ממש מציאה!!!!!!!!!!!!!!!

טעם יו"ט דשביעי של פסח

הנה מקובל הוא שאנו חוגגים את שביעי של פסח כיו"ט, מפני שביום זה נקרע הים וניצלו ישראל באופן מוחלט מהמצרים. וכן משמעות ד' הירושלמי בפ"י דפסחים. ואמנם דבר נפלא מצאתי בד' רש"י, וכדלהלן:

במגילה (לא,א) מובאים סדרי פרשיות המועדים וטעמיהם, ונאמר שם שבשביעי של פסח קוראים פרשת בשלח, ובפשטות קוראים בשלח, כי בו מובא נס קריעת ים סוף וכל השתלשלות הענינים. אך רש"י נטה מזה ופירש: "ויהי בשלח פרעה - לפי שביום שביעי של פסח אמרו שירה על הים". וכ"כ הר"ן על הרי"ף שם. הרי לנו שענינו של יום ז' של פסח הוא זכר לכך שישראל אמרו שירה על הים.

וכן מצאתי בספורנו (ראה טז, ח), עה"פ ' שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה', שפירש: "וביום השביעי עצרת. נעצרו בו ישראל יחדיו לעבודת האל יתעלה ושרו לו שירה בשביעי של חג המצות, לפיכך נקדש אותו היום ולא תעשה מלאכה כי לולא זה לא היה השביעי קדוש כלל כמו שהוא הענין בחג הסכות שאין השביעי שלו מקרא קדש", עכ"ל.

ונמצא ששמחת יו"ט זה אינו על הצלת ישראל או על מפלת הרשעים,(כי על מפלת הרשעים כלל לא עושים חג, כמש"כ המשך חכמה בפרשת בא עה"פ כי כל אוכל מחמצת), אלא על כך שזכו ישראל להתעלות ולהתרומם לדרגה של לשורר שירה להקב"ה, ממ"ט שערי טומאה אל 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי'.וזה זה תכלית שמחת היום, להודות על הקירבת אלוקים, שבגינה עלתה מחשבה לפניהם לשורר שירה. והדברים משמחים.

ולפי"ז יש לחדש אולי חידוש נוסף ולומר שכשאנו קוראים את שירת הים בפרשת בשלח, אנו עושים זאת גם מדין זכר ל'שירת הים' וכדין שירה, ולא כקריאת ענין היום בעלמא. ולזה יבואר טעם הקהילות שקוראים את שירת הים טעמים מיוחדים של השירה ולא בטעמי המקרא הרגילים, מפני שבקריאה זו גם ישנו ענין של 'זכר לשירה'. ובזה יומתק הענין שקהילות חסידיות, וכן מנהג הגרי"מ חרל"פ זצ"ל אשר נכנס והשתרש גם בקרב קהילות ישיבתיות לא מעטות, לומר שירה גם בליל ז' של פסח ולא אומרים את פסוקי קריעת הים, אע"פ ששירה הרי אמרו רק ביום ואילו בלילה, לפנות בוקר, נקרע הים. ולדברינו הרי עצם מהות יו"ט ז' של פסח היא אמירת השירה.

והנה במגילה (יד, א) נאמר: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כל שכן. ופירש"י: "מעבדות לחירות - ביציאת מצרים אמרו שירה על הים". והקשה הטורי אבן: "וק"ל טובא חדא דשירה זו לא הוקבע חובה לדורות אלא לשעה בשעת הנס לחוד אמרוהו". וע"כ נטה מפירוש רש"י ופי' דהכוונה להלל דליל פסח. ואם כנים דברינו דכל קריאת השירה בז' של פסח בכל שנה, היא כאמירת השירה על הים, אזי תתישב קושיית הטו"א, שאכן שירה זו ניתקנה לדורות, בקריאת התורה של יום זה.

לא ראיתי שהזכירו כאן דברי המשך חכמה בפר' בא, שם כתב שה' צוה על שש"פ עוד במצרים, אף שאינו נוהג אלא לדורות, כדי שלא יאמרו שנתקן עבור קרי"ס.

יעו"ע ספורנו ויקרא כג,לו.