פורום אוצר החכמה

ונניח ששמים קצת מעל כף החריין המלאה. זה נחשב טיבול ?

משה ובני ישראל כתב:ונניח ששמים קצת מעל כף החריין המלאה. זה נחשב טיבול ?

עיין שער הציון סי תע"ג ס"ק מ"ו דבאמת לדעת הגאון מליסא אין יוצאין במפורר. [ועיי"ש שחלק עליו השער הציון].

קוגן כתב:

משה ובני ישראל כתב:ונניח ששמים קצת מעל כף החריין המלאה. זה נחשב טיבול ?

עיין שער הציון סי תע"ג ס"ק מ"ו דבאמת לדעת הגאון מליסא אין יוצאין במפורר. [ועיי"ש שחלק עליו השער הציון].

נסית פעם לאכול חריין בלתי מפורר ?!

אל תנסה את זה לפני שהזמנת פאראמדיק שיעמוד אצלך.

אגב, גם הבני יששכר בדרך פקודך מביא דעה זו.
אך גם בניו אחריו לא חששו לנהוג כן.

שבטיישראל כתב:

קוגן כתב:

משה ובני ישראל כתב:ונניח ששמים קצת מעל כף החריין המלאה. זה נחשב טיבול ?

עיין שער הציון סי תע"ג ס"ק מ"ו דבאמת לדעת הגאון מליסא אין יוצאין במפורר. [ועיי"ש שחלק עליו השער הציון].

נסית פעם לאכול חריין בלתי מפורר ?!

אל תנסה את זה לפני שהזמנת פאראמדיק שיעמוד אצלך.

אגב, גם הבני יששכר בדרך פקודך מביא דעה זו.
אך גם בניו אחריו לא חששו לנהוג כן.

מספרים שהאדמו"ר מליובאוויטש נהג לקחת (מלבד החסה והחריין המגורר, שמנהגנו לקחת שניהם גם למרור וגם לכורך) גם חתיכה של חריין, ובסיום אכילת הכורך היה טובל אותה בחרוסת ואוכל.
ולאלו שניסו לחקות אותו - אמר שלא יוצאים י"ח במרור שלא מסוגלים לאוכלו מחמת חריפותו (כנראה כוונתו כמארז"ל בלע מרור לא יצא).

משמרת שלום (קודינוב)
סי' לה
וענין מרור דאתא לידן נדבר בו עוד ואתפלא דהנה אמרו רז"ל פסחים צריך לשקועי כוליה בחרוסת משום קפא ופסקו כן בטור ושו"ע וכל הפוסקים, וכתבו שצריך לנער מעליו החרוסת, ואיך יכול לעשות זה במרור מפורר שכששוקעו כולו בחרוסת מתפרר לפרורים ואיך יקחנו אח"כ וינער החרוסת, מזה נראה דצריך ליקח קרין שאינו מפורר וזה יוכל לשוקעו כולו בחרוסת ולנער אח"כ וצע"ג:

גם הטובל חתיכה בחרוסת החלק הפנימי לא נגע בחרוסת, וא"כ מה ההבדל אם טובל חתיכה, או שטובל רק את הקצוות?

עזריאל ברגר כתב:ולאלו שניסו לחקות אותו - אמר שלא יוצאים י"ח במרור שלא מסוגלים לאוכלו מחמת חריפותו (כנראה כוונתו כמארז"ל בלע מרור לא יצא).

מסתבר שכוונתו לומר שאכילת חתיכת חריין שלם נקרא 'שלא כדרך אכילה' ואין יוצאים כך את מצוות אכילת מרור (סברא זאת ראיתי פעם באיזה ספר הכותב כך נגד סברת הרב מליסא, ושכחתי כעת את זהותו).
וראה גם בחידושי הרש"ש לתוספות סוכה לב ע"ב ד"ה האמת שכתב: "אלא היינו דלא חשיב לא נועם ולא שלום לפי שראשי עליו חדין ועוקצין את הידים והאי טעמא לא הוי מצי למימר גבי מרור שיכול לכותשו או להסיר עוקציו ולאכול" והעיר ע"ז רש"ש: "מזה משמע דלא כהגאון מליסא בהקדמת ס' מע"נ שאוסר לשחוק הקריין למרור".

משה ובני ישראל כתב:ונניח ששמים קצת מעל כף החריין המלאה. זה נחשב טיבול ?

ועדיין לא שמענו מענה הולם לשאלה...

שבטיישראל כתב:[
נסית פעם לאכול חריין בלתי מפורר ?!

אל תנסה את זה לפני שהזמנת פאראמדיק שיעמוד אצלך.

למי שמעוניין, אוכל לתת עצה כיצד לאכול חריין חריף בקלות. השיטה פשוטה - כל משך אכילת החריין יש להזהר שלא להכניס אויר לריאות בנשימה דרך הפה, אלא רק להכניס דרך האף ולהוציא דרך הפה. כשעושים זאת לא מרגישים חריפות כלל. חשוב להזהר כשאוכלים בצורה כזו, לא לאכול יותר ממה שהמעיים מסוגלים להכיל, כי החיך איננו מזהיר אותנו מפני החריפות.

בעינן טעם מרור וליכא. לכאורה אופן כזה שלא מרגישים את החריפות לא גרע מבלע מרור דלא יצא.

עזריאל ברגר כתב:מספרים שהאדמו"ר מליובאוויטש נהג לקחת (מלבד החסה והחריין המגורר, שמנהגנו לקחת שניהם גם למרור וגם לכורך) גם חתיכה של חריין, ובסיום אכילת הכורך היה טובל אותה בחרוסת ואוכל.
ולאלו שניסו לחקות אותו - אמר שלא יוצאים י"ח במרור שלא מסוגלים לאוכלו מחמת חריפותו (כנראה כוונתו כמארז"ל בלע מרור לא יצא).

אאל"ט הוא לקח את הקטע הזה מהמובא בדרכי חיים ושלום שכן נהג בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע
ומ"מ גם ע"ז יש מפקפקים שטענו שלא נהג כן וזה דבר בלתי אפשרי

היום אמר לי מישהו שיש בעיה לאכול חתיכה לא מפוררת למי שיש לו סתימות בשיניים והחריפות מפליטה וכו'

והאדמור הרי הושחרו שיניו מפני הצומות וסתימות בוודאי לא היו לו