פורום אוצר החכמה

מי שיש לו רק מצות בהכשר לא מהודר האם יאכלם בליל הסדר ובימי הפסח?
האם יש לומר שיש לו ספק חמץ וכפי ששמעתי מהעובדים באפיית מצות, שיש חשש גדול של חמץ במצות ללא הכשר מהודר כיון שלא מנקים את המכונות ומצטבר הרבה בצק [אלא א"כ נסמוך על ביטול ברוב].
או שכיון שיש לו מצוות עשה דאורייתא של אכילת מצה, והמצות הרי יש להם כשרות כל שהיא, וכן יש מצוות לחם משנה בשבת חוה"מ ובשאר סעודות יו"ט האם נאמר שיאכל או לא.
או שמא יאכל רק בליל הסדר ורק כזית אחת?

כמובן שאי אפשר לדון על הכשר לא מהודר בלי לדעת איזה, וכל אחד כרבותיו והשקפתם ואין כאן המקום לדון בזה, אבל אם לפי הגדרתו ורבותיו הם ממש חשש חמץ ברור ששב ואל תעשה עדיף.

לפענ"ד יש ג אפשרויות:
א. אלו שמחזיקים מצות מכונה כחמץ גמור (כפי שהאריכו באשכול אחר) - לא יאכלום כלל בפסח.
ב. אלו שמחזיקים בביתם מצות מכונה, וכ"ש אלו שמאכילים אותן לאחרים (כנהוג אצלנו בחב"ד) - לכאורה חייבים לאוכלם בליל הסדר אם אין משהו אחר (ובשאר סעודות שויו"ט יש מקום להקל, שלא ניתנו לצער אלא לעונג).
ג. המסופקים - צ"ע.

איני מבין הספק, אם זה הכשר לא מהודר, אז איך יש לו את זה בביתו, הרי זה בל יראה ובל ימצא, אלא מאי לזה הוא סומך, אז מה כל הנידון באדם שאומר אני מוכן לעבור ספק לאו אבל אני לא מוכן לעבור ספק כרת?!? וכי בשופטני עסקינן.
ואם מכור לעכו"ם אז סתם מצה גזולה ולא יוצאים.
אז ביטע תגיד לאיש הזה שיאכל את המצות לשובע, כי אם סמך עד עכשיו על ההכשר, יסמוך הלאה, או לחילופין יש לחנך אותו לבער את המצה מביתו.

אפשר כתב:איני מבין הספק, אם זה הכשר לא מהודר, אז איך יש לו את זה בביתו, הרי זה בל יראה ובל ימצא, אלא מאי לזה הוא סומך, אז מה כל הנידון באדם שאומר אני מוכן לעבור ספק לאו אבל אני לא מוכן לעבור ספק כרת?!? וכי בשופטני עסקינן.
ואם מכור לעכו"ם אז סתם מצה גזולה ולא יוצאים.
אז ביטע תגיד לאיש הזה שיאכל את המצות לשובע, כי אם סמך עד עכשיו על ההכשר, יסמוך הלאה, או לחילופין יש לחנך אותו לבער את המצה מביתו.

איכא לאוקומי שהגוי (או יהודי אחר) מסכים לתת לו מצה...

לפני שאלת ה'הכשרים', יש כאן שאלה שורשית.
מצה שמעורב בה בודאי משהו חמץ, הרי איסור משהו הוא רק דרבנן, ואם נתבטל החמץ במצה קודם הפסח, לפי הרבה שיטות ל"א חוזר וניעור אפי' לגבי ביטול יבש ביבש. האם יש חיוב לאכול את המצה הזו, או שהעמידו דבריהם וכו'.

עזריאל ברגר כתב:

אפשר כתב:איני מבין הספק, אם זה הכשר לא מהודר, אז איך יש לו את זה בביתו, הרי זה בל יראה ובל ימצא, אלא מאי לזה הוא סומך, אז מה כל הנידון באדם שאומר אני מוכן לעבור ספק לאו אבל אני לא מוכן לעבור ספק כרת?!? וכי בשופטני עסקינן.
ואם מכור לעכו"ם אז סתם מצה גזולה ולא יוצאים.
אז ביטע תגיד לאיש הזה שיאכל את המצות לשובע, כי אם סמך עד עכשיו על ההכשר, יסמוך הלאה, או לחילופין יש לחנך אותו לבער את המצה מביתו.

איכא לאוקומי שהגוי (או יהודי אחר) מסכים לתת לו מצה...

אכן לא באתי לגוף הספק, אלא לגוף הניסוח.
הספק שייך בכמה אופנים, כמו מרור מחשש ספיחין או קידוש מיין שיש חשש איסור ערלה וכו' כו'

עושה חדשות כתב:לפני שאלת ה'הכשרים', יש כאן שאלה שורשית.
מצה שמעורב בה בודאי משהו חמץ, הרי איסור משהו הוא רק דרבנן, ואם נתבטל החמץ במצה קודם הפסח, לפי הרבה שיטות ל"א חוזר וניעור אפי' לגבי ביטול יבש ביבש. האם יש חיוב לאכול את המצה הזו, או שהעמידו דבריהם וכו'.

בפשטות - עשה דוחה לא תעשה, וכידוע הדיון על מי שאין לו מצה כ"א חדש מלפני העומר.

חדש זה רק לא תעשה, אבל בחמץ יש גם עשה - תשביתו.

דרומי כתב:חדש זה רק לא תעשה, אבל בחמץ יש גם עשה - תשביתו.

עשה של תשביתו הוא צד לחיוב האכילה (י"א שמקיימים מצוות השבתת חמץ גם באכילה).

אבל התכוונתי לומר שכל איסורי דרבנן לכאורה אינם יותר חמורים מלאו דאורייתא, ולכאורה דינם להידחות מפני עשה דאורייתא.

תהנו ממעשה יפה,
אברך יקר מב"ב היה במפעל מצות אביב הנמצא בפאתי עיה"ק ב"ב יצ"ו, וראה שם איזה דברים חמורים שהיו נראים לו חמץ ממש,
והלך מזועזע להגר"ש וואזנער ותינה את מה שראה, והגר"ש תפס תיכף את ידו ואמר לו לא אומרים שיהודים אוכלים חמץ, (בערך המילים האלו)
אח"כ אמר לו איזה לימוד זכות על הדברים שראה.